הפוליגרף הזכיר לי את יום הדין • טורו של חברון

מאות אנשים בעולם חוו "מוות קליני". בעגה הרפואית, הגדרה זו חלה על אדם שליבו מפסיק לפעום, אך מוחו עדיין מתפקד. במרבית המקרים, מצליחים הרופאים להשיב את פעימות הלב לאחר דקות אחדות ולגרום לחולה להתעורר ולחזור לתפקוד מלא כשהוא בריא ושלם.

אחת התופעות המצמררות שחוו רבים ממתי "מוות קליני" היא תחושת ההתנתקות והריחוף מעל הגוף - מעבר במנהרה ארוכה והתייצבות לפני בית דין של מעלה.

מכנה-משותף אחד לכולם: לאחר ההחלמה, כולם החלו להאמין במושגים של "עולם הבא" ו"בית דין של מעלה". מי צריך הוכחות כשנשמתו כבר חוותה את התחושה.

חוויה לא פחות קשה עברה עליי בשבוע האחרון. לא, אל תיבהלו! מצב בריאותי תקין ושפיר ב"ה, וגם אלו הרואים אותי מדי יום במשך שעות רבות בין כותלי בית החולים, יודעים שאני נמצא שם מתוקף פרנסתי, המצויה בקפיטריה של המרכז הרפואי.

אך עברתי סוג של חוויה, שהעניקה לי קורטוב של פחד שאדם צריך להרגיש כלפי שמיא. הרגשתי על בשרי הרבה מעבר לזמזום הפזמון של "לבוחן לבבות ביום דין".

יראה ופחד

לפני כחודש ימים, במהלך שיחה עם אחד מחבריי הטובים, הוא פתח את סגור ליבו וגולל בפניי דבר שהוגדר אצלו כסוד. בסיום השיחה, הזהירני חברי - הלוך והזהר - לבל אדליף את סודו. רק לאחר שהבטחתי לו נאמנה כי הדברים ננעלו באחד מתאי מוחי ולא ייצאו ממנו לעולמים, הלה נרגע.

ביום ראשון האחרון, הוא הופיע בחנותי. סבר פניו החמור וחיוכו המאולץ, העידו כמאה עדים כי פניו כלפיי אינם כתמול שלשום וטינה לו אליי. מסתבר כי הסוד הכמוס שהפקיד בידיי לא מכבר, התגלה לאחר ממקורביו. הוא בא כרגע לחנותי כדי להטיל עליי את האשמה בהפקרת סודו ולערער את אמינותי.

לא הועילו כל הסבריי והוכחותיי - האיש עומד מולי ובטוח כי לא עמדתי בהבטחתי. כאשר כלו כל הקיצין וחשתי שדבריי נופלים על לב אטום ואוזניים ערלות, לא הסכמתי לרמוס את כבודי העצמי בהאשמות שווא המוטחות לעברי. דרשתי באופן חד משמעי כי נלך יחדיו למכון פוליגרף בכדי שאעבור בדיקה ב"מכונת אמת", ואחת ולתמיד אוכל להוכיח כי איש סוד אנוכי.

נחישותי הרבה הפתיעה אותו מעט. פתאום הוא החל לגמגם ולחזור בו מעט מהאשמה החמורה. "אולי סיפרתי לעוד מישהו וה'מישהו' הזה סיפר הלאה", ניסה לרכך ולהתרכך. אך מבחינתי כבר היה מאוחר. הפעם, את תפקיד "חמור הסבר" נטלתי לעצמי והבהרתי לו שעל-מנת להחזיר ימי חברותינו כקדם הוא ייאלץ להתלוות אליי למכון הפוליגרף.

בבוקר יום המחרת, לאחר תיאום מראש, התייצבנו במכון הפוליגרף. לאחר פגישה קצרה שבה שטחנו טענותינו בפני הדוק, התבקשתי להמתין בספסל ההמתנה לקראת הכניסה לבדיקה.

מה אומר ומה אדבר. ידעתי בליבי כי דובר אמת אנוכי במאת האחוזים! ידעתי כי הגעתי לעת הזאת ביוזמתי המלאה! אולם, קשה לתאר על הכתב את הפחד, האימה והיראה, שהשתלטו על גופי וליבי ברגעים הללו. ישבתי בחדר ההמתנה והרגשתי את אגלי הזיעה המציפים אותי. ליבי הלם בפראות וייחלתי רק שהסיוט ייגמר.

הדלת נפתחה. נקראתי בשמי. הובהלתי לתוך החדר והושבתי על כסא כשעל גופי ואצבעותיי הולבשו אלקטרודות האמורות לציין על מסך המחשב איתות על כל קצב פעימות הלב וכמות הזיעה הנוטפת מהגוף במהלך התשאול.

השאלון היה קצר. עניתי ב"כן" ו"לא", ועל-פי בקשתנו המוקדמת, היות ומדובר בנושא קליל ובלתי מורכב, הובטח לנו פענוח התשובה בתוך כחצי שעה מרגע סיום הבדיקה.

כנידון למוות המתנתי בחוץ. לא פחדתי מהאמת שלי, אך פחדתי ממכשיר הפוליגרף שלא יפענח את האמת שלי ומכאן - את תדמית השקרן לא אוכל למחות.

סוף טוב הכול טוב. מחצית השעה עברה. הבוחן יצא מחדרו, קיבלתי לידיי מעטפה חתומה. בידיים רועדות שלפתי את הגיליון, ואנחת רווחה מילאה אותי לאחר שקראתי בקול רם ובהטעמה את המילים: "נמצא דובר אמת".

יצאנו ממגדל המשרדים התל-אביבי אל הרחוב הסואן. הרמתי פניי למעלה ואמרתי: "אבא יקר, ראית איך רעדתי? ראית את אגלי הזיעה שנטפו ממני? ממה? ממכונת ברזל שאמורה לקבוע אם אני דובר אמת! בבקשה אבא! בבקשה! תגרום לי לפחד ממך, תן לי יראה ופחד ממך. לפחות אחוז אחד מהפחד שהרגשתי בשעה האחרונה. אחוז אחד, אני מבקש, בבקשה אבא".

טורו של חברון גרנביץ' מתפרסם באתר 'בחדרי חרדים' וב'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!