הסחבת בפרשת הכותל: צפו לכשלון בבג"צ

מושב הקיץ נפתח רק לפני שבוע, מזג האוויר בחוצות ירושלים היה השבוע רגוע – אך במליאת הכנסת, הטמפרטורות זינקו בכל פעם ששר החינוך בנט נראה בקרבת מיקרופון. בשעת השאלות שהתקיימה במליאה, נשמעה מקולו של בנט, אותה נימת זלזול שניכרת במשך שבוע מציוציו האובססיביים כלפי נתניהו. המהלומות מהרשת הגיעו למליאה ובנט שאף פעם לא נותר חייב, נתן שואו יוצא מגדר הרגיל, אפילו בשבילו. עד כדי כך שחברי הכנסת של העבודה שהשמיעו במליאה קולות של עושי שלום, הושוו על ידי בנט בתגובה ללא אחר מאשר ראש-הממשלה נתניהו. הדמון הגדול, לא מימין אלא משמאל.

מקורב לרה"מ שירד מהמליאה ללשכה הממוקמת בקומת הממשלה בכנסת כדי לשתות כוס מים ולהירגע (שמפניה כבר אין בסביבה), היטה אוזן לחדשות התאגיד, שהושק בו ביום. מהדורת הערב של חמש, נפתחה בדיווח מהכנסת – כשבנט מככב כאילו היה ראש הממשלה הראשון מהמפד"ל והערוץ המדווח הוא ערוץ 7. אותו מאזין ידע לספר, שגם ההקלטה שהושמעה בשם ראש הממשלה, הייתה בגדר טעות טכנית של מתחילים – כשהקלטה של נתניהו בישיבת הסיעה, הובאה בטעות במקום ציטוט של בנט בסיעה. אוי לבושה.

בעוד ראש-הממשלה שוהה בכנסת, כלוא בין כתלי בית המחוקקים, הדיווחים המדאיגים מתאגיד החדשות המשיכו לזרום, כמו צרות הבאות בצרורות. בשמונה בערב, פתחה את מהדורת החדשות המגישה גאולה אבן-סער, עוד אבן נגף וצור מכשול, שהובילו את נתניהו לטרפת שראינו כאן באביב התקשורתי האחרון. ומי קיבל במה במהדורה הראשונה? ניחשתם נכונה, שר החינוך נפתלי בנט, שהמשיך את החגיגה מהמליאה – ונראה ביומו הראשון של התאגיד, כפי שדרעי ייראה באחרית הימים, ביום פתיחת שידורי הערוץ החרדי.

גאולה אבן-סער לא עשתה לבנט הנחות תחילת עונה, אבל לחברים בלשכת רה"מ היה די והותר בצלילי קולו של בנט המושמע ברמה מעל גלי האתר, ודמות דיוקנו הניבטת מהמסכים. הסיפורים על מסכת הקשרים של אנשי הבית היהודי בתאגיד השידור הציבורי, נשפכו כמו דלק למדורה בשנה האחרונה. יום השידורים הראשון, הוכיח לחברים ששמעו את הקינות של רה"מ, שגם פרנואיד, יכול לסבול לעיתים מרדיפה אמיתית. לפחות מהשידורים הראשונים, ניתן להסיק שנפתלי בנט הוא הכוכב הגדול ביותר שהוחתם בתאגיד החדש.

כשבלשכה חשבו שתחושות הקבס עלו להם עד כאן, פורסמה החלטת בג"ץ שהוציא צו על תנאי המעכב את פיצול תאגיד השידור הציבורי, ומותיר לעת עתה את חטיבת החדשות, תחת שליטת ראשי התאגיד. "תיקון מספר 8", נכתב בהחלטה שפורסמה תוך כדי שבנט יושב באולפני התאגיד במהדורת השעה 8:00 (מישהו אמר 'צו 8'?) "איננו נותן תקופת מעבר ראויה לרפורמה שכלולה בו, בשונה מפרק הזמן הארוך יחסית שקדם ליום התחולה של חוק השידור הציבורי". עוד פסיקה-שתיים מהסוג הזה, ובלשכת ראש הממשלה יאשימו גם את שופטי הבג"ץ בהתפקדות לבית היהודי.

