ויהי אחר העברת תקציב המדינה • יום בכנסת

ימים אחדים לאחר שאושר תקציב המדינה לשנתיים הבאות, ציפיתי למצוא את מפלגות הקואליציה באופוריה של מרגוע. אבל למרבה ההפתעה, מצאתי את ההיפך הגמור: בליכוד פתחו במהלך מתוכנן של תדרוך עיתונאים מתוזמן ואינטנסיבי, בש"ס הסתערו על הנושא הרגיש ביותר - הסמינרים, את ח"כ דניאל בן סימון פגשתי כשהוא מעניק ראיון לוחמני נגד מפלגתו - מפלגת העבודה, תוך שרטוט תאריכים לפרישה עתידית, ובישראל ביתנו חיבקו חזק את חוק הגיור, הנדוניה שלהם לקהל הבוחרים.

ורק ביהדות התורה ממשיכים, כמו תמיד, לנוח על זרי דפנה. ממילא הבוחרים שלהם יצביעו "ככל אשר יורוך", ולמה להם לחשוש?

עוד מנדט, פחות מנדט, אייכלר כן יכנס או לא יכנס - לא קריטי. ראשי הקודקודים הרי מוגנים כפרח מוגן. כן, הם ממשיכים בעשייה היומיומית הברוכה, כמו גם בתככים השגרתיים, אבל הם היחידים שקשה לחוש על פניהם באימת הבחירות הבאות.

מרפסת ללא בירוקרטיה

לפני שנכנס אל ישיבת הסיעה, שוחחנו עם יו"ר תנועת ש"ס, השר אלי ישי. פגשנו אותו בפתח לשכתו, משוחח עם שניים מראשי ארגוני הנכים, שניהם ישובים על כסאות הגלגלים. את אחד מהם, אבנר עורקבי, יו"ר 'ארגון הנכים בישראל המיוחד', ניתן לפגוש לא פעם בפתח חדר הסיעה, כשהוא ממתין לחברי הכנסת של ש"ס. מעולם לא חלפו על פניו מבלי לשמוע את בקשתו ואת דבריו.

למרות שהוא שר במשרה מלאה וגם יו"ר תנועה, על כל המשתמע מכך, עצר ישי את מהלכו והקדיש לשניים מזמנו. לבקשתנו, אף נכנס איתם בהמשך ללשכתו והעניק להם תמונה וגם ראיון קצר. לא כל שר בישראל היה מוכן לעשות זאת, לתשומת ליבם של כל המקוננים מרה על כך שישי אינו מקדיש מספיק לנושא החברתי. בעיני כל אדם עם נשמה, עזרה לציבור הנכים במדינה הוא הא' ב' של הנושאים החברתיים.




מבלי שהתקשורת תשמע על זה, מתחת לאפו של משרד האוצר, הצליח ישי להעביר כמה תקנות, שבכל אחת מהן יש בשורה, ולא רק לציבור החרדי. ראשית: הגדלת ההנחה בארנונה למשפחה בה יש ילד נכה. עד היום קיבלו המשפחות הנחה של 25%. מהיום, על פי התקנות החדשות, זה יגדל ל-33%.

אם לא די בכך, גם כאשר הילד הנכה עבר את גיל 18, תמשיך המשפחה לזכות בהנחה, מה שלא היה קיים עד כה. בעיה נוספת: העיריות היו מחשבות את ההכנסה של המשפחה וכוללות בה גם את קצבת הילד הנכה. התקנות החדשות מבטלות זאת, ועל פיהן קצבת ילד נכה היא לא הכנסה. כמו שצריך להיות.

בעיה נוספת שהעיקה על משפחות רבות: כאשר הבן או הבת הגיעו לגיל 18, גם אם השתכרו כמה 'גרושים', ספרו להם את זה בחישוב ההכנסה המשפחתית לעניין הנחה בארנונה. כך יצא שאם הבת מצאה עבודה חלקית כמ"מ בבית ספר והביאה הביתה נניח 1800 שקלים מסכנים לחודש, בעירייה כבר הכלילו את זה בהכנסה המשפחתית הכוללת ו'שכחו' שאת הוצאותיה של אותה ילדה משלם אביה.

מהיום, אם ההכנסה המדוברת אינה עולה על גובה שכר המינימום, היא לא תחושב, לתשומת לבן של משפחות רבות שתקנה זו עשויה להקל עליהן בצורה משמעותית.

