האב האמיץ זעק בשידור חי: יש אפליה! • והח"כים היו על סף דמעה

קשה היה לשבת הבוקר (ג) בוועדת החינוך של הכנסת - ולא להצטמרר. אחרי הנאומים חוצבי הלהבות של אישי הציבור - לכד את עינינו מבטו העצוב של אחד האבות שהגיע להשתתף בדיון.

כמי שמכירים את הציבור החרדי ברור היה לנו כי האיש היה זקוק להרבה מאד אומץ לב כדי להגיע ולשאת את דברו. בהחלט לא נעים לספר, קבל עם, ערוץ הכנסת ושאר עיתונאים, על הבת שלך שלא התקבלה לסמינר וישבה לבכות בבית מספר חודשים. אבל האיש עשה את הלא-ייאמן, הגיע מבני-ברק לירושלים, וכשעיניו מזוגגות, על סף הזלת דמעות, סיפר את סיפורו האישי הכואב.

יהודי מזוקן, בעל זקן ארוך במיוחד, פאות מאחורי אוזניו, מראה כללי של אדם ירא שמים, אבל הבת שלו סומנה ונגזר גורלה לשבת בביתה, לראות כל בוקר מהחלון את חברותיה צועדות עם תיקיהן לסמינר ולהזיל דמעות.

קשה היה שלא להזדהות.

יגידו נבחרי הציבור החרדים את שיגידו, יתרצו מנהלי סמינרים את אשר יתרצו, שמענו וגם רשמנו. אבל אלף מילים לא יוכלו לכבות דמעה אחת כזו של אב יהודי, שעד עצם היום הזה אינו מבין מה פשעו ומה חטאו, ומדוע לא התקבלה בתו, כמו שאר אחיותיה הגדולות, לסמינר הבני-ברקי בו חפצה.

זוהי תמצית הסיפור. וכל השאר, דיבורים.

לחץ אטומי

לפני שניגש לעצם הדיון ונאומי האישים השונים שהתכבדו לבוא ולהשתתף, ראוי לציין את הרשימה הנכבדת של מי שבחרו 'להחרים' את האירוע. המרגיז הוא שהם אפילו לא מודים בקולם שלהם כי החרימו את האירוע, ובפיהם תירוצים מתירוצים שונים.

שלוש עיריות, ה'חולות' במחלת האפליה על שלל סוגיה ומגוון תופעות הלוואי שלה, הוזמנו.

שני נציגים בחרו להגיע: איתמר בר-עזר, מנהל מחלקת החינוך בעירית ירושלים ויונתן ספרא, עמיתו מבני ברק.

עיריית מודיעין עילית בחרה שלא להגיע.

גם סיעת יהדות התורה, על חמשת ח"כיה הנכבדים, בחרה להישאר במגדלי השן. "לא, חלילה לא משהו מכוון או מתוזמן", שבו הדוברים והדגישו.

ח"כ מנחם אליעזר מוזס היה באותה עת בבית הקברות, לרגל יום השנה של אמו ע"ה; גפני היה עסוק בדיון בוועדת הכספים (מעולם לא הזיזו שם את שעות הדיונים?!).

מקלב שהה בדיוני הוועדה לפניות הציבור שדנה בתחבורה של 'דן' בפתח תקווה ובבני ברק (נושא חשוב כשלעצמו: מאז כינס מקלב את הוועדה שלו לפני מספר חודשים כדי לדון בעניינה של חברת 'סופרבוס' במודיעין עילית השתפר שם השירות פלאים). רק מה? שהדיון החל בשעה 13:00, השעה בה כמעט הסתיים הדיון בוועדת החינוך.

ומה באשר לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן? ובכן, הוא היה טרוד בטקס חשוב במהלכו הוענקו פרסים חשובים.

לגבי סגן שר החינוך, מאיר פרוש, לא הצלחנו לקבל תירוץ, אבל יתכן שסיום תפקידו בר"ח אדר הקרוב הופך את התערבותו בנושא למיותרת.

באופן בלתי רשמי, ושלא לציטוט כמובן, ברור לכל כי הייתה החלטה מפלגתית סיעתית שלא להצטרף אל הדיון, בו משתתף "יואב ללום", האיש שהביא את האבות בעמנואל אל בית הכלא. מה גם שאת הדיון יזם ח"כ חיים אמסלם, שהוא חלק מפולמוס כאוב לא פחות. העובדה שדווקא סיעת ש"ס, שהיא זו שלחמה בעניינו, בחרה להגיע ונהגה באומץ לב ראוי לציון, לא בלבלה את החברים בתנועת האחות הקטנה, יהדות התורה, המאוחדת כמובן.

