המבקר מאשר: חוזה הגז של חברת החשמל - המחדל היקר בתולדות המדינה

חמש שנים לאחר שחברת החשמל חתמה על חוזה הגז השנוי במחלוקת שלה מול השותפות במאגר הגז הטבעי תמר – מעניק מבקר המדינה, גם אם באיחור ניכר, גושפנקא לביקורת הציבורית שנמתחה בשנים האחרונות על תנאי החוזה, ולחשיפות TheMarker בשנים 2010-2014 אודות פרטיו התמוהים וההתנהלות הבעייתית סביב אישורו.

בדו"ח שפורסם לאחר עבודה מאומצת של שנה וחצי – ולאחר שעבר מספר רב של תיקונים ברקע לחצי הגורמים המבוקרים – מכתיר למעשה מבקר המדינה את העסקה שנחתמה בין מונופול החשמל הממשלתי לבין מונופול הגז הפרטי כמחדל היקר בתולדות המדינה.

לפי חישובי משרד מבקר המדינה, כשלי החוזה יקנסו את ציבור צרכני החשמל בישראל עד 2028 בסכום מצטבר של 2.3-2 מיליארד דולר (8.5-7.5 מיליארד שקל), באמצעות גביית יתר בתעריף החשמל הציבורי. זאת, מבלי לשקלל עלויות משקיות עקיפות שהיקפן עשוי להיות כפול.

הסיבות לנזק הישיר לציבור נעוצות בארבעה כשלים עיקריים בחוזה הגז הענקי: מחיר גז מנופח, מנגנון הצמדה שרירותי, כמות גז גדולה מדי שנרכשה – וכן הקלות שאישרה חברת החשמל למונופול הגז ביחס לתנאי החוזה.

דו"ח המבקר מטיל את מירב האחריות לכשלים על חברת החשמל – ומפנה אצבע מאשימה מרומזת גם כלפי חברות הגז (שאינן מבוקרות). עם זאת, וכדרכו בשנים האחרונות, נמנע מבקר המדינה מלהצביע על זהותם של האחראים למחדל – אף שפרטיהם זכו כבר לפומבי במהלך השנים האחרונות.

המבקר מעיר לרגולטורים בענף האנרגיה על כך שאמנם נקטו צעדים על מנת לגדר חלק מהסיכונים בחוזה עם תמר – אך אלה התבררו כלא אפקטיביים. את האחריות לאוזלת היד הטיל מבקר המדינה על הממשלה, שנמנעה מלהכתיב מדיניות ברורה בשוק הגז ויצרה אי ודאות שהקשתה על כלל הצדדים לעסקה.

עם זאת, בכל הקשור לממשלה, הסתפק המבקר בהטחת ביקורת כללית בלבד –אף שבמשרדי האנרגיה והאוצר היו מודעים בזמן אמת לכל הכשלים המבוקרים כעת, ולא עשו בנדון דבר.

בצעד ראוי לשבח, התעקשו במשרד מבקר המדינה על כימות הנזק שייגרם לכיס הציבורי – ולא הסתפקו בתיאור נסיבות המחדל. ואולם צורמת במיוחד בחירת משרד מבקר המדינה לעצור את הביקורת על חוזה הגז ב-2014 – מבלי להתייחס כלל ל"קבורת" האפשרות לתקנו בעת דיוני מתווה הגז.

רשות החשמל, למשל, כימתה אף היא ב-2015 את נזקי חוזה חברת החשמל למשק ב-7.8 מיליארד שקל. זאת, במסגרת חוות הדעת שהוגשה בהליך השימוע של מתווה הגז, ושלימים הביאה להדחתה של יו"ר הרשות, אורית פרקש-הכהן.

אלא שבממשלה התעלמו במופגן מהדו"ח, בעוד שיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, יפתח רון טל, חסם פעילות אקטיבית מצד החברה לשיפור תנאי החוזה שלה במסגרת המשא ומתן על המתווה.