בעיה נוספת שהייתה עד היום לגבי חישוב הארנונה: היא חושבה בתחילת שנה, על פי נתוני שלושת החודשים האחרונים של השנה החולפת. והיה אם פוטרת במהלך השנה או השתנו נתוני הסטטוס שלך, יכולת לדבר לקירות. עד לתחילת השנה הבאה סכום ההנחה שלך לא עודכן. מהיום, לא עוד.

הטבה נוספת שעשויה להקל מאד על הציבור החרדי ועל הציבור בכלל היא היתר לבנות מרפסת, בגודל של 12-14 מ"ר, ללא צורך בזכויות בניה. חשוב מאוד למי שעדיין לא בנה סוכה בביתו או למי שחייב עוד חדר קטן בשל הגידול המשפחתי.

ישי מספר על ההישגים הללו לשני היושבים לצידו, ואני מביטה בו מופתעת.

"איך זה שכל זה לא פורסם על ידך עד כה?" – אני מנסה להבין. אצל שרים אחרים, רגע לאחר שאישרו תקנות כאלו או אחרות, המיילים שלנו כבר מתפוצצים מרשימת ההישגים.

אבל ישי מושך בכתפיו כלא מתעניין.

וזו אולי הבעיה המרכזית שלו. מעולם לא הצליח לדברר את עצמו ביחס ישיר לעשייה עליה הוא עמל. מבחינתו, צריך לעשות ולעשות, לא חייבים לפרסם. אני מנסה להסביר לו שמקובל בעולם הפרסום לומר ש'עשית ולא פרסמת – לא עשית', אבל מהר מאוד קולטת שלא יעזור. ישי לא בנוי לזה. אולי מומחה בסדר גודל של ארתור פינקלשטיין יצליח ללמד אותו את אומנות הדברור והפרסום. הוא פשוט לא עשוי מהחומר הזה.

אפלייה בסמינרים

מכאן אנו עוברים אל הנושא הטעון: הסמינרים.

לאחרונה העניק לנו ישי ראיון, בו איים לנקוט בצעדים חריגים כדי לפתור את הבעיה הכואבת. מאז ועד היום הוא הוצף בבעיות מיידיות שהונחו אל פתחו, ועדיין לא יכול היה להתפנות לעסוק בנושא הזה. התקשורת העוינת, חוק הגיור, השריפה בכרמל, אמסלם, דרעי ושאר מיני תכנים גזלו את זמנו.

רגע אחרי שהועבר תקציב המדינה ונרשמה דקה אחת של שקט, הסתער על הפרק הבעייתי הזה. אין זה סוד, כי מצביעיה של ש"ס הגיעו לנקודת רתיחה אל מול אי-קבלת בנותיהן לסמינרים השונים.

אז נכון, מאז הקמתה דאגה ש"ס להרים כמה וכמה מוסדות לימוד מעולים, כולל סמינרים ברמה גבוהה. אבל מה לעשות ועדיין יש מבין הציבור הספרדי שבוחר לשלוח את בניו ובנותיו לרעות בשדות האשכנזים, למורת מורת רוחו הגלויה של הגר"ע יוסף, על אף ההבנה השכלית שמדובר בשגיאה שרבים משלמים עליה את המחיר.

אחד הסודות הגלויים הוא שילדיהם של רבים מאישי הציבור הבכירים של ש"ס, לומדים במוסדות אשכנזים. העובדה שהאבא הוא ח"כ או שר בש"ס לא יכולה לחייב את בני הבית לשנות את העדפתם בקשר למקום הלימוד. יש את החברות שהולכות לסמינר זה או אחר, יש שכנות, יש סביבה, ובאמת לא הוגן יהיה להיכנס לח"כים לצלחת המשפחתית בנושא רגיש זה.

בינתיים עושים מנהלי הסמינרים בקבלת התלמידות, כאילו היה זה מוסד פרטי של אבא וסבא שלהם. כאילו הם אינם מקבלים תקציבים ממשלתיים ומחוייבים לקריטריונים של חוק וסדר. ואם רק תעזו ללכת לבג"צ, הם מיד ישאגו 'מוסרים'.

