האילתור רוצח • הטור השבועי

מידי שנה משמיעה לנו הממשלה, בדרכים רבות ומגוונות, דברי שבח וגאווה על הישגינו המדיניים, הצבאיים, המדעיים, הרוחניים, ומה לא. ואולם, בעוד אנו מתמכרים לצליל הנעים של המחמאות על ההישגים, ראוי גם לשאול האם מקבלת המדינה אחריות גם על הצדדים הפחות מוארים ומובלטים של תחומי האחריות שלה, והאם היא פועלת מתוך תרבות של סדר ויסודיות.

העובדות מוכיחות שהשיטה הישראלית מוכרת וחוזרת על עצמה: שרשרת האלתורים גוררת הזנחה רבת שנים, בשלב מסויים נקטע הנס לפתע במשבר לאומי שצופר בעוצמה בצופרי האזהרה. או אז חכמים כולנו בדיעבד, ואנו ממהרים לתקן את הבעיה הקודמת, שכבר הכתה בנו, ומתחילים מחדש בשרשרת האלתורים, בהזנחה, ובהמתנה למשבר הבא.

כך גילינו במלחמת לבנון את חוסר מוכנותו של הצבא, והתחלנו להצטייד ולהתאמן, כך גילינו בחורף שחון אחד שמשק המים שלנו קרס, והתחלנו להתפיל, וכך כמובן בשריפה בכרמל, שאחריה, כמובן, נקים מהקרשים את מערך כיבוי האש שלנו.

משבר הטיפול הכושל בקטל בדרכים, מלווה אותנו כל הזמן. זהו משבר לאומי קבוע, אך אותו קצת יותר קשה לזהות, כיוון שטבעו שצופר האזעקה שלו אינו חזק ופתאומי, כמו שריפה, מלחמה, או מגפה, אלא שרשרת אסונות הקורים מידי יום, הורס משפחות, ויוצר רעש רקע קבוע שהאוזן הולכת ומתרגלת אליו. המשבר הזה קטלני יותר מכל המשברים האחרים גם יחד, וגובה את מירב הקורבנות והנזק הכלכלי.

תוצאת משבר הטיפול הכושל בתאונות, הוא הנתון מהקיץ האחרון, לפיו ישראל היא המדינה היחידה מבין 12 המדינות המפותחות, שבה חלה עליה חדה במספר ההרוגים בתאונות לעומת השנה הקודמת. הסיבות למשבר ברורות, גלויות, ונראות לכל עין:

במשך כשנה וחצי בקירוב עיכב שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, מינוי מנכ"ל לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהיא הגוף האמור להיאבק בתאונות. גם על תקציבו של אותו גוף, שהיה עד לאחרונה חסר ראש, לא חס השר, והוא קוצץ מ 550 מליון שקל, ל 312 מיליון בלבד. מתקציבה של משטרת התנועה, האמורה לאכוף את החוק בכבישים, קוצצו כמאה מיליון שקל, רבים מאנשיה מפוטרים בימים אלה, וכוח ההרתעה והאכיפה שלה אינו קיים עוד. על אף שטיפול נקודתי בכבישים אדומים יביא, לפי הערכות מקצועיות, להצלת חיי כ 23 אנשים מידי שנה, קוצץ בחצי גם התקציב שיועד לשיפוץ כבישים אלה. מערך הפינוי המוסק, האמור להציל נפגעי תאונות בפריפריה, קוצץ אף הוא: משני מסוקים, בדרום ובצפון, העומדים בכוננות פינוי קבועה, נשאר מסוק אחד, בחצי משרה בלבד, וגם הוא בסכנת קרקוע. לעליה של כ 16% במספר הנהגים הצעירים המעורבים בתאונות קטלניות, מגיב השר בביטול חובת לימוד הבטיחות בדרכים בבתי הספר, וכיום לומדים זהירות בדרכים רק שליש מתלמידי ישראל.

המוסר היהודי מחייב את מי שנוטל על עצמו תפקיד פרנס הציבור להתייחס בחרדת קודש ובאחריות לגורלות רבים מעם ישראל המופקדים בידיו. נטילת אחריות? הצחקתם את השר כץ. מי שאשם אלה אנחנו, או בלשונו "הגורם האנושי". במקום לפעול מבוקר עד ליל להגדלת תקציבים לתשתיות כבישים מסוכנים, לאכיפה, לחינוך לבטיחות, לפינוי מוסק ולהצלת חיים, מכסה השר את הארץ בשלטים על דרכים חדשות שסוללים דחפוריו. הרבה שטח מכסים השלטים האלה, רק לא את המחדל.
*הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!