בעולם של הספינר ברוך מרזל

לאחרונה נפוץ ברבים המשחק המכונה "ספינר", ובו כמעין גלגל בעל בליטות שמסובבים במהירות עד שהוא נעצר במקום, וחוזר חלילה. בכל מקום ניתן למצוא אנשים משחקים בספינר, אם זה ילדים קטנים או מבוגרים, בבית, בעבודה, ואף חיילים בצבא נצפו עם המשחק אשר כבש את השוק. ואני לתומי התקשיתי להבין מה מצאו במשחק משעמם זה.

אני מבין אנשים שמשחקים שח-מט ומאמצים את המח על-מנת לנצח את היריב, אני אפילו מבין את אלו שהמאמץ השכלי של שח-מט כבד עליהם והם מעדיפים את משחק השש-בש, בו המזל קובע הרבה יותר. אפילו במשחקי קופסא ומחשב למיניהם, המיועדים בעיקר לילדים, ניתן למצוא ריגושים שונים. אולם מה יש בו, באותו ספינר משמים? לא שכל, לא מזל, לא התלהבות, אפילו מנצח ומפסיד אין כאן. מה מושך את העולם ואת הישראלים לשחק בספינר?

הייתי נבוך בשאלה וכששאלתי אנשים ששחקו לא קיבלתי תשובה מספקת, עד שקלטתי שהעם אינו אלא מראה של מנהיגיו. מנהיגים בעולם ובישראל כיום – נתניהו, בנט, לפיד, דרעי ועוד – כולם כאחד ניחנו בתכונת הספין. פעם היו מטפלים באירוע או מתמודדים איתו, היום הם קוראים לטיפול 'ספין', בו מסובבים את האירועים מכאן לשם ומשם לכאן, בלא כל כיוון מוגדר כדי להסיט את הציבור מהבעיות האמיתיות, אך בלא כל חזון או מטרה, העיקר – להמשיך להסתובב וכך להשאר על הגלגל. לכן אין מנצח ואין מפסיד, כי אין באמת סוגיות רציניות שדנים בהן, הכל אישי, והכל מתוך מטרה שהיא בעצם חוסר מטרה.

וכך הם מסובבים את עצמם ואת עצמנו סביבם, והישראלים שכבר כה התרגלו לכאלו מנהיגים כבר לא מתקוממים כנגדם, אלא משחקים גם הם את משחק הספין. הם ילכו שוב לבחירות ויבטיחו הבטחות, ויצטלמו וידברו ויתכתשו, ושוב יאיישו את הכסאות המרופדים, וכל אימת שיחושו איום על שלטונם, פשוט יעשו ספין נוסף. הבעיה היא שבספין הפוליטי יסובבו אותנו שוב על האצבע, ואנחנו – העם – נשלם את המחיר.

אני קורא להשאיר את ה'ספינר' כמשחק ותו לא. אני קורא לכל מי שנשאר עוד שפוי בארץ הזאת להתנער מהספינים של הפוליטיקאים, להתנער מכל הנהגה שכל מה שהיא יודעת לייצר זה ספינים, ולהתחיל לדרוש לטפל ברצינות בסוגיות הקריטיות שעומדות לפתחנו – האויב הערבי כובש את הגליל ואת הנגב ואת ירושלים, יש אזרחים שמשלמים ויש שרק מקבלים, תוך כדי שהם תומכים בהשמדתנו, הממשלה המבולבלת מכירה בזכותם של הרצחנים הגזלנים הקרויים "פלשתינאים" למדינה, גם יהדותה של המדינה בהתדרדרות – שבת, גיור, רפורמה וחינוך נרמסים בראש כל חוצות, הזהות היהודית הולכת ודועכת בקרב רבים, והאמונה בצדקת הדרך נמצאת בנסיגה. הבה נחדל מלתת לסובב אותנו על האצבע בלי תכלית, הבה נוקיע את המנהיגים הספינולוגים ונתחיל להיערך לתכנית חרום לאומית שתציל את עם ישראל מהאסונות העלולים לבוא עליו אם לא יתעשת במהרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!