למרות הצהרות העבר של המבקר בדבר פרסום דו"ח מלא על מתווה הגז, לאחר פרק הביניים החלקי שפורסם לפני כשנתיים – דו"ח כזה גם לא מתוכנן.

בנוסף, מעלה תמיהה התעלמות משרד המבקר מכשלי החוזים של מונופול תמר בשוק הפרטי – שחלקם נבעו ממחדלי חוזה חברת החשמל ומשיקים להם בכל הנוגע לרפיון הרגולציה.

"אישור הסכם הגז של חברת החשמל נעשה תחת נסיבות חריגות של משבר גז בישראל – ותחת לחץ כבד שהפעילו השותפות במאגר לחתום על הסכם עוגן בהקדם האפשרי", כתב המבקר, והדגיש כי אמנם השלכות ההסכם היו "השלכות אסטרטגיות החורגות מפעילות משק החשמל".

בשולי הדו"ח מציג מבקר המדינה שתי המלצות דרמטיות באשר להתקשרות בין חברת החשמל למונופול תמר. בראשונה, קורא המבקר לחברה ולמשרדי האנרגיה והאוצר, לפעול להורדת מחיר הגז בחוזה בשני המועדים שקבועים לכך ב-2021 וב-2024. בהמלצתו השניה מפתיע המבקר כשהוא קורא לגורמי הממשלה לבחון בהקדם את האפשרות להקים עבור הגז מתמר צינור הולכה תת-ימי שני.

"חברת החשמל היא אמנם חברה ממשלתית בתחום החשמל ובעלת ניסיון במשא ומתן לרכש גז, אך תפקידה בחוק, שיקוליה העסקיים ומערכת התמריצים שלה אינם מתיישבים בהכרח עם התועלת של כלל המשק מהגז הטבעי", העיר המבקר.

הצמדה כושלת במחיר של 640 מיליון דולר

חוזה הגז עם חברת החשמל היה הגדול שנחתם אי פעם במשק. הוא נהפך לחוזה העוגן של מאגר תמר – כלומר זה שעל בסיסו גייסו השותפות במאגר: נובל אנרג'י, דלק, ישראמקו ודור אלון – את המימון לצורך הפיתוח.

החוזה אחראי כיום למחצית מאספקת הגז למשק. הוא נחתם במארס 2012 לתקופה של 15 שנים – ללא אפשרות להשתחרר ממנו, או לצמצם את כמויות הגז שעליהן סוכם בין הצדדים. כל זאת, בהיקף כספי שנע בין 18.5 ל-23.7 מיליארד דולר.

המשא ומתן בין חברת החשמל לשותפות תמר החל כמעט שלוש שנים לפני מועד החתימה. כבר בדצמבר 2009 חתמו הצדדים על מכתב כוונות (LOI) לאספקת מחצית מכמות הגז שעליה סוכם שלוש שנים אחר כך. זאת, בתנאים כלכליים טובים יותר – היות שאז עמדה שותפות תמר בתחרות מול EMG המצרית.

עם נסיגת מצרים מחוזי הגז בישראל, ולאחר הידלדלותו הפתאומית של מאגר הגז ים תטיס מול חופי אשקלון – נהפך מאגר תמר למונופול, בתקופה שבה סבל המשק הישראלי ממחסור בגז ומהאמרת מחירי החשמל.

במקביל, כוננה ממשלת ישראל את ועדת ששינסקי ובאמצעות חוק מיסוי רווחי נפט שאושר ב-2011 הגדילה את נתח המדינה ברווחי שותפות הגז באמצעות הכבדת המיסוי עליהן.

אלא שתנאי השוק הקשים שיחקו לידי השותפות בתמר. אלה "רכבו" על הלחץ האסטרטגי כתוצאה מהמחסור בגז, גילגלו את העלויות שנוספו עליהן במסגרת חוק ששינסקי על חוזה חברת החשמל – וכך הצליחו לשדרג באופן ניכר את החוזה שלהן מול המונופול הממשלתי, שגילה, לדעת המבקר, רשלנות קשה.

