איך גדעון סער חטף מכה בבית משפט

האיום הגדול ביותר שעמד לפתחם של מנהלי המוסדות החרדיים בתחילת השנה היה מינויים של המפקחים מטעם משרד החינוך. היה זה בתאריך ה-29 באוקטובר, כאשר יצא המכרז לבחירת מפקחים לחינוך החרדי, וליבם של המנהלים החל להחסיר פעימה.

אלא שאז גילה "אשף הסעיפים הנסתרים", כפי שמכנה הפרשן הפוליטי המבריק, אבי בלום, את "שלוימה ברילנט" – יו"ר איגוד הת"תים והישיבות, את החור שבגבינה. באותו יום בדיוק פורסם גם מכרז לבחירת מפקח מרכז, ממ"ד וגם מפקח למגזר הערבי.

נו, אז מה?

אז זהו, שברילנט חפר בין האותיות הקטנות וזה מה שמצא.

"מעיון בתנאי המכרז למפקח בחינוך החרדי עולה כי לא נדרש כתנאי היות המפקח בשר מבשרו של החינוך החרדי וניסיון מוכח במגזר זה, דבר הנגזר מעצם טיבו וטבעו של התפקיד.

"מבין השיטין נמצאנו למדים כי דרישות סף אלו ולהיפך אי דרישות מסוימות, נועדו אך ורק להצר צעדיהם של אנשי חינוך חרדי בעלי ניסיון מוכח ובעלי תואר רלוונטי למקצוע, ולמנוע מהם להתמודד כשווים בין שווים במכרזים אלו".

מיד לאחר שנמצאה הפרצה, נכנסה לתמונה הקליניקה להגנת האזרח החרדי, שהוקמה בחסות הקריה האקדמית אונו ואשר בראשה עומד לא פחות מאשר הד"ר יעקב בן שמש, מי ששימש כעוזרו המשפטי של הנשיא אהרן ברק.

ה'סיפתח' המבריק של הקליניקה נעשה עם שליחתו של מכתב, ליחידת המכרזים באגף משאבי אנוש במשרד החינוך ובו הקובלנה הנ"ל.

היתכן?! במכרז למפקח בחינוך הממלכתי-דתי נדרש תואר בתחום תורני - ואצלנו לא?! היתכן כי בכל הנוגע לחינוך הממלכתי-דתי, "מועמד שייבחר יהיה טעון אישור נוסף של המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, כתנאי לכניסתו לעבודה", ואילו לגבי החינוך החרדי שום אישור ושום התאמה?!

ומה בקשר לאוכלוסייה הערבית? למה לגביה, תחת הסעיף 'ניסיון' נכתב כי "תינתן עדיפות למי שלימד במוסדות המיועדים לאוכלוסיה הערבית ו/או בעל/ת הכרות עם האוכלוסייה הערבית"?! ולמה אצלנו אין כניסה לבעלי התארים מהמכללות ה'חרדיות' השונות, אותן הכשיר משרד החינוך בעצמו לנתינת תארים אקדמיים?!

אפליה, למי שאינו יודע, היא מילת קוד שפותחת הרבה מאד דלתות בעולם המשפט בישראל. הוכחת אפליה, והדרך שלך לזכייה במשפט רצופה בשושנים.

לא ימשיכו בהליכי המכרז

חודש וחצי חלף מאז נשלח המכתב, ובמשרד החינוך הכינו תשובה. אלא שהיא הייתה קצרה, אולי קצרה מדי, עמוד אחד ודי. לא, סער לא שינה את החלטתו, לא הציע ליישר קו ולבוא לקראת הציבור החרדי. שום שינוי קריטריון, שום הודאה ב'אשמה'.

"המכרז נשוא הפנייה מתייחס למשרת מפקח על מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי ולא על מוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים. משכך לא קיימת חובת היוועצות בחוק", השיב האיש, שהפך את עצמו לשנוא נפשו של הציבור החרדי.

ובכלל, כותב סער, "תפקיד הפיקוח הינו תפקיד מרכזי שחשיבותו רבה. בהקשרים אלה יובהר כי על המפקח לבקר את כלל תוכניות הלימודים הנלמדות בבתי-הספר, ספרי הלימוד, הישגים לימודיים ולא רק את המקצועות התורניים וכן לוודא כי החינוך הניתן בבתי הספר שבפיקוחו, מושתת על עקרונות תוכנית הליבה".

קרי, חרדים אינם יכולים.

לפני מספר שעות הגיעה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וזה לשונה:
"המשיבים לא ימשיכו בהליכי המכרז נשוא בקשה זו עד לדיון בצו הזמני או עד להחלטה אחרת".

בשפת המשפטנים פירושה של החלטה כזו היא שבית המשפט מצא שיש טעם בטענות המבקשים. נכון, צריך לדון בהם, זה עדיין לא סוף פסוק, אבל ניצוץ של תקווה בהחלט כן.

על המשיב (גדעון סער שר החינוך ואהוד פראוור מ"מ נציב שירות המדינה) להגיש תגובה לבקשה עד ליום 20/1/11 בשעה 9.00 לבית הדין ולצד שכנגד, ובמקביל, נקבע דיון בבקשה, במעמד הצדדים ליום 23/1/11 בשעה 12:30.

יהיה מעניין, אין ספק. מה גם, שאולי זו הפעם הראשונה בה מגלה הציבור החרדי שבית המשפט הוא לא רק הכלי המאיים. הוא גם יכול, לעיתים, להפוך ליעיל מאד.

צריך רק לדעת איך לגשת אליו, מתי ועם אלו טיעונים.

לתשומת ליבם של כל העיתונאים ששפכו אש וגופרית על בג"ץ בסיפור של עמנואל. מי שנעזר פעם בשירותי בית המשפט, בעת צרה כזו או אחרת, עמד מן הצד והעדיף לשמור על שתיקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!