הם צודקים, אסור ללכת לבג"צ. אבל גם התנהגותם שלהם אסורה. לא אחד ולא שניים העידו בפנינו על מנהלי סמינרים ששמעו מפורשות מפי הגראי"ל שטיינמן כי צריך לקבל בת זו או אחרת, אבל יצאו וצפצפו. לא רק בג"צ יעניש אותם על כך. יש דין ויש דיין, אבל את זה הם מעדיפים לשכוח.

חברי הכנסת של יהדות התורה, מחוסר ברירה, חייבים להתיישר עם המערכת ולגונן על המנהלים. מולם עומדים נבחרי ש"ס חסרי אונים וחסרי יכולת להתמודד עם הלחצים. נסו להרגיז מנהל סמינר, ותראו איך היומון המפלגתי חושף שיניים לעומתכם. שלא תתנסו. הגר"ש עמאר חושש להגיע לפשרה בנושא הגיורים, רק משום הפחדים הללו, ואפשר להבין אותו.

ובכל זאת, לאחר שקיבל את גיבויו ותמיכתו של הגר"ע יוסף, החליט ישי להסיר את הכפפות - ויצא למערכה. בינינו לבין עצמנו, אין הרבה מה לעשות. מול מנהל סמינר שלא רוצה לקבל ילדה לא יועילו חוקים כאלה ואחרים, אפילו לא בג"צ. מקסימום הוא יוותר על התקציב, ירוץ לחו"ל אל פתחי נדיבים או ישכיר את אולמותיו לשמחות אל תוך הלילה, תוך מילוי הקופה המדולדלת. אבל לעשות חייבים, וזה מה שהביא השבוע לאוויר העולם את חוק הסמינרים החדש.

בשיחה עם עו"ד יואב ללום, הוא לא היה נשמע נלהב. גם לא בטוח שהחוק הזה יזיז משהו. כלי התקשורת אף הצליחו לחלץ מתוך הבית פנימה, מפיו של ח"כ ניסים זאב, המנהל סמינר ספרדי-ירושלמי בעצמו, אמירה לפיה מדובר בחוק בלתי ריאלי.

אבל מה הפתרון? שלא לעשות דבר?

אם מוציאים מכלל אפשרות את ההליכה לבג"צ, החוק עליו מדבר השבוע אלי ישי הוא הדבר הטוב ביותר אותו ניתן להשיג במסגרת המציאות הקיימת. בתקווה שזה ינענע את המנהלים שאינם נשמעים לדעת תורה, כפי שהושמעה מפורשות מפי כל גדולי ישראל.

הרעיון של החוק הוא להפוך את הסמינרים לאזוריים, וכך יהיו מחוייבים לקלוט כל תלמידה המתגוררת באזור פעילותם - כמו בבתי-הספר היסודיים. זה לא דבר שיקרה מהיום למחר, כי מדובר בהליך של חקיקה. אבל בש"ס מתכוונים להשיג פטור מחובת הגשה ולצמצם את פרק הזמן הדרוש להעברת החוק.

למה לא תלכו על תוספת לחוקים הקיימים? - שאלתי את אלי ישי. הרי במשרד החינוך כבר יש חוקים כמו חוק חינוך חובה, ולהוסיף תקנה נוספת הוא עניין של שעות ספורות בלבד - וחזקה על שר החינוך, גדעון סער, שישמח להשתתף במאמץ הלאומי לפתרון סוגיית האפליה, אותה גם הוא רואה בעין מאוד עוינת.

"כל האפשרויות נשקלות, עוד לא אמרנו את המילה האחרונה, אנחנו בהחלט נירה בכל התותחים", הוא מבטיח.

אגב, הבוקר (ג) העלה ח"כ ניסים זאב רעיון נוסף. על פי הצעת החוק אותה ניסח, יהיה כל מוסד חינוכי מחויב לקבל תלמיד או תלמידה המתגוררים באזור פעילותו. בש"ס, אגב, לא מתלהבים מהרעיון המוצע ע"י ח"כ פרטי ושלא במסגרת התנועה, אבל מי שמכיר את ניסים זאב יודע שכל מה שנעשה על ידו נעשה עם הרבה אהבה לתנועה, אותה הקים בימי הבראשית שלה.

לניסים זאב יש רק מילים טובות לומר על אלי ישי, שהחל את דרכו כעוזרו. מצד שני, גם כשהוא אומר דברים שמעוררים ביקורת במפלגה, הוא עושה זאת מתוך כוונה טובה.