טוהר המכינות

בין ראש ממשלה לשריו – יש קודים שהצדדים נוהגים לכבד. את ליצמן שאף פעם לא נותר חייב כשמדובר בקטטה טובה עם חבריו, לא תשמעו לעולם פוגע אישית בכבודו של ראש הממשלה. איווט שישב באופוזיציה ושפך על נתניהו אש וגופרית, למד להאריך את הפתיל עם כניסתו לתפקיד והפיכתו לחלק אינטגרלי מקואליציית נתניהו הרביעית. אפילו כחלון, שמצא עצמו בחודשיים האחרונים מתעמת עם ביבי בעל כורחו, כשנתניהו גורר אותו בציציות ראשו למדמנת התאגיד - החזיר לנתניהו מנה אחת אפיים, בלי לשבור את הכלים ולטנף בקולו על ראש הממשלה. את חוק 'נטו משפחה' הוא העביר מעל לראשה של משפחת נתניהו באלגנטיות מרשימה. עם הרבה רמיזות ועקיצות, אך בלי להשתלח אישית ברשת החברתית או במליאה.

קבלו דוגמה טרייה מהשבוע. בלשכת שר הפנים הופתעו מהפרסום שיצא מלשכת ראש הממשלה על הטבות בנוגע לרישוי עסקים – תחום המצוי בסמכות שר הפנים. כשדוברו של דרעי הכין הודעה מתובלת היטב, עם רמיזות מגוונות לעברו של ראש-הממשלה זולל הקרדיטים, הוא נחסם על ידי השר. "ברגע שראשי המפלגות הולכים לראש-ממשלה על הראש, זה סופה של הקואליציה", הסביר השר, שכיהן תחת שלושה ראשי ממשלה, ומשלושתם – יצא עם תובנה אחת זהה.

על התזזיתיות של בנט – יכול להעיד השבוע גם שר הביטחון, שחברי הכנסת ממפלגתו חטפו ריקושטים במליאה. "ליברמן שלח אתכם כמו כלבלבים - לכו תנשכו", אמר בנט לחברי הכנסת של ישראל ביתנו, על רקע סערת סגירת המכינה הצבאית אור עציון.

ליברמן הוא האחרון שיכול להטיף על נימוסים והליכות, ומה עוד שספציפית, יש לבנט טענות לא רעות בעניין סגירת הפנימייה הצבאית. ליברמן אומנם הזכיר השבוע בצדק שאת ההחלטה על סגירת הפנימיות הצבאיות קיבל שר הביטחון הקודם בוגי יעלון (עוד יריב מר שחנך את יום השידורים הראשון של התאגיד), אך הצדק העובדתי עם בנט, הואיל ובמשמרת של ליברמן, הוחלט להחיל את הסגירה רק על הפנימייה הדתית-לאומית באור עציון ולא על הפנימייה האליטיסטית בחיפה.
ועדיין, גם כשהצדק צריך להיראות ולהיעשות – יש אמצעים פחות אגרסיביים כדי להשיג את המטרה. החרדים שהתייצבו לצד בנט בפורום ראשי המפלגות, יודעים שמול שר הביטחון המכהן, אפשר להתנהל אחרת ולהשיג תוצאות. מבלי להיכנס למה שקורה בתוך החדרים הסגורים לגבי תקנות חוק הגיוס - כולל בפגישה שהתקיימה השבוע עם נציגי הפרקליטות בראשות עו"ד הילה ארליך עמר - אפשר רק לציין בכלליות שסוד הקסם מול שר הביטחון המכהן, הוא שמירה על קוד הכבוד, וסגירת עניינים שבציפור הנפש, בתוך החדר, בלי לצייץ בחוצות ולעלוב בלי הפסקה.

