שיעור תורה? בפקודה! • 'דואר צבאי' מיוחד

אז מה כל-כך בער היום (א) לממשלה להכריז על גיוס מסיבי של חרדים לצה"ל?

אין ספק: זו האווירה הציבורית, ובעיקר הרמטכ"ל היוצא, שרוצה להותיר אחריו מורשת שתטביע את חותמה.

איך עושים את זה? בסופו של יום, הכל תלוי בנכונותו של הציבור החרדי להתגייס.

ובכל-זאת, בכוחה של הממשלה לעשות צעד אחד ויחיד: להגדיל את תקציב הצבא במשרד האוצר. אחר-כך יוכלו השרים להתפלל שהחרדים יבואו ללבוש ירוק. אחרת, הכל יפול לפח - והחלטת הממשלה תהיה עוד חלום שנגנז.

האלופים לוחצים על הרבנים הצבאיים שלהם לגייס חרדים. עד כדי כך לוחצים, שבכל פיקוד וחיל ישנו קצין בדרגת רס"ן שתפקידו להסתובב ולגייס. זה הרקע למתיחות בין הרבנים, שרצו להרויח את הקרדיט, לבין הקצינים שזה תפקידם.

בעוד בחיל האוויר עובדים איכשהו ביחד, באמ"ן יש פיצוצים.

אבל לפני שאתם נכנסים לתוככי הפוליטיקה הפנימית העוסקת בקו התפר שבין חרדים לצבא, סקרנו עבורכם את האפשרויות הניצבות בפני המתגייס החרדי – אל מול הסיכויים הצה"ליים להגדיל את מספרם.

הנח"ל הוקם בכיכר החתולות

עד לשנות התשעים, הציבור החרדי לא היה שותף בצה"ל.

בשנות התשעים המוקדמות, קם תא"ל (מיל) יהודה דובדבני ובעזרת חברו, סא"ל הרב שמעון אלמליח, החליט להקים את הנחל החרדי - ובשמו המקורי נצח יהודה (ראשי תיבות נוער צבאי חרדי).

החידוש היה בעצם המסגרת אותה יצרו: יחידה צבאית עם אוכל מהדרין ושיעורי תורה ובלי בנות.

מבחינה טקטית, קבעו יוצרי הנח"ל החרדי חוק: לא נוציא בחורים מהישיבות הקדושים, אלא נתרכז בגיוס נושרים.

הם חברו לקבוצת רבנים (יואל שוורץ, בן חיים) ועסקן בשם הרשל קליין, שטיפלו בנוער נושר, ויחדיו התחילו בהקמת הגדוד.

הצבא לא אהב את המחיר שיידרש לשלם: הנחל החרדי יקר יותר מגדוד רגיל, בעיקר בגלל האוכל ואי-היכולת להזיז אותו לגזרה אחרת. אבל היות החיילים לוחמים, שיכנע את הצבא להסכים להקמת הגדוד.

את מיטב החיילים הם מצאו בכיכר החתולות. לקח להם כמה שנים, עד שהגיוס נבנה בשיטת חבר מביא חבר.

הגדוד הוקם בבקעת הירדן, למען הבידוד.

תחילה הגדוד נשלט בידי הרבנים. הצבא 'בלע' זאת בשקט. כשהגדוד התמסד, זזו הרבנים לשוליים.

שח"ר נוסד בלית ברירה

לפני כארבע שנים, בעקבות סגירה מתמשכת של בתי ספר מקצועיים, נוצר מחסור אדיר במקצועות הטכנולוגיים: האלוף אלעזר שטרן החליט למלא את הפער בעזרת חרדים.

הפעם, כבר לא מדובר בלוחמים, אלא בחיילים עורפיים. המחיר יקר, והתמורה שווה פחות מחיילים קרביים. אבל לא הייתה ברירה.

שטרן פנה למפקד חיל האויר, וזה שלח את הרב החיילי, סא"ל הרב משה ראבד, להיפגש איתו. יחד הם החליטו להקים את שח"ר כחול (שרות חרדי).

הגיוס לשחר מותנה בהיות החייל נשוי (רווקים יופנו לנחל החרדי, הצבא חושש ששח"ר יחסל את הנחל וזה הראשון חשוב לו יותר) ועמידה בכללים, כמו איסור לינה בבסיס, וכמובן התאמה למקצוע.