"מה רצית? שהם יגיעו?", שאל אותי בכיר בתנועה (כדי למנוע כל זיהוי לא נזכיר אפילו לאיזה פלג מתוך חמשת פלגי התנועה הוא שייך...) ששהה באותה עת במזנון הכנסת.

"אתם שוכחים שמופעל עליהם לחץ אטומי של מנהלי הסמינרים. ויש כאן גלגל, כי על מנהלי הסמינרים גם כן מופעל לחץ - מההורים. 'שהבת שלי תלמד בכיתה אחת עם הבת של?' הם עושים את המוות למנהלים. כך או כך, חברי הכנסת רועדים איש איש על עצמותיו, ומעדיפים לנהוג כבת יענה ולהסתתר".

• החבר'ה ביהדות התורה השאירו לכם שוב להתלכלך לבד בנושאים הבוערים? שאלתי את ניסים זאב, רגע לאחר שיצא מהוועדה.

הוא חייך, עשה תנועת ביטול, ואמר לי: "ש"ס מטפלת מספיק טוב בנושא".

אלכס הפתיע

מי שהצליח להפתיע אותנו היה אלכס מילר, איש ישראל ביתנו, שניהל את הישיבה ביד רמה.

הוא לא עשה הנחות לאיש, שאל שאלות קשות, והראה רצינות מלאה לטפל בבעיה עד שתגיע אל פתרונה. מעת לעת הסתודד עם מנכ"ל משרד החינוך, מנסה לשמוע ממנו עצות ותובנות.

אם אכן תגיע הוועדה הזו לאיזשהו סוג של פתרון, יוכיח לנו מילר כי טעינו כשכתבנו עליו, לפני מספר שבועות, כי הוא טירון יחסית בשטח הזה של טיפול בנושאים חרדיים וכי אין לו סיכוי.

כבר עכשיו אפשר לומר שבסיכומה של הישיבה הראשונה הוא הצליח לסחוט מאתנו ציון לשבח. אולי דווקא משום שהוא איש 'ישראל ביתנו' הוא חסין מפני לחצים, ההופכים לנחלתו של כל מי שמעז לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה ששמו אפליה-סמינרים-מוסדות חינוך.

להתאים תפוחים לתפוחים

"לנו יש פתרונות", הגן בלהט בר-עזר מעיריית ירושלים והציג נתונים לפיהם הבעיה אינה גדולה כפי שמנסים להציג אותה.

מילר לא ויתר לו: "גם בת אחת שיושבת בבית זה יותר מדי".

אבל בר-עזר לא התבלבל. "צריך להתאים תפוחים לתפוחים, אגסים לאגסים, זה לא שבץ נא, יש משפחה יותר מודרנית ויש משפחה פחות מודרנית, יש משפחות שרוצות סמינר בלי בגרות ויש משפחות שרוצות סמינר עם בגרות. רק צריך להתאים", ניסה להציג תמונה ורודה ואופטימית.

אגב, גם עמיתו מעיריית בני-ברק אינו מבין על מה המהומה. "מדובר בהתעקשות של הורים על סמינר כזה ולא אחר. דווקא בבתי הספר של הממלכתי דתי ההורים מקבלים את השיבוץ ולא רצים לתקשורת", הציג ספרא את מצגת ה'הכול בסדר' ו'ההורים אשמים'.

"כשאתה מנהל קיוסק, אתה יכול לעשות שם מה שאתה רוצה", קטע אותו אלכס מילר. "אבל כשאתה מנהל בית ספר שממומן בחלקו לפחות על ידי המדינה, אתה חייב לעמוד בקריטריונים. אתה לא יכול לדרוש מההורים להתכופף לקריטריונים שלך, קריטריונים אותם קבע מנהל סמינר שלא כחוק!".

עומד מול התלמידות

בעצם, אם אתם מתעקשים, היה נציג ממודיעין עילית: יוני מזרחי.