במשרד מבקר המדינה החליטו לעשות שימוש במזכר הכוונות שנחתם בין הצדדים ב-2009 כבנצ'מרק על מנת לבחון את העלות העודפת שהוטלה על הציבור בחוזה הסופי. זאת, מבלי להיגרר לוויכוח הכלכלי על מחיר הגז "הראוי" במשק.

במזכר הכוונות נקבע מחיר רצפה לגז של 4 דולרים ליחידת חום (מיליון BTU) – עם מנגנון הצמדה שהתבסס בעיקר על מחירי הנפט ומוצריו בעולם. בשעתו, נאמד מחיר הבסיס ב-4.7 דולרים ליחידת חום.

לעומת זאת, בחוזה הסופי הסכימה חברת החשמל לשלם מחיר בסיס של 5.04 דולרים ליחידת חום, עם מנגנון הצמדה למדד המחירים לצרכן בארה"ב (CPI) בתוספת 1% (בחצי הראשון של תקופת החוזה) – ומינוס 1% בחציה השני.

היות שבשני העשורים האחרונים עלה המדד האמריקני בשיעור שנתי ממוצע של 2.3% (2.1% בממוצע בעשור האחרון) - משמעות מנגנון ההצמדה היא עלייה אוטומטית של מחיר הגז שתשלם חברת החשמל למונופול תמר. זאת, בעוד שמחירי הנפט בעולם מתרסקים – וחברת החשמל "מפספסת" את ההוזלה הניכרת בגין כך.

כך, אם חברת החשמל היתה נותרת עם מזכר הכוונות שעליו חתמה, היא היתה משלמת כיום מחיר של כ-4 דולרים ליחידת חום. כפי שנחשף אתמול ב-TheMarker, החברה משלמת היום מחיר גז של 5.91 דולרים ליחידת חום – בעוד שיצרני החשמל הפרטי, למשל, משלמים מחיר של 4.7 דולרים ליחידת חום (בגלל רצפת מחיר שקבע מונופול הגז).

לפי ממצאי המבקר, רק בגין רכיב ההצמדה הזה תחויב חברת החשמל בעלות עודפת של 640-370 מיליון דולר במצטבר – כשהכיסוי לכך יבוא מתעריף החשמל הציבורי. עם זאת, דו"ח הביקורת הותיר ללא מענה את השאלה מי הגה את מודל ההצמדה.

בתשובתו למבקר הודה אגף התקציבים במשרד האוצר כי בעבודת מטה ראשונית שערך כבר ב-2011 זיהה כי צפויה עלות עודפת ביחס ל-LOI, שעיקרה נובע ממנגנון ההצמדה. עם זאת, נטען, בסיומה של עבודת המטה הגיעו באוצר לידי מסקנה כי "אין פסול בכך".

"מנגנון 'פלוס מינוס אחד' הוא רכיב תוספתי שאינו מקובל ברוב הסכמי הגז ששותפות תמר ערכה עם יתר הלקוחות... הוא נוסף להסכם רק בשלב מאוחר של המשא ומתן, כחלק ממכלול התנאים שנוספו להסכם בעקבות מסקנות ועדת ששינסקי, כמו שינוי תנאי התחרות במשק הגז", נכתב בדו"ח המבקר שהמליץ: "מכיוון שמדובר במנגנון לא מאוזן המגלם עלות עודפת, מן הראוי כי כלל הגורמים יפעלו להפחיתה ככל הניתן באמצעות הכלים הקיימים בהסכם, לרבות הפעלת מנגנון פתיחת המחיר".

חישוב שמרני

אם לא די במנגנון הצמדה שרירותי ודרקוני, הרי שגם כמויות הגז שחברת החשמל התחייבה לרכוש נופחו. זאת, מכיוון שתחזית הצמיחה שחברת החשמל נשענה עליה בבואה לשער מה תהיינה כמויות הגז שתידרש להן – היתה גבוהה במידה ניכרת מתחזיות ארוכות טווח חלופיות שהיו זמינות באותה עת.