"לבנט אין את זה", סיכם השבוע אחד מחברי הכנסת החרדים שתמכו בעמדת בנט מול שר הביטחון אך לא אהבו את התנהלותו, "הוא אולי צודק עובדתית בטענותיו מול משרד הביטחון, אבל איווט צודק כשהוא אומר שכך אי אפשר להתנהל. אי אפשר לירות בלי הבחנה בתוך הנגמ"ש, כמו שבנט תמיד אומר, לפני שממצים מהלכים בין קולגות בממשלה, יושבים בתוך החדר ומנסים לסגור עניינים".

מה שבטוח זה שלח"כים החרדים היה השבוע רגע של נחת, כשהמכינות הצבאיות ולא הישיבות הקדושות, עמדו בעין הסערה התקשורתית. למרבה האבסורד, הרי שהפעם, הנציגים הדתיים לאומיים נעזרו בנציגים החרדים, כדי לשמור על טוהר המכינות. לא מכינות לישיבות, אלא מכינות צבאיות.

סינדרום ירושלים

אפרופו פראנויה. מה שיפה אצל שר החינוך שלנו, שכאשר יריביו מתבוננים בעיניו הם מגיעים למסקנה שהתנהלותו נובעת מרצון אישי להחליפם בתפקיד. ליברמן בטוח בכך שמאחורי המתקפה של בנט עומדת האובססיה להיכנס לנעליו הגבוהות בקריה. בסביבתו מסבירים ששר החינוך מתוסכל מכך שעם שישה מנדטים (חמישה, אחרי פרישתה של לוי-אבוקסיס), איווט השיג את התפקיד הנכסף של שר הביטחון, וזה עוד אחרי שנותר מאחור ומירר את חייו של ביבי מספסלי האופוזיציה.

מול ביבי הסיטואציה מורכבת יותר. 'לעולם לא עוד', הבטיח בנט לעצמו במוצאי הבחירות, אחרי שקלט מה עולל לו ביבי בשתי היממות שלפני ההליכה לקלפיות. בנט עמד על הבמה וגילה לויאליות למחנה הלאומי, כשהוא מזייף קשות לצלילי 'ירושלים של זהב'. במוצאי הבחירות גילה הגיטריסט מכיכר רבין, שנתניהו ניצל את זמרתו להשלמת הקמפיין האגרסיבי בתוך מחנה המתנחלים. הרוקיסט נתניהו, גזל מידיו של בנט את הגיטרה שעל מיתריה פרט, ושבר אותה על ראשו.

התובנה הפוליטית הזאת גלויה וידועה מיומה הראשון של הקדנציה, אבל בשבוע האחרון, נוספה לה גם תובנה לאומית. בנט ושקד חזרו מארה"ב, כשהם בטוחים באמת ובתמים שנתניהו פספס הזדמנות, החמיץ את העיסה. במקום להכות על הברזל עם כניסתו של נשיא אוהד שאפשר בקולו ובמעשיו – מרחב פעולה, ביבי שקט על השמרים. נרדם בתפקיד. נתן לאבו מאזן לחדור לבית הלבן מתחת לרדאר, כשהוא ממסמס כדרכו את ההזדמנות הגדולה ביותר של הימין הישראלי. זה קל ונוח לפרש את המתקפה של בנט נגד הפאסיביות שמנעה את העברת השגרירות, כציניות פוליטית מזוקקת גרידא, אבל מי שמשוחח עם בכירי הבית היהודי והימין המתנחלי, חש בקולם תסכול אמיתי, נגד האיש שדחייתו אומנותו.

כמו בפרשת הפנימיות הצבאיות, הרי שגם בסיפור הזה, מי שמשמיע את התובנות הנכונות לא בהכרח צודק בעובדות. נתניהו הוא דחיין בלתי נלאה, אבל בכלל לא בטוח שהוא זה שפספס את הטראמפ. בלשכת רה"מ היה מי שסיפר השבוע, שעל התנהלות ראש-הממשלה בפרשת השגרירות כמעט ולא היה חולק עם בחירתו של טראמפ. בישיבות הקבינט, הבינו כולם, כולל שרי הבית היהודי, שאם השגרירות תועבר – ישראל תיאלץ לשלם על האמירה ההצהרתית, בכסף מזומן, ואולי אף במחווה של הקפאת בנייה.