הוא הביא עמו עשרות דפים מלאים בנתונים המצביעים על אפליה, אבל איש מהרשות העירונית לא היה שם כדי להשיב לו. גם חיים חוברה, נציג גני מודיעין, סיפר על כך שבנות השכונה כלל אינן מתקבלות לסמינרים במודיעין-עילית, אבל גם לטענה זו לא היה מענה.

שוב ושוב הציגו ההורים את המצב העגום מול מנהלי הסמינרים. "רישום מוקדם, מתחת לשטיח", מדיניות של "לך ושוב" מאמצע השנה ועד לפתיחת שנת הלימודים, שבה מתנפצת לך האשליה ואתה מתחיל לקלוט שהילדה שלך לא מסודרת בכל מוסד חינוכי. ואז אתה מגיש ערר, ומגלה שמשרד החינוך משתף פעולה עם מנהלי הסמינרים. "מכניסים לחוד את ההורים, אחר כך את המנהלים, ואין שום שקיפות. אתה לא מקבל הסברים אמיתיים למה הבת שלך בחוץ", כפי שתואר המצב.

יואב ללום, עורך-דין, יו"ר עמותת 'נוער כהלכה' ניסה להסביר למה יש רק מעט אנשים שמעזים לבוא ולהעיד. הוא תיאר את הפחד הגדול. מה יעשו המנהלים לילדים האחרים שלהם אחרי שיעזו לחשוף את פרצופם בוועדה. "משרד החינוך שוכח את תפקידו, העיריות שוכחות את תפקידן", אמר, וסיפר על כך שהעיריות אף אינן מוכנות להגיש בגלוי את המידע ואת הנתונים.

"אני עומד מול הדמעות, מול ההורים, מול התלמידות ששוכבות במיטה מבוקר עד ערב. המנהלים יודעים לקחת את הכסף מהמדינה, אבל אל תגידו להם מה לעשות ואל תקימו להם ועדת רבנים אמיתית עם שיניים. שוק המערב הפרוע חייב להסתיים!", הכריז ללום, חובב הכותרות, בפאתוס.

אמשיך לשלם מחיר

"לפני למעלה משנה החתמתי 70 ח"כים", סיפר ח"כ חיים אמסלם, שהצטרף אל הדיון. "הצעתי שמוסד שנחשד באפליה, ישללו תקציביו. לא צריך בשביל זה, אפשר לתקן תקנה! ואני מדבר על חשד בלבד, שהרי המערכת מאד מתוחכמת ומשומנת, ולא תצליחו להוכיח שיש אפליה. 'היא לא מתאימה', יגידו לך".

מכאן עבר לדבר בנימה אישית.

"אני נחשב לבן הסורר והחורג של תנועת ש"ס. ביום בו נערכה הפגנת המאה אלף הוזמנתי לשימוע אצל הגר"ע יוסף. ולמה? כי דגדגתי עצבים חשופים מדי בציבור החרדי, ובפרט בציבור הספרדי".

"ש"ס הרי הוקמה כדי למגר את האפליה. הנה ח"כ ניסים זאב, היושב כאן מולי, מהווה דוגמה. הוא הקים מוסד לתפארת יהדות ספרד. את בנותיו שלו שלח לשם. אבל כל המורות שלך, רבי ניסים, שולחות את הילדים שלהם למוסדות אשכנזיים, וכך נוהגים גם מנהיגי ש"ס. נוצרת אליטה. האשכנזים רוצים אותם אצלם, הם צריכים אותם בשביל התקציבים".

ניסים זאב, אגב, קצר שבחים גם מפי יואב ללום, שעל אף שחלק על דעתו, כיבד אותו. "יש לי כבוד אליך כי הקמת סמינר לתפארת", אמר לו.

"אני יודע שגם על האמירות האלו אמשיך לשלם מחיר, אבל אני רגיל", המשיך אמסלם בדבריו.
"הרב אלישיב, כך פרסם 'יתד נאמן', צעק וקרא למנהלי הסמינרים שלא להפלות. אבל מי שומע לו?! הרב עובדיה דרש שכל ילדי ש"ס יישלחו למוסדות לספרדים. מישהו שמע לו?!"

"את אחי אנוכי מבקש. מה, אנחנו הספרדים יש לנו אות קין?!".

"במדינת חלם מזמינים את הסופרטאנקר אחרי שיש אסון. אני מבקש שועדות הערר של משרד החינוך לא תהיינה כערער בערבה", סיים את דבריו.

