כך חולצה בנס משפחה חרדית מרמאללה: "הקיפו את הרכב; הילדים בכו"

את מוצאי ל"ג בעומר האחרון משפחת כהן ממודיעין עילית לא תשכח. במשך שעה ארוכה הם היו בטוחים שהם כבר לא יצאו מזה בחיים ורק בחסדי שמיים האירוע הסתיים בשלום.

לאחר שחגגו במירון בהילולת הרשב"י, יצאו בני המשפחה חזרה ממירון לכיוון ביתם שבקרית ספר. הם השתמשו בטאבלט שלקחו מחברים כדי להשתמש באפליקציית "ווייז". במהלך הנסיעה הכל היה נראה בסדר מבחינת הניווט, ואז הנסיעה התחילה להשתבש.

בשיחה מיוחדת עם "בחדרי חרדים" משחזרת אם המשפחה, איילת, את הרגעים המפחידים בלב העיר הערבית. "בתחילה הכל היה בסדר. באיזה שהוא שלב הניווט התחיל להשתבש, חשבנו שזה בגלל שהכבישים עמוסים כי כולם חוזרים ממירון, אז הוא לוקח אותנו דרך טובה יותר. מסתבר שהניווט לקח אותנו למקום שלא הצלחנו לדעת איפה אנחנו נמצאים, מכיוון שיש לנו פלאפונים כשרים לא היה לנו כל דרך לבדוק איפה אנחנו נמצאים, היינו חייבים להסתמך על הטאבלט.

"בשלב מסוים קלטנו שאנחנו מסתובבים סביב עצמינו, ואז הגענו לאיזה שהוא כביש משובש. התקשרנו למשטרה וסיפרנו מה קרה, ומכיוון שלא היתה קליטה טובה השיחה נותקה כל הזמן. מה שזכרתי אז שהשלט האחרון בעברית שראינו היה כתוב עליו "שבות רחל", אבל אז כבר היינו עמוק בתוך כפר ערבי, ופתאום קלטנו שאנחנו במקום עם מלא ערבים".

האם מוסיפה: "ראינו הרבה מכוניות עם לוחית זיהוי כחולה פלסטינית. הערבים מיד זיהו אותנו בגלל לוחית הזיהוי הצהובה שלנו. כמה מכוניות פלסטיניות הקיפו אותנו, ואז התחילו להתגודד שם המון ערבים. ארבעת הילדים שלנו התחילו לבכות - הגדול בגיל 8 והקטן בגיל 3, והיינו בלחץ".

"תוך כדי שאנחנו מדברים עם המשטרה, הערבים הקיפו את הרכב שלנו וצעקו לכיוון שלנו מילים שלא הבנו. הם התווכחו בינם לבין עצמם. למרות שבמשטרה אמרו לנו שלא לפתוח חלון או דלת, לא היתה לנו ברירה ובעלי פתח את החלון של הרכב ושאל את האנשים איך הוא יוצא מפה, כי הם דפקו בעצבים על הרכב. הם היו חמולות ענקיות והם לא הפסיקו להגיע לכיוון שלנו.

(ילדי משפחת כהן. באדיבות המשפחה)

"בתגובה, אחד האנשים לקח לבעלי את הטלפון ודיבר עם השוטרים ואז כולם צעקו עלינו לנסוע אחריהם. לא הייתה לנו ברירה אז נסענו אחריהם, עד שבעלי אמר לי שאנחנו ברמאללה - באותה תחנת משטרה שבה נרצחו שני חיילי מילואים בלינץ' אכזרי".

כזכור, הלינץ' ברמאללה התרחש ב-12 באוקטובר 2000, יום לאחר יום כיפור תשס"א (תחילת האינתיפאדה השנייה) במהלכו תקף המון פלסטיני שני חיילי מילואים יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ הי"ד, רצח אותם באותה תחנת משטרה וזרק את גופותיהם מהחלון.

"בעלי זיהה את המקום ואז ממש נלחצנו" מספרת האם. "כשהגענו לתחנת המשטרה יצאו מלא שוטרים והוציאו את הילדים שלנו מהרכב. אנחנו היינו בהלם, לא קלטנו מה הולך. לקחו אותנו לאיזה חדר תוך כדי שלוקחים מאתנו את הטלפון שלי. הסתובבו שם מלא חמושים, חלקם עם מדים וחלקם ללא מדים, וכל הזמן שיחקו בנשק שלהם, הרימו אותו בעצבנות מולנו".

האם מוסיפה ומספרת כי "במשך כל הזמן הזה הילדים היו צמודים אלינו, לחוצים מאד. ישבנו שם וחיכינו שם בלחץ. אחד החמושים לא הפסיק לעשן מול הילדים שלנו ואת כל העשן הוא הוציא בכוונה על הפרצוף של אחד הילדים, אבל לא העזנו לבקש ממנו שיפסיק".

לדבריה, "לאחר כחצי שעה שדמתה לנצח, הגיע קצין משטרה פלסטיני שהחזיר לנו את הטלפונים יחד עם תעודות הזהות שלנו ואמר לנו לבוא אחריו. בינתיים מהמשטרה הישראלית התקשרו ואמרו לנו לא לעלות לרכב של הקצין אלא לדרוש את הרכב שלנו בחזרה, אבל הילדים כבר היו ברכב של הקצין הפלסטיני יחד עם בעלי, אז לא הייתה לי ברירה ועליתי לרכב של הקצין. במשטרה אמרו לנו שהם מחכים לנו במחסום חיזמה. כשהגענו למחסום ראינו שאיזה שוטר פלסטיני אחר הביא את הרכב למחסום.

"רק כשהגענו למחסום הבנו את הבלאגן - היה שם צבא שלם, רכבי חירום, אמבולנס ועוד המון ג'יפים. הקצין שם אמר לנו שהם כבר היו בדרך להיכנס עם כל החיילים כדי לחלץ אותנו, אבל ברגע האחרון הקצין הפלסטיני הודיע שהוא בדרך איתנו אז הצבא לא נכנס".

לסיום היא מודה לקב"ה על הנס שאירע למשפחתה: "אני רוצה להודות להקב"ה על שהציל אותנו, ושלח את המשטרה ואת החיילים ואת כל מי שהיה מעורב בזה. עברו לנו הרבה דברים מפחידים בראש, קיווינו שזה יגמר בטוב, וברוך השם אנחנו בבית".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!