בעקבות 'סירחון הגז': נחשוני מתגעגע ל'דר שטרימר'

נותנים גז!

חודשים ארוכים, נאלצו צרכני התקשורת בישראל, שאין להם מושג בעסקאות גזים, והם, ואנחנו בתוכם, הרוב המוחלט כאן, לעטות על פניהם מסכות בכל יום, כדי שלא 'יורעלו' חלילה מהתקפת הגזים שפקדה את מדינתנו. היא תפסה מקום ללא שום יחס, בכל הכלים ובכל המהדורות, כאילו הגיעה הישר מ...הכור בבושהר שבאיראן והמשימה הלאומית החשובה ביותר בעקבותיה היא - להציל, לפחות, את 'בעלי ההון' שבתוכנו.

את מי זה מעניין בכלל שחלק גדול מאלה שנאלצו לשמוע ולקרוא את כל חישובי העמלות והתמלוגים מגזים הם 'מנותקי גז' גם במטבח הפרטי בבית הקטן שלהם? למי איכפת שהם אינם מצליחים לשלם אפילו את החשבון הדו - חודשי שנדחף לתיבת הדואר השבורה שלהם?

שוב נוכחנו לדעת, בדרך הקשה, שסירי הבשר של תשובה ושות' הם שקובעים כאן מה 'יתבשל' ולסירים הריקים של אלה שאין להם מה לבשל בגז ואינם יכולים להרשות לעצמם להתחמם בו, אין משמעות.

כבעלי זקנים חרדים, שעבורם לא יוצרו מסכות גם נגד הגז ה'ידידותי' עם השמות היפים כמו 'תמר', סבלו קוראי העתונות החרדית משאיפת יתר של חומרי 'שישנסקי', הרבה יותר מאחרים. שום פרופ' לא יכל לעצור את ההתמכרות לגז, כפי שבאה לידי ביטוי בעתונות הזו.

הגשת דו"ח שישיבנסקי, הייתה אמורה להביא לדעיכה במתקפה. זה אמנם קורה בתהליך הנמשך מזה יומיים. מעמודי החדשות המרכזיים, עברו גלי ה'גזים', אט אט, למוספי ועמודי הכלכלה בעיתונים. הנשימה נהייתה משוחררת יותר ובאויר התקשורתי התפנה חלל שבו נכנסו חולת סרטן פלשתינית שבחרה למות דוקא ליד גדר ההפרדה בין בילעין לקרית ספר, ביטול ביקורו של נשיא רוסיה מדבדב בישראל, בשל העיצומים במשרד החוץ, והעתקת הביקור לרמאללה, ולעובד הזר ההודי שעבד אצל... היועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין.

ורק החרדים אינם נושמים לרווחה.

את המרחב האוירי שלהם יש מי שדואג להשאיר מזוהם. להם לא יתנו להוציא את הראש מענני הגזים גם כשכל המדינה כבר השתחררה מהם.

מה הקשר בינם לבין תמלוגי הגזים? מסתבר שבשביל להפעיל נגדם גז, מספיק שבלקסיקון של מונחי הנושא הזה בולטת המילה 'תשובה' המזכירה להם את ה'חוזרים', שאחת מהם היא בתו של יצחק תשובה זה מהגז.

בעצם גם בלי זה אפשר וצריך לחסל אותם.

את משימת ומזימת חיסול החרדים בגזים נטל על עצמו הדר חורש מ'מעריב' ואתר nrg. בהמשך לדברים שציטטנו כאן בשבוע שעבר מפי ח"כ אופיר אקוניס, היו"ר היוצא של ועדת הכלכלה של הכנסת, ומועמדו של ראש הממשלה נתניהו לקבל את תפקיד השר שיתפנה ראשון, כי אסור שתמלוגי הגז יגיעו ל...מטרות חרדיות כותב חורש: "המנצחים הגדולים של חגיגת הגז הגדולה הם החרדים.

