מי באמת חוגג את יום ירושלים? // דעה

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" – כך אומר הפסוק הידוע והכה מפורסם מספר תהילים. אם כך, למה דווקא ביום שבו אנחנו באמת יכולים לקיים חלק חשוב מהפסוק ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, כל כך מעטים מאיתנו אכן עושים כך. האם ירושלים הפכה למובנת מאליה לחלק נרחב מהציבור הישראלי, או שפשוט להרבה מאזרחי ישראל פשוט אין כח להתמודד עם הקונפליקט שעיר הבירה מביאה איתה.

ירושלים היא חלק מאיתנו, בליבנו, לעולם לא נוותר עליה או נחלק אותה. אלו הם מרבית המשפטים שתשמעו מלא מעט מאזרחי ישראל - כשנושא ירושלים עולה על הפרק. אך כשתשאלו את אותם אנשים מתי בפעם האחרונה הייתם בעיר הקודש, פה כבר תהיה תשובה אחרת. מגומגמת יותר.
מחזה מורכב נגלה לעינינו השבוע כשאלפי תיירים מרחבי העולם ברובם יהודים טובים ולבביים, הגיעו לארץ במיוחד לכבוד יום ירושלים. בהגעה שמורכבת מלקיחת חופש מיוחד מהעבודה, מהמשפחה, והוצאת אלפי דולרים לפחות - עבור כמה ימים והכל בכדי לחגוג עם ירושלים ביום חגה. אי אפשר היה שלא להתרגש מהמראות החמים הללו, של יהודים מכל רחבי העולם, שאומנם הם לא אזרחי ישראל, אך בהחלט לא ויתרו על לשים את ירושלים על ראש שמחתם. כשהם הולכים ברחובות שרים ודומעים מרוב אושר והתרגשות, חלפה בי הרגשה מתוקה חמוצה. למה לא אנחנו? למה אזרחי ישראל נהפכו בחלקם לצינים וקרים לגבי יום ירושלים - בזמן שאנשים מבחוץ נשארו עם לב כה רחב ופתוח.

בתוכניות הבידור השונות בערוצים השונים, התבדחו המגישים על עצם קיום היום הזה בכלל. "מה מברכים" - שאל מנחה תכנית האירוח בערוץ 22 גורי אלפי, "יום ירושלים שמח...?" תוך כדי כשהוא מוציא קולות לגלוג וזלזול שבוקעים מתוכו בכח כמעט. כן, חשבתי לעצמי. מה יקרה אם נגיד אחד לשני יום ירושלים שמח. גם אם אנחנו גרים בת"א, באילת או בחיפה. הרי ביום החשוב לנו ביותר, ביום חתונתנו, אנחנו נישאים - לא לפני שאנו מברכים את ירושלים, אז גם על איחודה, שחרורה ועצמאותה אנו צריכים לברך, שהרי אם אין ירושלים אין ישראל.

משרד התרבות והספורט השקיע מאמצים רבים בהפקת אירוע מרהיב ביופיו לכבוד יום ירושלים אין ספק, אך עם זאת היה צריך לוודא שכל אזרחי ישראל יוכלו לצפות בו. לא רק תושבי העיר, או תיירים ששילמו 4,000 דולר לכמה ימים בישראל. עשה נכון ערוץ 20, הערוץ היחיד שהחליט ברגע האחרון לשדר את האירוע בשידור חי לטובת אלו שלא יכלו להגיע, אך מן הראוי היה שלפחות השידור הציבורי היה עושה זאת גם כן.

כל כך התרגשנו ובצדק, מהמראה של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ עומד אל מול הכותל ומבקש את בקשותיו, התרגשנו למראה של ביתו היהודייה איוונקה – יעל טראמפ, שבמלוא החן, מחתה דמעה במקום הכה קדוש לנו. אך למה אנחנו כה זקוקים לאישור העולם על מה ששלנו, על מה שכה חשוב וקדוש לנו.

כל יהודי, בין אם הוא דתי מסורתי או חילוני, צריך לזכור שמתחת לכל המעטה הפוליטי שלובשת ירושלים, מתחת לויכוח הטריטוריאלי, מעשי הטרור הקשים ומחלוקות הדתות השונות, ירושלים היא מקור האושר של עם ישראל. מקור כוחו של העם היהודי. מקור התקווה לעתיד טוב יותר, לימים של גאולה שלמה ואמיתית שכולנו מתפללים לזכות להיות חלק ממנה, הגאולה שתבוא על עם ישראל בע"ה בימינו אמן.

אז כמו שאני אומרת מתחילת השבוע ואומר עד שתיכנס שבת קודש, יום ירושלים שמח לכולם. לכל עם ישראל!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!