בנוסף, ואולי חמור מכל, נמנעה חברת החשמל גם מלהתעקש על מילוי תנאי החוזה – ולא דרשה מבעלי תמר פיצוי בעבור המחילה על קיום חובותיו.

כך, בשורה התחתונה, חברת החשמל שילמה יותר מדי – על יותר מדי גז, ובמשרד המבקר ביקשו לחשב את העלות העודפת בשל כך למשק.

כלכלני המבקר לקחו את כמות הגז המינימלית שחברת החשמל התחייבה לרכוש מתמר (TOP) – והכפילו אותה במחיר הגז שהיתה משלמת לפי מנגנון ההצמדה שנקבע במזכר הכוונות. בתחשיב ההשוואתי נמצא כי השינוי בי תנאי מזכר הכוונות לחוזה הסופי ייקר את עסקת הגז בטווח של 800 מיליון דולר ועד 1.5 מיליארד דולר (במחירים שוטפים) – לפי ערכי 2012. כלומר, כבר במועד החתימה ידעו בחברת החשמל ובממשלה כי נוסחת המחיר החדשה מרעה את אינטרס הציבור.

ואולם לנוכח ירידת מחירי האנרגיה בעולם מאז העסקה, ביצעו במשרד המבקר חישוב מעודכן יותר של פערי המחיר בשני התרחישים – ומצאו בנובמבר 2016 כי העלות הנוספת שהציבור יידרש לכסות בגלל החוזה תהיה כבר 2.3-2 מיליארד דולר.

יש להדגיש כי מדובר בחישוב שמרני בלבד, שמצביע רק על החשיפה המינימלית לציבור. בדו"ח צוין כי החישוב נשען רק על כמות הגז שחברת החשמל התחייבה לרכוש בכל מקרה (TOP) – ולא על היקף העסקה כולה. במידה שזו היתה מתממשת, לרבות כמויות הגז שהחברה שריינה לצרכיה (אך לא התחייבה לרכוש) הרי שהיקף החשיפה היה גבוה בכחצי מיליארד דולר לפחות.

כמו כן, התחשיב לא הביא בחשבון את ההשפעות החיצוניות של חוזה חברת החשמל על יתר חוזי הגז במשק, שמשקלם כיום זהה. אלה התבססו על חוזה העוגן כנקודת ייחוס – ומחיריהם הגבוהים נסגרו לפי הבנצ'מרק שקבעה חברת החשמל.

למה ויתרה החברה על כוחה במו"מ?

ב-2011 חשף TheMarker כי לאחר הסתלקות המצרים מהשוק, דרשו בעלי תמר מחברת החשמל לכלול בחוזה שייחתם מולם סעיף שיפצה אותן בגין כל העלאת מס שתונחת עליהן במסגרת חוק ששינסקי. החברה הממשלתית סירבה להיענות לדרישה – ועם פרסום דו"ח הביניים של ועדת ששינסקי ניתקו חברות הגז כל מגע עם חברת החשמל. המשא ומתן בין הצדדים חודש רק ארבעה חודשים לאחר מכן - הפעם בצירוף תג מחיר חדש וגבוה.

בתשובתה למבקר המדינה טענה שותפות תמר כי מסקנות ועדת ששינסקי גרעו 40 מיליארד שקל מהכנסותיה, ולכן היוו סיבה מוצדקת לשינוי תנאי החוזה. עוד ציינה השותפות את החלטת ועדת צמח להגביל את הייצוא, את השינוי בתוכנית הפיתוח של תמר שהוסיף חצי מיליארד דולר לעלות הפיתוח – וכן את ביטול אחסון הגז במאגר מארי B המתרוקן מול חופי אשקלון, שהסב להן לנזק נוסף בר פיצוי.

במשרד מבקר המדינה מנו 11 טיוטות חוזה שהוחלפו בין הצדדים מאז החתימה על מזכר הכוונות ב-2009, כשבחברת החשמל טוענים בפני המבקר כי "המחסור בגז מצרי, והעובדה שמאגר ים תטיס עמד בפני התכלות - היוו גורם משמעותי בשינוי מאזן הכוחות שבין הצדדים, עם חיזוק כוחה המונופוליסטי של שותפות תמר כספקית גז בלעדית".

