ל"ג בעומר: ההתנשאות והזלזול בחילונים ובמסורתיים

ביום חמישי האחרון, תוך כדי ניחום אבלים, התוודעתי מחדש לעוצמתו של רבי שמעון בר יוחאי מחד, ולקלות הבלתי נסבלת שבה מגדילים את הפילוג בעם מאידך.

הניחום היה של אישה קשישה מסורתית אדוקה, שישבה שבעה על אחותה. אותה אישה צדיקה השכימה ביום ראשון בבוקר ועלתה יחד עם עוד קבוצת מאמינים לציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי. במקום הקדוש וביום הקדוש, בעיניים דומעות ולב דואב היא הדליקה נר לרפואתה של אחותה שמזה שנים סובלת סבל בל יתואר שהרופאים נואשו מלמצוא לו מרפא. בדרכה חזרה הביתה היא קיבלה טלפון, אחותה נגאלה מייסוריה ועברה לעולם האמת. זה היה הנס של רבי שמעון, היא סיפרה לנו בהתרגשות בשבעה, הוא גאל אותה ביום שלו והעלה אותה בעצמו למעלה.

הסתכלתי בסלון ביתה – בצד התמונות המשפחתיות תלויות תמונות של צדיקים רבים, ביניהם תמונתו של רבי שמעון. חשבתי על הנכד של הקשישה המתגורר עמה ועם אמו. נכד לסבתא מסורתית הלומד במוסד חילוני וחוזר הביתה לסבתא ולספר התהילים שלה, סבתא אליה הוא קשור בכל נימי נפשו. לא יכולתי שלא לחשוב שאולי אם מישהו בכיר בממשלה, לא היה מחליט על מידור כוחני של החילוניים והמסורתיים ממועד ההילולה האמיתי, כביכול בשל החשש לחילול שבת, אולי הנכד הזה היה מבלה עם סבתו את היום המיוחד הזה בציון הקדוש במקום ללמוד בבית הספר ככל הימים.

חילוניים אולי לא הדליקו את אש המדורה בערב האמיתי של ל"ג בעומר אבל במשך כל השבת דלקה גם דלקה אש המחלוקת: אש המחלוקת של חילוניים שמרגישים שהנה שוב חוזרת הכפייה הדתית, אש המחלוקת של אלו שהוכרחו לשנות את תוכניותיהם ועוד לשלוח ילדים לבית הספר ללא הסעות, אש המחלוקת של מסורתיים שרצו לחגוג בדרכם את ההילולה של בר יוחאי אבל מישהו חשב שהם לא ראויים כמו הדתיים והחרדים להתחבר ליום הקדוש הזה והם נאלצו לחגוג את היום שלא במועדו ושלא בקדושתו.

בין המנחמים באותו ביקור, היתה אם חד הורית ולה בת יחידה בחטיבת ביניים. האם ובתה שומרות שבת וכשרות למהדרין ויחד עם זאת מסיבות השמורות עם האם, הבת לומדת במוסד חילוני. בערב ל"ג בעומר הבת הדליקה עם אמה נר לרבי שמעון בר יוחאי וקראה איתה תהילים לעילוי נשמתו וביקשו בקשות. למחרת הלכה ללימודים כרגיל ובערב התכוננה למדורה עם טעם מר בפיה: "אבל אמא, בשביל מה אני הולכת להדליק מדורה? זה כבר לא בשביל רבי שמעון בר יוחאי. זה סתם. למה?" שאלה הבת אך נותרה ללא מענה.

ל"ג בעומר האחרון היווה דוגמא בוטה במיוחד של התנשאות וזלזול בחילוניים ובמסורתיים. מעניין מה יהיה הצעד המזהיר הבא של מי שהבטיח להכניס את ערכי היהדות למערכת החינוך החילונית? אולי עוד חגים שיחולו בעתיד במוצאי שבת יזוזו לכבוד החילונים לתאריך אחר? הרי מה הם מבינים...? הם בטח יחללו שבת וייסעו במהלכה ברכבם לסעודות החג אז בואו נחגוג אנחנו במועד ואותם שהחגיגה שלהם לא שווה במילא נזיז למועד אחר... אז הם יצעקו "כפייה דתית" הם בין כה וכה שונאים אותנו....

הזלזול הזה אולי היה הפעם בוטה במיוחד אך הוא לא חדש. מה שכואב ביותר הוא הזלזול בציבור המסורתי. הציבור שאחת הבדיחות הרווחות עליו היא שהגדרתו היא מלשון מסור: ננסר פה, ננסר שם ונישאר עם קצת. אבל הקצת שלהם הוא הרבה וזה מה שהציבור הדתי והחרדי מפספס מזה שנים ארוכות.

גם אם הציבור המסורתי לא מקיים בפועל קלה כבחמורה, הוא אוהב את התורה הקדושה ומעוניין במדינה עם צביון יהודי. הוא גם ציבור יחסית גדול כך שהוא היה יכול להיות פרטנר אידיאלי למאבקים של הציבור החרדי: ממאבק על השבת ועד הכותל, ורוב הסיכויים שגם הוא היה מתקומם כנגד הדחת חברי מועצה חרדים בגלל דעות כביכול "חשוכות", מאחר וחינוך הילדים על ברכי המסורת חשוב מאוד גם לו. הציבור המסורתי היה יכול להיות גשר נפלא בין הציבור החרדי והדתי לבין הציבור "החילוני הטהור" איתו הוא חי 24/7. אבל עם האדנות והזלזול שלנו ו/או ההתעלמות מצרכיהם, למה שיוציאו לנו את הערמונים מהאש? מגיע לנו לשבור את הראש לבד.

למרבית הצער יש מי שחושבים שהמסורתיים והחילונים לא מספיק חשובים בשביל לתת עליהם את הדעת. לאותם אנשים כדאי לזכור שבית המקדש השלישי לא הולך להיבנות בזכות אי אילו קבוצות קנאיות החיות בשכונות סגורות בבידוד מכל מה שאינו קדוש, גם אם הן מקיימות באדיקות רבה קלה כבחמורה. בית המקדש השלישי יבנה כשכולנו אבל באמת כולנו נגיע לאחדות, הבנה ואהבת חינם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!