אגב, בנושא הזה של ועדות ערר, גם יואב ללום נראה כמטיל ספק. "האם תחזיקו רב בוועדה?" – שאל את הד"ר שושני, מנכ"ל משרד החינוך. "האם תבדילו במאפיינים הייחודיים של גרביים 15 דנייר ואחרים?!"

"האם אני מקובל עליך כרב ראשי?", שאל אותו שושני, בחיוך כמובן.

שושני מביא את החזו"א והגרי"ש

למרות הדיבורים על חוקים ועל ועדות כאלה ואחרות, ברור לכל הנוגעים בדבר כי יש רק גוף אחד שיכול לאכוף את החוק והסדר על מנהלי המוסדות. קוראים לגוף הזה: משרד החינוך.

אם יש שר חינוך שמתאים לעשות את העבודה המלוכלכת הזו, הרי שגדעון סער מתאים לכך ככפפה ליד. אין כמוהו בשביל לטהר את החברה החרדית מכל תחלואיה. זה בדיוק מה שהוא אוהב לעשות. אגב, גם בג"צ יכול לעשות סדר, אבל נדמה כי כל הצדדים מבינים היום שבג"צ הוא פתרון 'אחרון שבאחרונים' וכי עדיף שלא להגיע אל פתחו.

במשרד החינוך מודעים לעוצמת הכוח שניתנה לידיהם ולעובדה שכל העיניים מופנות כעת לעברם, ובהחלט מתכוונים לעשות הכול כדי להצדיק את האמון.

בעוד שושני מציע להורים "לגשת למשטרה כשיש גילוי של אפליה", גם הוא מבין שברוב המקרים מדובר באפליה סמויה, כזו שקשה להוכיח אותה ולהצביע עליה.

לכן, בדעת המשרד לגבש, בתוך שלושה חודשים, הנחיות מדוקדקות בדבר פרסום הודעות רישום בצורה גלויה ופומבית, לא מתחת לשולחן, ועוד ועוד קריטריונים והנחיות.

"מצד אחד, הורים סרבנים אינם יכולים לקבוע היכן ילמד ילדם, אך מצד שני מנהלי מוסדות החינוך, הממומנים על ידינו, אינם יכולים לקבוע את מי הם מקבלים ואת מי לא", הכריז. "נבדוק את כל התקנונים של מוסדות החינוך החרדיים. כבר עשינו את זה, אך נבדוק טוב יותר ומחדש".

מכאן עבר שושני לדבר אל הציבור החרדי 'בשפתו שלו'. הוא הפתיע את כולנו כששלף דפי נייר והחל להקריא: "הרב אלישיב נגד כל אפליה, ובעיקר על רקע עדתי. והנה", הכריז, "אני מחזיק בידי ציטוטים מפי החזון איש, הגדול בתורה בחינוך החרדי".

"יום יום הננו נתונים במבוכה לראות את בנינו ובנותינו מתחננים אלינו לאסוף אותנו אליהם ואין לאל ידינו להושיע", כתב החזו"א לפני כ-50 שנה על בני עדות המזרח. "הוא הורה לאנשים במוסדות לקלוט את האחים הספרדים, שאין להם מצילים ביחס לאירופאים".

"גם הרב שך צעק על זה", קרא אמסלם.

אבל שושני המשיך בדבריו. "אחד מראשי הישיבות הגיע לחזו"א וסיפר לו שאין לו מספיק תלמידים אשכנזים, ולגבי ספרדים, אין הוא מאמין בהצלחתם בתורה...'אם כן, איך אתה לומד רי"ף ורמב"ם?! תהה החזו"א".

וכמו תמיד, סיכמה הוועדה את עצמה בסיכום נחרץ. "הוועדה דוחה כל גילוי של אפליה גלויה וסמויה בכלל, ובמגזר החרדי בפרט. הוועדה מקבלת את הודעת משרד החינוך בדבר הקמת וועדת בדיקה לתלונות על ועדת הערר. הוועדה פונה לראשי עיריות ומנהלי אגפי חינוך לומר למנהלי הסמינרים: עד כאן! מעכשיו יש חוק. בעוד חודש נבדוק מה התקדם, ואם תגידו שאין פתרון אני עצמי אפנה למבקר המדינה", סיכם יו"ר הועדה, אלכס מילר.

הכול דיבורים או שיהיו גם מעשים? ניפגש בעוד חודש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!