התייר מאריזונה מתעניין בחדש של שוואקי • סיפור אמיתי

כיכר השבת ראתה כבר הכל. זאת הכיכר, שה'ביזנס קארד' שלה הוא פח אשפה בוער. נכון, זו חוויה לעבוד על אחד הצירים הדינמיים במדינה, צומת סואן וכור היתוך קוסמופוליטי של כל יהודי העולם המתערבבים זה בזה לצד המקומיים שמעקמים את האף מדי פעם, אם מתוך סיבות מהותיות ואם מתוך קנאה מריח המערב השבע הנודף מהתיירים.

לעיתים נרשמת אצלי תחושה שאני איפשהו בברוקלין/ אנטוורפן/ לונדון - בחר את המועדף. רק לא במדינת היהודים המזרח תיכונית. לעיתים זה אפילו כיף.

על כיכר השבת המדוברת, מוצבת חנות מוזיקה יחסית חדשה, 'גרינטק' שמה, שם אני עובד מיום היווסדה. החנות, מטבע הדברים, מתפקדת כאבן שואבת לא רק לילדי ה'חדרים' האיזוריים אלא גם לכל אותם יהודים מהגולה, חלקם נמנים על ציבור שומרי התורה והמצוות וחלקם רחוקים מאוד מכל אלמנט יהודי.

הסיפור הקצר והמפעים שלי התרחש ביום חורפי. לפתע נכנס איש נטול כיפה שקרחתו בולטת, ומסתובב סביב עצמו, די אבוד בין ערימות הדיסקים של פריד ושוואקי.

האמת, הוא נראה אחד שלא בא לו שזבן ישראל יתחיל 'לדחוף' לו סחורה ויגזור עליו קופון אמריקאי שמן. אבל האיש, מסתבר, הרבה יותר נחמד וחברותי ממה שחשבתי. כשאני פונה אליו בשאלה האם הוא צריך עזרה, הוא יורה לפתע: "כן,יש לשוואקי דיסק חדש במקרה?".

בעוד אני מנסה להבין מאיפה האיש הקרח, דובר האנגלית האמריקאית, מודע בכלל לקיומו של ממלא הקיסריות הסדרתי, הוא ממשיך 'להפיל' אותי מהרגליים: "אולי יש משהו חדש מהרב כהנא? אולי ממידד טסה? פריד? נו, קומון. לא הייתי בישראל שנה שלמה. אצלינו באריזונה אין חנויות כאלה. תעזור לי..."

מתאמץ לנער מעצמי את שאריות ההלם, אני מראה לו כהנה וכהנה אלבומים חדשים ועדכניים ובראש כבר מנסח שאלה פוליטיקלי-קורקט ועוד באנגלית - מה שאמור להיות ממש קשה: מאיפה לו כל הבקיאות הזו במוזיקה היהודית?

אני פונה אליו בזהירות: אפשר לשאול אותך שאלה?

"יס, שור!", הוא עונה.

"ברגע הראשון לא היית נראה לי יהודי אפילו", אני חושף בפניו. "חשבתי שאתה תייר אירופאי שהגיע לראות 'שטייטעל' אמיתי של פעם, כאן במאה שערים. מניין לך שוואקי? הרב כהנא?", אני תולה בו עיני עגל שואלות, מסוקרן בטירוף.

סתם ופירש

הוא יהודי בכלל? או סתם חוקר חרדים הזוי ומשוגע לדבר?

הוא השיב לי בתשובה שיצאה מהלב - ואין לי ספק שנכנסה אל הלב ואל לב כל מי שישמע את הסיפור הזה.

"תראה", הוא אומר לי. "אני יהודי, גר באריזונה בישוב דרומי ונידח. בית כנסת יש רק בפיניקס,מרחק 3 שעות נסיעה. אז נכון שבחגים אני משתדל לנסוע לבית-הכנסת לשמוע קצת תפילות (לשמוע, כך במקור - א.ש.) אבל רוב השנה לא יוצא לי.

"העניין הוא, שכל פעם שאני מגיע לישראל לנסיעת עסקים, אני קונה מוזיקה יהודית ודרכה אני מרגיש יהודי. כשאני שומע שירי רגש בעברית אני מתחבר ליהודי שבי. כשאני שומע מוזיקה יהודית, אני זוכר שאני יהודי". סתם ופירש.

מסתבר שמוזיקה לא רק מקרבת בין אנשים אלא מקרבת בין יהודים חוטבי עצים מאריזונה, תינוקות שנשבו שאין להם מושג ירוק בכל מה שקשור ליהדות לאביהם שבשמים!

מדהים ומרגש!

הרגשתי צורך לפרסם את הסיפור הזה כי לאחרונה רוחות רעות ביותר נושבות באזורינו, רוחות של פילוג וכהות מחשבה.

אנשים שכל מה שמפריע להם בחיים זה יהודי שתופס מיקרופון ושר לכבוד השם - וכן, על הדרך גם מתפרנס מזה. אז מסתבר שלפעמים שיר יהודי אמיתי ומרגש משוגר כחץ מקשת, חוצה יבשות, אוקיינוסים ואנשים מחרחרי מדון, טס רחוק-רחוק - וננעץ עמוק בליבו של יהודי אחד באריזונה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!