החוק נותר במגירה

אגב, השבוע הוא הצליח להביך את המפלגה גם בנושא חוק הגיור.

בש"ס כל-כך רצו קצת שקט מהנושא. הם מייחלים לכך שהגר"ש עמאר יביא סוף-סוף את פתרון הפשרה המבוקש - והנה בא להם ח"כ זאב והניח הצעת חוק פרטית מעניינת למדי.

לפי הצעתו, יוכל להתמנות לרב ראשי לצה"ל אדם שגילו בין 40 ל-70, אשר כיהן בעבר כדיין או רב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר מטעם הרבנות הראשית, וכן: עליו להתמנות לתפקיד רק בהסכמת הרבנים הראשיים לישראל.

למען האמת, מדובר ברעיון חכם. הרי הכל מודים כי כיום מבצע הרב הראשי לצה"ל את הגיורים של הצבא על פי העקרונות שמתווה לו הרב עמאר. החשש במפלגות החרדיות הוא יותר מפני העתיד. כי מה יקרה אם ביום מן הימים יבוא שר ביטחון שונא חרדים וימנה רב צבאי רפורמי?

אגב, לנקודה הזו גם לדוד רותם, מישראל ביתנו, אין תשובה, והוא פוטר זאת בדיה לצרה בשעתה. החוק של זאב מסנדל למעשה את כל נושא חוק הגיור הצבאי.

אלא מה? זה לא פשוט.

ראשית, מודה גם זאב כי רותם אמר לו מפורשות כי לא יתמכו בחוק שלו. ישראל ביתנו לא ממש מעוניינת להציג את ש"ס כמי שפתרה את הפלונטר. הם אלו שמעוניינים להביא את נדוניית החוק לקהל הבוחרים שלהם בבוא היום, וליברמן בהחלט נערך כבר מעכשיו לבחירות הבאות.

שנית, מי ערב לכך שהקואליציה תתמוך בחוק שכזה, שעה ש'ישראל ביתנו' מתנגדת לו?

זו הסיבה להנחייה המפורשת שקיבל זאב, מפי הגר"ע יוסף, להקפיא את החוק. "זה לא העיתוי המתאים", אמר לו נשיא מועצת חכמי התורה.

זאב, נאמן להוראות רבו ומורו, הקפיא את החוק, "אך השארתי אותו בקנה, לכל צרה שלא תבוא", כפי שאמר באוזננו.

לדעתו, יום יבוא וש"ס עוד תצטרך לשלוף את החוק שלו, שהוא כבר מוכן ומוגמר.

ליכוד של כתבים

רוח רעננה עוברת לאחרונה על סיעת הליכוד.

בצעד בלתי שיגרתי החליט יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, לערוך תדרוך שבועי לכתבים הפוליטיים, כולל הכתבים החרדים. עדכונים על השבוע הקרוב, חוקים בקנה, טיפים ומידע.

השתתפנו בפגישה הראשונה שנערכה ביום שני האחרון - וסימנו וי ענק לאלקין. לראות עיתונאים ותיקים ונחשבים כמו שלום ירושלמי, גיל הופמן ואלי ניסן מאזינים בשקיקה לעדכונים, אינה תופעה שתמצאו בכנסת מעשה יום ביומו.

אולי תרם לכך אופיו הנוח והלבבי של אלקין, ואולי עצם הרעיון החדשני שבהחלט התקבל על ידי כולם בברכה רבה. מה שהיה יפה בו, בתדרוך הזה, שהוא נערך באווירה לבבית. יכולת לשאול שם כל מה שרצית, אלקין לא התחמק משום שאלה - ולו גם הקשה ביותר. וגם את זה לא מוצאים בכנסת באופן שגרתי.

העיתונאים החילונים התעניינו בנושאים שונים מאלה שעניינו אותנו, הכתבים החרדים.

הם שאלו אותו על תמונתו של הנשיא לשעבר משה קצב התלויה, כביכול, מאחורי גבו (אלקין לא נפל בפח, חייך את החיוך האופייני שלו ומבלי להסתובב השיב: "התמונה לא שם"), ועל "מה אתה מרגיש כיום, חמש שנים מאז השבץ המוחי של אריאל שרון?" ("אני מאחל לו החלמה. זו סוגיה אנושית, לא פוליטית").

