העייפות - הורגת • הטור השבועי

בהפטרת השבת מספר הכתוב כיצד הכריעה יעל, אשת חבר הקיני, את סיסרא, שנלחם עם צבאו בדבורה הנביאה ובברק בן אבינועם. "תבורך מנשים יעל, מנשים באוהל תבורך, מים שאל חלב נתנה...". ההפטרה מתארת לנו איך הזמינה יעל את סיסרא לאוהל, איך השקתה אותו בחלב למרות שביקש מים, בכוונה כדי להרדימו, איך כיסתה אותו בשמיכה, ואיך נעצה ברקתו את יתד האוהל והרגה אותו. "והוא נרדם, ויעף, וימות", מסכם הכתוב.

העייפות, מתברר, הורגת. והרבה יותר משהיא הורגת מפקדי צבאות הנסים אל אוהלי נשים לא מוכרות, היא הורגת נהגים בכביש.

הירדמות על ההגה היא "הרוצחת השקטה" על הכביש. על פי מחקרים, אחראית ההירדמות לכ 20% מהתאונות הקשות. סימניה הבולטים הם קושי בשמירה על הנתיב, חוסר ריכוז, התארכות זמן התגובה, וטשטוש והצרת שדה הראייה.

ואולם הירדמות אינה רק שקיעה בשינה, אלא כוללת את כל הנקודות שעל רצף תהליך ההירדמות: נהיגה מנומנמת, תחושת ישנוניות, עצימת עיניים רגעית, ניקור. בכל אלה טמונה אותה הסכנה שבהירדמות מלאה.

בדרך כלל, תאונות הירדמות הן תאונות קשות במיוחד. המכוניות המרוסקות במיוחד, אלה שלא הותירו לפני ההתנגשות כל סימן לבלימה, תמרון, או ניסיון אחר של הנהג למתן את עוצמת ההתנגשות ולהינצל, אלה מכוניותיהם של הנרדמים.

ואם כל כך מסוכן וקטלני הדבר, למה בכל זאת אנחנו נרדמים בכביש?

מחקרים מראים שאורח החיים המודרני גרע במשך הזמן עשרות אחוזים ממחזור השינה הטבעי שזקוק לו האדם. אבותינו הגנטיים נרדמו עם חשכה וקמו עם שחר, לאחר כשמונה שעות. אנחנו מאריכים את האור באמצעות חשמל, ועדיין קמים עם שחר, לאחר שש או שבע שעות. מסקרים שערכנו עולה כי כשליש מהאנשים מעידים על עצמם שהם עייפים.

כך נוצר מצב פיזי של "חוב שינה", שיוביל ל"מיקרו שינה", כלומר הירדמות רגעית ובלתי רצונית. המוח "הולך לישון" לבד לפרק זמן קצר מאד – בין שניה לכמה שניות, בלי שתהיה בידי הנהג התראה גופנית כלשהי על ההירדמות הממשמשת ובאה.

מכיוון שלהירדמות לא קודמת שום התראה, הרי שנהיגה בעייפות הנה לא פחות מאשר התחככות מרצון ומדעת במוות. ולכן השלב הראשון בהתמודדות הנכונה עם העייפות בנהיגה, היא במודעות לקיומו של חוב השינה שלנו.

איך תדע ש"חוב השינה" שלך תופח? תחוש תשישות וליאות, כובד בעפעפיים, קשיי ריכוז וזיכרון, מורל ירוד, והבנה מאוחרת של הנעשה בכביש.

מהם הזמן והמצב המסוכנים ביותר עבורך? אלה השעות שלפנות בוקר או שעות הצהריים המאוחרות, בהן מצווה השעון הביולוגי הפנימי על הגוף מנוחה ושינה, בעודך נוהג לבד בכביש ארוך וחד גוני.

ולכן - בעת תכנון יום העבודה, או שיבוץ המשמרות, חובה לתכנן מרווחי מנוחה הכרחיים, ולהתחמק מנהיגה בשעות שלפנות בוקר או שעות הצהריים המאוחרות. בהן גורם השעון הביולוגי לגוף לרצות לישון.

מי שנוהג נהיגות ארוכות במסגרת העבודה, חייב לשכב לישון לא מאוחר, כדי לא לנהוג עייף.
מה הדבר הנכון לעשות כשאתה עייף? לעצור לשינה קצרה וקלה במקום בטוח. אם אין הדבר מתאפשר, יש לבצע פעילות קוגנטיבית כשלהי, דוגמת עריכת חידוני ידע עצמיים, או שיחה קלה בדיבורית הטלפון תוך שתיית משקה אנרגיה, עד למציאת מקום בטוח לעצירה. זהו שילוב שהוכח כיעיל באופן מסויים בדחיית תסמיני העייפות, אולם לזכור היטב - יעיל רק באופן מסויים, ורק בדחייה קצרה של ההירדמות. התעייפת? עצור מיד בצד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!