בלשכת רה"מ מסבירים שבנט מושפע מאנשי מועצת יש"ע, שניזונים מאנשיהם מעבר לים, אשר חיים במציאות מדומה. "סיפרו להם שעמדותיו של טראמפ כדעתו של השגריר פרידמן, שהמועמדים שהוא יציג לתפקידים הבכירים הם תומכי ותורמי הימין הישראלי", הסביר השבוע גורם בכיר בלשכת רה"מ, "כשזה לא קורה הם יוצאים מגדרם ומוציאים את התסכול על נתניהו, שמהרגע הראשון קרא לגלות זהירות עם הנשיא הנבחר ולא להתרשם מההצהרות".

אז משיח אמריקאי לא ינחת פה בשבוע הבא, ולא יגיח מכבש ה'אייר פורס 1', אבל בינתיים בנט מצפצף. הפעלת מנופי הלחץ על נתניהו בעניין השגרירות, מחוכמת – פוליטית ומדינית. במישור הפוליטי הוא מאגף את נתניהו מימין. במישור המדיני, הוא מבקש לנטרל מראש כל ראשית מחשבה על 'דיל', שממילא אינו מעשי. במקום לפרוש לרגלי הנשיא האמריקאי שטיח אדום של הצהרות, ולדבר מהשפה ולחוץ על חשיבות השלום, ביבי נאלץ להישבע אמונים לירושלים, לשלוף את הפרוטוקולים של שיחותיו עם הנשיא האמריקאי, ולדרוש - מהשפה ולחוץ גם כן, את העברת השגרירות האמריקאית לבירת ישראל.

ניפגש בכותל

בהיעדרו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, התקיים השבוע ברחוב צלאח א דין בירושלים, דיון רווי אמוציות וגדוש יצרים – שבמוקדו עמדה השאלה כיצד תשיב המדינה לבקשה לקיום דיון חוזר בבג"ץ המרכולים.

בחגיגות העצמאות שבמהלכן מתחככים זה בזה, בכירי מערכת המשפט, נמצאה הדרך להעביר לגורמים בפרקליטות את מורת הרוח של שופטים בכירים בעליון, לנוכח עוד דרמה משפטית-פוליטית מיותרת שהייתה יכולה להימנע. לא רק לשר הפנים, נגרמה אי נעימות כשבג"ץ אישר את חוקי העזר – דווקא ביום בו מצא לנכון להעביר ליועמ"ש את מכתב ההתנגדות לחוקי העזר. גם השופטים, מסתבר, לא רוו נחת מהסיטואציה, שהייתה בה נראות תקשורתית של מחטף משפטי. את הטענות הם השמיעו כלפי הפרקליטות, שהייתה מודעת לתהליך ולא הגישה בקשת אורכה.

ההדים לשיחות האלה, נשמעו השבוע בתוך החדר הסגור, כשבכירי הפרקליטות בראשות פרקליט המדינה שי ניצן התכנסו לדיון עם בכירי משרד הפנים. כאשר גורמים בפרקליטות גלגלו את הכדור למשרד הפנים ושאלו מדוע היועמ"ש של המשרד לא פנה בבקשת אורכה, הגיב ראש המטה, עו"ד משה ארבל, שבהשכלתו כדוקטורנט למשפטים, יודע מה להשיב, פוליטית ומשפטית.

כמי שמכיר את השיח הפוליטי-המשפטי, ארבל לא נותר חייב, כשהזכיר לחברים שאין כל מקום להיתממות מצדם, לנוכח העובדה שהם היו מודעים היטב לתהליך ההיוועצות שקיים שר הפנים ולמועד הצפוי של תשובתו. כשמהצד האחד הועלתה טענה שהמכתב של דרעי בכלל נשלח לא חתום, ואולי בכלל נכתב לאחר הפסיקה, הבהיר ארבל שהגיוני יותר להניח שהמכתב נשלח במועדו אך התגלגל הלאה למערכת השפיטה. על טענה משיבים בטענה, ועל קונספירציה הגיונית – בקונספירציה מופרכת עוד יותר.