אלא שבתשובות חברות הגז למבקר נשמע הניתוח אחרת. "שותפות הגז הוסיפה כי הכוח האמיתי במשא ומתן היה כל העת בידי חברת החשמל, שהיא לקוח עוגן, ובלעדיה לא היה אפשר לקבל את המימון שנדרש לפרויקט", תיעד דו"ח המבקר.

ואמנם, מהדו"ח עולה כי את יחסי הכוחות בין הצדדים בחן יועץ חיצוני, מומחה לתורת המשחקים, ששכרה אז חברת החשמל. עמדת היועץ הובאה לדיון בהנהלת חברת החשמל עוד ביולי 2011 – ונטען בה כי כוח המיקוח של חברת החשמל במשא ומתן עשוי להיות דווקא גדול מזה של שותפות הגז. זאת, מכיוון שהן כבר ביצעו חלק מההשקעות שלהן בפיתוח המאגר.

עוד עלה מפרוטוקול הדיון הפנימי כי חתימה על הסכם ארוך טווח מול חברת החשמל יעניק לשותפות הגז מעמד מונופוליסטי – שעבורו צריכה החברה לקבל תמורה.

כיצד לפיכך מוסברת ההתנהלות הנרפית של חברת החשמל בהליך המשא ומתן?

"אם מישהו יפתח את תמליל ישיבות הדירקטוריון של חברת החשמל על חוזה הגז, הוא יראה שכל מלה שאמרתי נגד החוזה הזה נדונה היום בממשלה" - כך אמר לפני שנתיים ל-TheMarker שמעון אקהאוז, דירקטור בחברה, שהתפטר בתחילת 2012, במחאה על אישור חוזה רכש הגז.

נגד אקהאוז ונגד דירקטור נוסף, אברהם נתן, הועלו אז טענות בדבר ניגוד עניינים – לאחר ששניהם הזהירו מפני השינויים שבוצעו בחוזה ומפני השלכות מנגנון ההצמדה שלו התחייבה חברת החשמל.

"מה היה אינטרס החברה לכבול עצמה בחוזה ל-15 שנה, מבלי שאיש יודע מה יהיה מחיר הגז? איך מאשרים נוסחת הצמדה שרק עולה? איפה ההיגיון הכלכלי?", הטיח אז אקהאוז. "הדירקטוריון נכנע ללחצים. העם שבוי בידי מונופול", הזהיר.

מדו"ח מבקר המדינה עולה כי הדירקטוריון, בראשו ישב יפתח רון טל, לא היו חשוף לשינויים שבוצעו בטיוטות חוזה הגז – וכי באופן אבסורדי, גם לא התערב יתר על המידה בחוזה הגדול בתולדות החברה.

כך, לדוגמה, קיים הדירקטוריון 20 דיונים בנושא מיזם התקשורת שהחברה קידמה – בעוד שבנושא חזוה הגז כונס הדירקטוריון ארבע פעמים בלבד. זאת, כשבאחת הישיבות הסתפק המנכ"ל דאז, אלי גליקמן, בדיווח על כך ש"חלה עלייה במחיר הגז" – בלי שפירט את מהות העלייה ואת השינויים שחלו בנוסחת המחיר.

לשאלת חברי הדירקטוריון האם יש אפשרות לבקש שינוי בתנאי ההצמדה השיב גליקמן כי שותפות תמר הודיעו לחברה כי חתמו על כמה חוזים עם צרכנים פרטיים – והתריעו כי "בתוך זמן קצר ביותר" לא יישאר לחברה מקום בצינור לחוף.