רק לפני שנה עוד הילך עליהם ד"ר דן דוד (?) אימים, כאשר פסק שבקרוב תיאלץ המדינה לעמוד בפני ברירה קשה: קריסה כלכלית וחברתית, או הפסקת התמיכה באוכלוסייה טפילית, שאינה לוקחת חלק בעבודה ובייצור העושר הלאומי, ומתקיימת אך ורק על קצבאות שמעניקה לה המדינה והתרומות.

דוד חזה בבירור שהפיצוץ ודאי, וההחלטה הנדרשת חייבת ליפול בקרוב. אבל כל זה היה לפני שהתגלו מרבצי הגז...תעשיית ההיי-טק איפשרה לפוליטיקאים להמשיך ולשחד את קבוצות הלחץ החרדיות, באמצעות הזרמה של מאות מיליוני שקלים בשנה לאוכלוסייה החרדית. הנזק שנגרם למשק הוא אדיר, ועולה בהרבה על הסכומים הרשומים בתקציב...יהיה זה מוגזם לומר שכל פירות הצמיחה בוזבזו על מימון והשחתת הגורמים הטפיליים שבקרב העדה החרדית. אבל חלק ניכר מהעודפים, שהיו יכולים להיות מופנים לשיפור התשתיות ולמניעת הנסיגה במערכת החינוך, בוזבזו לריק על מגזר גדול, שבחר להיות אבן ריחיים על צווארה של המדינה, לחבל בביטחונה ולפגוע בלכידותה.

במבנה הפוליטי המוכר לנו, אין סיכוי שחלק מהכנסות האנרגיה שיגיעו במהלך השנים הבאות, לא יופנה להרחבת התמיכה באוכלוסייה הטפילית ששיעורה בקרב האוכלוסייה הכללית הולך וגדל"...
גם במהלך מסעי ההסתה והשיסוי האחרונים לא ידענו שיש לשפה העברית ה'מתקדמת' של בן יהודה אוצר מילים רוויי רשע וספוגי ארס נגד יהודים, כפי שמצאנו אצל החורש הזה.

מן העבר אנחנו יודעים שבגרמנית זה נשמע הרבה יותר מתגלגל, במיוחד כשהדברים באים בהקשר עם 'גזים'.

להדר חורש יש מה להצטער על שהוא אינו שולט בשפה הגרמנית ולצוררי ישראל האחרים יש סיבה להצטער על שהם אינם שולטים בשפתו המאוסה.

מכולם ישמרנו הבורא.

פרופורציות

איזה צירוף מקרים ובעיתוי אומלל.

פחות משבוע אחרי הכרעת הדין בענייניו של הנשיא לשעבר משה קצב, יוצא שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין מחוריו אל התקשורת וקורא לחון אותו. "כישראלים , לא מגיע לנו העונש הזה שאדם שהיה שבע שנים נשיא מדינה יישב בכלא" - הוא אמר בתוכנית 'פוליטיקה' ומקומם עליו אפילו את כל חבריו.

אצל פולארד זה לקח הרבה יותר - חצי יובל שנים.

בדיוק באותו יום שביילין מבקש חנינה לקצב, יותר מ-25 שנים לאחר שיונתן פולארד, שפעל בשליחות מדינת ישראל וחירף נפשו למענה, נאנק ונרקב בכלא, רק אז לא עומד עוד ראש הממשלה בנימין נתניהו בלחץ הציבורי, ופונה לראשונה בבקשת חנינה עבורו לנשיא ארה"ב אובמה.

התקופה הממושכת שבה הפגינו מנהיגי ישראל ונתניהו ביניהם התעלמות מכוונת ואי נטילת אחריות, לא מנעה מאלוף תרגילי הרטוריקה, לעמוד מעל במת הכנסת ולהקריא את מכתב הבקשה ששיגר לנשיא ארה"ב, כאילו הוא רושם בהופעתו את המחווה האנושית הגדולה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל.

לא בטוח שכאשר עורכי החדשות ב'ידיעות אחרונות' החליטו למלא בשתי הידיעות האלה המתפרסמות היום, עמוד אחד משותף, הם חשבו על המכנה המשותף שמעבר למילה 'חנינה' המופיעה בשתי הידיעות.

בעינינו מה שמקשר ביותר בין שתיהן הוא ה...בזיון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!