המרכולים בתל אביב הם שטח חילוני כבוש כאשר כולם מבינים שהמלחמה היא בעיקר הצהרתית. על שאלת הריבונות ברחבת הכותל בירושלים, לעומת זאת, ניטש ויכוח אמיתי. הריבונות הדתית כמובן, ולא הריבונות המדינית, למרות שמקובלים ויודעי ח"ן יאמרו מן הסתם שהא בהא תליא - כפי שנוכחנו השבוע לגלות בוויכוח שהתגלע בין אנשי לשכת רה"מ לנציגי השגרירות האמריקאית, ברחבת שריד בית מקדשנו. תגובת המדינה לעתירות בעניין מתווה הכותל, מעוכבות ונדחות – בהתנהלות שמזכירה יותר מדי את הסחבת החרדית בפרשת המרכולים.

אחד מבכירי יהדות התורה שמבין לאן נושבת הרוח הציע השבוע לחברים מש"ס, לחזור למתווה הישן ולהשמיט ממנו את ההכרה ברפורמים במסגרת המועצה שתוקם.

נכון לעכשיו לא ניתנה תשובה מהצד הספרדי וספק אם תינתן בקרוב. בש"ס ובדגל העדיפו להמשיך ולשוחח השבוע על עניינים שברומו של עולם כמו מצוקת הפיטורים הצפויה של נציג דגל בהרצליה. אם זה יימשך כך, גם התוצאות בהגיע הפסיקה על רחבת הכותל בירושלים, תהיינה זהות למרכולים בתל אביב - לרעה.

רכבת השבת

התחנות התל-אביביות בהן חלפה רכבת מירון, הן אותן תחנות בעטיין סערה הארץ במשבר רכבת השבת. הנוסעים מבני ברק שנסעו ברכבת המיוחסים במוצ"ש, עלו בתחנת סבידור מרכז שהעבודות שנעשו בה באותה שבת זכורה לסערה, כמעט והובילו לפיטוריו של שר התחבורה.

ישראל כץ, שחגג את הנסיעה בדרך היחידה למירון שלא הייתה פקוקה, זוכר עד היום את שני חברי הכנסת החרדים, אחד מש"ס ואחד מיהדות התורה, שהרימו טלפון לראש-הממשלה באותו מוצ"ש סוער, והפצירו בו שלא לפטר את שר התחבורה. אם תעשו זאת, הם אמרו לנתניהו, לא תכבה את האש אלא תגדיל את הלהבה.

הניגודיות הזאת, בין רכבת מירון במוצ"ש שעלתה על הפסים עם כץ בתוכה כידיד החרדים, לאותה רכבת שבת שכמעט והורידה את כץ מהמסילה, משקפת את מה שנראה כאן בשבועות האחרונים. שמירת השבת לחילונים, נאכפת בקפידה יתירה מאשר שבת לחרדים. ל"ג נדחה לל"ד ברחובות הערים החילוניות, בעוד בערים החרדיות ובמירון, חוגגים במוצ"ש כאילו לא הייתה לפניו שבת.

ליצמן נשאל על כך שוב ושוב, בראיון שחנך את שידורי התאגיד – ודבק בתשובתו, כפי שפציינט דבק במרשם שנתן לו רופאו. "מגזימים בפרסומים על חילולי השבת", השיב ליצמן, "דחו את ההדלקה ל-1:00 בלילה ונראה לי שגם השוטרים הגיעו מאוחר. לא התעסקתי כלל בנושא מירון אבל אני יודע שעשו את כל ההשתדלויות שלא יהיו חילולי שבת".

ליצמן צודק בדבר אחד. ההשתדלויות שנעשו במירון, הן אותן השתדלויות שנעשו בתל אביב, ובדיוק בגלל זה, גם התוצאות דומות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!