"המנכ"ל הבהיר לחברי הדירקטוריון כי בקשת החברה מהשותפות להכניס שינויים בהסכם עלולה לגרור ויתורים נוספים מצד חברת החשמל", סקר המבקר. לבסוף החליט הדירקטוריון לאשר את ההסכם בתנאי שיוכנסו להסכם שתי נקודות פתיחת מחיר (2021 ו-2024), וכן יורחב טווח השינוי של פתיחת המחיר (25%+10%). תנאים אלה, כך מתברר, לא הופיעו כלל בנוסח החוזה שגיבשה הנהלת חברת החשמל מול המונופול.

"אף שהסכם הגז הוא ההסכם בעל המשמעות הכלכלית הגדולה ביותר לפעילות החברה בעשור הקרוב, דירקטוריון חברת החשמל לא עמד די הצורך במהלך המשא ומתן לקבל הסברים בדבר השינויים לרעה שחלו בתנאי ההסכם, על פי דיווחי החברה, ובדבר השלכותיהם הכספיות על החברה", נכתב בדו"ח המבקר. "כמו כן, הדירקטוריון לא בחן את הצורך בעדכון הקווים המנחים שהתווה להנהלה בתחילת המשא ומתן בעקבות השינויים לרעה שחלו בתנאי ההסכם".

אגב, ב-TheMarker פורסם בשעתו כי מחמישה דירקטורים נוספים נשללה לבסוף האפשרות להשתתף בדיונים. כך יצא שבהצבעה על אישור חוזה הגז נטלו חלק רק 11 מבין 18 הדירקטורים של חברת החשמל - שמתוכם תמכו רק שבעה תמכו בחוזה, וארבעה התנגדו לו.

"הבאנו את ההסכם הטוב האפשרי"

באשר להמלצות הצנועות בדו"ח, עיקרן מופנה כלפי הממשלה, שנדרשת כעת לגבש מדיניות ארוכת טווח, לייצר סביבת עבודה ודאית למאסדרים – ואף להפקיע מידי מונופול החשמל הממשלתי את מהלכיו בגזרת הגז.

"על הממשלה לוודא כי משא ומתן בעל חשיבות אסטרטגית שלתוצאותיו השלכות רוחביות על המשק, כמו המשא ומתן הנוגע להסכם חברת החשמל עם שותפות תמר, לא ינוהל בידי גורם אחד שמערכת השיקולים והתמריצים שלו עשויה להיות שונה מזו של הממשלה", נכתב בדו"ח.

"מן הראוי שמשא ומתן כזה ינוהל בידי כמה גורמים ממשלתיים או בידי גופי ממשלה שראייתם רוחבית", המליץ המבקר. זאת, תוך שהוא עוקץ את התירוץ השגור בפי המבוקרים, שלפיהם "החוזה אושר בידי כל הגורמים הרלוונטיים". לדעת המבקר, "אישור ההסכם על ידי גורמי הממשלה אין בו די; הוא אינו מאפשר לטפל בזמן אמת בהתפתחויות חריגות, והוא מגביל את יכולתה של הממשלה לפעול למיצוי האינטרס הציבורי".

באשר לחברת החשמל ממליץ המבקר לתקף את תחזיותיה בשוק האנרגיה – וכן קורא למשרד האנרגיה לגבש תחזיות חלופיות ובלתי תלויות של הביקוש לחשמל, כדי שישמשו אותו. עוד קורא המבקר לחברה להיוועץ בגופים כלכלים, לרבות בנק ישראל ומשרד האוצר, ולהפסיק יצירת רזרבות למקרי חירום בתחזיותיה: "התנהלות מעין זו אינה שקופה ועלולה ליצור תמונת ביקושים שגויה לפני מקבלי ההחלטות", נכתב בדו"ח

בתגובה לדו"ח מסרה חברת החשמל כי פעלה לבדה בתנאים של משבר לאומי, וכי היא "סבורה שהחוזה שהושג באותה העת הוא ההסכם הטוב ביותר שאותו יכולה הייתה ההנהלה להשיג בדרך של משא ומתן מסחרי מול המונופול. ההסכם שנחתם איפשר למעשה את "הוצאת הגז מן האדמה", ובכך למעשה הצליחה חברה החשמל לפתור את המשבר האנרגטי שהיה קיים באותה העת במשק הישראלי".