אתה מאמין בניסים? - שאלה אותו עיתונאית ציניקנית.

"לאנשים חיים אני נוהג לאחל החלמה מהירה", השיב לה אלקין.

הנס של אריק

ביקשנו לבדוק עם אלקין מה קורה עם שני חוקי הפצצה: חוק הגיור וחוק הדיור.

לגבי חוק הגיור, אלקין מקווה שהגר"ש עמאר יציג פשרה הולמת ושהליכוד לא יזדקק לתמוך בחוק, על כל המשמעויות הפוליטיות הנגזרות מכך. אבל בפירוש, ושלא יהיה לאיש ספק, אם לא תוצג פשרה שכזו, הליכוד יתמוך בחוק, תהא דעתה של ש"ס אשר תהא.

הדיור? טוב, זה כבר עבר בוועדת שרים לחקיקה, זה יעבור בטרומית ביום רביעי הקרוב, והשאלה הגדולה היא מה אחר-כך. אין זה סוד ששר האוצר, יובל שטינייץ, אינו מחבב, בלשון המעטה, את החוק, שיגרוף ממשרדו הרבה כסף (אטיאס טוען שיש לו רזרבות מיותרות, אבל האוצר מעדיף לקחת אותן לצרכים הנראים בעיניו, ואלקין אינו מכחיש זאת).

"המגמה היא לנסות ולבנות פיילוט ראשוני כדי לבצע את שני חוקי הדיור: את החוק של ועקנין ואת החוק של מוזס", הוא אומר, ומדבר על מערכת ניסיונית שתבחן מתן מענקים באזורים נבחרים. והיה אם מחירי הדירות לא יזנקו, כפי שחושש האוצר, הפיילוט יהפוך למציאות שתעוגן בחקיקה.

בעוד החוק של ועקנין (שלא נטעה, כפי שכבר כתבנו בשבוע שעבר, במשרדו של אטיאס הכינו את החוק לפרטיו. ועקנין מונה להגישו מבחינה טכנית) מדבר על מתן הטבות במשכנתא לדירות בפריפריה, החוק של מוזס מבקש הטבות באזורים נרחבים בכל רחבי הארץ. "גם בלוד, שאין שום סיבה שיהיו בה אחוזים כה גבוהים של ערבים, מבלי שהציבור החרדי יוכל לכבוש אותה, וגם בחיפה", אמר מוזס. לדבריו, ראש הממשלה הבטיח לו ערב אישור התקציב לאחד את החוק שלו עם החוק של ועקנין.

אלקין לא שולל זאת בשיחה עמנו. "הכול יכנס לתוך אותו פיילוט", הוא אומר.

מוזס, אגב, שמח מאוד לשמוע מפינו על הבשורה הטובה.

למרבה ההפתעה, גם מירי רגב, ה'מורדת' החדשה של הליכוד, מרוצה. בישיבת הסיעה הסגורה היא אף בירכה את נתניהו על שני נושאים: סיום השביתה ברשויות וחוק הדיור. "נשאר רק נושא המים", אמרה לו, "אבל כמו שצעקתי, כך אני יודעת גם לברך", הוסיפה בחיוך.

"אני רוצה שתתחייבי לי שאת מרוצה", השיב לה נתניהו, אף הוא בחיוך כשטרם הצליח להיגאל מכאב הראש הלא קטן שהיא חוללה לו בשבועות האחרונים.

וכך, בעוד אלקין נשמע מאוד רגוע לגבי זעזועים בשנתיים הקרובות ("עברנו תקציב, יש לנו שנתיים שקט, נכנסנו למציאות פוליטית חדשה בה כמעט לא ניתן להפיל את הממשלה"), ניסה אחד העיתונאים להזכיר לו כי באם תהיה התקדמות שמאלה בכיוון המדיני, יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין, יהיה פחות נחמד ויעשה 'פחות מאמצים' כדי לעצור חוקים שיכולים להביך את הקואליציה.

"כן, זה נכון", נאנח אלקין - ובפעם הראשונה מאז פתח בדבריו נראה מודאג לרגע.

מסתבר, כי חייה של הממשלה הזו אינם תלויים לא בחוק הגיור, גם לא בחוק הדיור. הם תלויים באבו-מאזן ונכונותו להתקדם לעבר הסכם שלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!