גם חיילי שחר כחול נהנים מאוכל גלאט, הפרדה מלאה במעגל הקרוב כאשר הם משרתים במשרדים ובמעבדות ומשתתפים (בפקודה!) בשיעורי תורה יומיים.

ההצלחה בחיל האוויר הביאה את כל אלופי המטכ"ל להטיל על הרבנים שלהם הקמת מסגרות מקבילות.

כיום יש בחיל האוויר שח"ר כחול (מקצועות טכנולוגים) ושחר באופק (מקצועות תוכנה). בחיל הים שח"ר ים (מקצועות טכנולוגים). באגף התקשוב שח"ר תקשוב (תוכנה). באגף הטכנולוגיה שח"ר אט"ל (נהגי משא), בפקע"ר שח"ר כתום (מדריכים בבתי ספר) ובאגף המודיעין בינה בירוק (תוכנה).

גם כאן, הגיוס נעשה בשיטת חבר מביא חבר: מתבצעים מיונים להתאמה מקצועית, רובם משרתים במקצועות טכניים פשוטים, ורק מיעוט במקצועות תוכנה. אבל כשמציגים אותם לציבור, תמיד נוח להציג את ההיי-טקיסטים.

המחיר, כמובן, יקר מאוד: מזון המהדרין בבסיסים, ההדרכה הנערכת על-ידי גברים בלבד והיעדר התורנויות והשמירות.

זוהי הסיבה לכך שאף בסיס לא הסכים לקבלם.

הפשרה: משרד האוצר יתקצב את הפרויקט מחוץ לתקציב הצבאי, והחיילים אינם נכללים בסד"כ הצה"לי.

כ-500 חרדים מתגייסים מדי שנה ליחידות השח"ר למיניהן, ועדיין – הבעיות רבות. לא פעם נשמעות טענות על-כך שהאוכל לא ממש מהדרין (הרי כל אחד מקפיד על הכשר בד"צ אחר). לא פעם מספרים החיילים כי יש גם בנות (מה לעשות, אי אפשר לסגור מעבדות או לומר לבת: אל תעברי דרך הפרוזדור).

מאידך, השח"רניקים לא מקבלים מקצוע אזרחי (הובטח להם שיקבלו מקצוע אזרחי, אבל אי אפשר לתת להם כי אין כמעט מקצוע בלי בנות).

לכמה זמן מתגייסים?

רווק משרת 3 שנים. נשוי משרת 'רק' שנתיים (הסיבה: הוא יקר מדי לצבא. תשלומי המשפחה עולים לצבא כ-4500 ₪ בחודש).

חיילי שח"ר מאוד רוצים להאריך את שירותם לשלוש שנים, אבל הצבא מתנגד. הוא מעדיף יותר חיילים לפחות זמן.

הסיבה: המגמה הצבאית אומרת - עדיף לגייס הרבה (גם בלי שיתנו את פירות ההשקעה), ובלבד שיהפכו לסוכני שינוי בתוככי החברה החרדית.

ומהו השירות האזרחי?

בראות הממשלה כי הגיוס לא סוחף את הציבור החרדי בהמוניו, החליטו שרי הממשלה לאפשר שירות אזרחי, ובלבד שלא יקבלו קיצבאות.

וכך, כל מי שיצא מסטאטוס לומד, מפסיק לקבל קצבאות - ומוזמן להצטרף לשירות האזרחי.

אלא מה? יש ניגוד אינטרסים. הרי אם נאפשר שירות בזק"א, למה שמישהו ירצה 'לקרוע' את עצמו בנחל החרדי? ובכל-זאת, חשבו בצה"ל, עדיף קצת מאשר כלום.

ליבת הוויכוח בין משרדי האוצר והביטחון היה נושא הגיל. היום הוחלט על גיל מדורג - עד 21 נח"ל או שח"ר. עד גיל 26 תלוי במצב המשפחתי וכמות הילדים. עד גיל 28 שירות אזרחי. פשרה מאפ"יניקית, בתקווה שיהיו יותר מתגייסים שיקבלו את ההחלטה בגיל צעיר ופחות בגיל המבוגר.

אבל שוב, בסופו של יום, הכל תלוי בהיענות אנ"ש: אם יתגייסו, יהיו יותר חיילים. אם לא יתגייסו, לא יהיו.

במקרה זה, התקציב המוגדל יישאר על הנייר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!