בחברה האשימו את "הרגולטור" בכך שנמנע מלסייע לה "משיקוליו", והוסיפו כי "בדו"ח קיימות קביעות ומסקנות אשר לדעת החברה אינן מוצדקות". כך, למשל, החברה מתכחשת למתודלוגיה שבחר המבקר לחישוב העלות העודפת לציבור: "השוואה בדיעבד למנגנון אחר, בידיעה שמחירי הדלקים צנחו באורח דרמטי בשנים האחרונות, בניגוד לתחזיות שהיו בידי החברה בעת המשא ומתן על ההסכם – הינה חוכמה שבדיעבד, ובשל כך אינה ראויה ומשוללת כל יסוד", טוענים בחברת החשמל.

עמדה זו נדחתה על ידי מבקר המדינה בטענה כי אין בה כדי להסביר את הסכמת חברת החשמל להעלות את מחיר הבסיס שנסגר ב-2009, וכי גם ניסיון לייצר ודאות באמצעות הצמדה קבועה לא מנע מהחברה לדרוש מחיר תקרה לגז.

בחברה דחו גם את הביקורת על עבודת הדירקטוריון, וטענו כי לא נפל בה כל פגם. "ציפייתו של המבקר, לפיה על הדירקטוריון להיות מעורב בניהולו הישיר של המשא ומתן, מתוך הנחה כי מעורבות זו תוביל לתוצאה משופרת, אינה עולה בקנה אחד עם כללי ממשל תאגידי תקינים", טוענת החברה הממשלתית.

משותפות תמר נמסר בתגובה: "דו"ח המבקר קובע כי הגז מתמר חסך לחברת החשמל 19 מיליארד שקל לאורך התקופה המבוקרת, מדגיש את חשיבותו למשק הישראלי – ומשבח את המהירות שבה פותח מאגר תמר.

"חוזה הגז אושר על ידי משרד האנרגיה, רשות החשמל, רשות הגז, רשות ההגבלים העסקיים והממשלה - וכן עמד לשימוע של ועדות הכנסת וכלל הציבור בטרם אושר. הוא משקף רמת מחירים תחרותית, בפרט ביחס למדינות האזור.

"המלצות הדו"ח תואמות את עקרונות מתווה הגז, ובראשן הצורך ברגולציה אחידה ורוחבית להסדרת הסוגיות המורכבות הנוגעות למשק הגז הטבעי בישראל."

מטה מאבק הגז מסר בתגובה: "מחיר הגז המופרז שאותו משלמים אזרחי ישראל הוא תוצאה של ההסכמים המושחתים אשר נחתמו עם מונופול הגז. נתניהו ושטייניץ ויתרו במתווה הגז על תיקון ההסכם השערורייתי. האחראי להצמדה, שאול מרידור, קודם על ידי שטייניץ לתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה".

עורכי הדין יצחק יערי וגלעד ברנע, שמנהלים כיום את הבקשה לתובענה ייצוגית נגד מחיר הגז המופרז, מסרו: "דו"ח מבקר המדינה חוזר ומאשר את העובדה ולפיה השותפות במאגר תמר ניצלו את כוחן המונופוליסטי לצורך גביית רווח מופרז של מיליארדי שקלים בגין הגז הטבעי, שמגולגל ישירות אל כלל ציבור צרכני חברת החשמל . בין היתר קובע המבקר, שעם הפיכת מאגר תמר לספק הגז היחיד בישראל, עקב פיצוץ הצינור המצרי, שינו שותפות תמר באופן חד צדדי את טיוטות ההסכם, והקפיצו את מחיר הגז בעיצומו של משא ומתן מתקדם. הדוח הוא הוכחה נוספת לכך, ששותפות תמר ניצלו באופן בלתי חוקי ובלתי מוסרי, את כוחן המונופוליסטי ומכרו לציבור את הגז – שהינו משאב טבע השייך לציבור – במחירים מופקעים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!