חרדים קנאים, הצד היפה: חייל חרדי בהדלקה של "תולדות אהרן"

מדינה שלמה סערה ביממה האחרונה סביב פרסום הסרטון בו מצולמת קבוצת חרדים ששורפים במדורת ל"ג בעומר שלהם בובה של חייל: החל מחברי כנסת שגינו את המעשה, דרך התקשורת שהרבתה לעסוק בנושא זה ועד שיחות בין רעים ברחוב סביב אותה מדורה אי-שם בירושלים.

כבר זמן רב שנושא הגיוס לא יורד מהפרק, והתקשורת מרבה לדווח על תקיפת חיילים והפגנות אלימות. כך גם בליל ל"ג בעומר נוסף לתקשורת עוד אייטם של אותו הקומץ סביב סערת הגיוס. מידי פעם נזכר כתב כזה או אחר להזכיר שמדובר בקומץ קיצוני שלא מייצג את המגזר החרדי, ואף על פי כן העיסוק בנושא רב.

שנים רבות שאני לא מפספס את ל"ג בעומר במירון, מאז היותי ילד. השנה הגעתי למירון הייתה תלויה בספק. עם שחר ביום המפקד שלי בצבא הודיע לי שאני יכול לצאת מהבסיס, אבל רק אחרי שעות הבוקר. מחישוב מהיר שלי הגעתי למסקנה שלהדלקה האחרונה, החותמת של אירועי ל"ג בעומר, אספיק להגיע לא לפני שאעבור בביתי בצפת להוריד את המדים ואת הנשק ולהגיע למירון בלבוש חג, כפי שאני מגיע מידי שנה בשנה.

אלא שכל הדרך צפונה הייתה מלאת פקקים והתוכניות השתבשו. לאחר שש שעות בדרכים הבנתי שאם אעבור דרך הבית אפספס את הדלקת האדמו"ר מתולדות אהרן. לאחר התלבטות קצרה החלטתי להגיע איך שאני, עם מדי צה"ל ונשק, לרחבת ההדלקה במירון. "העיקר לא לפספס את ל"ג בעומר במירון", אמרתי לעצמי.

ירדתי מהאוטובוס בכניסה למירון והתחלתי לטפס לכיוון רחבת 'תולדות אהרן', הנמצאת מאחורי ציון הרשב"י. הגעתי רגעים ספורים לאחר שהאדמו"ר הדליק את המדורה וכל החסידים פצחו בשירת "לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי", במנגינה המוכרת.

מפלס את דרכי אל תוך המעגלים במרכז הרחבה ובליבי תקווה שהחסידים שסביבי לא יחליטו לסלק אותי מהאזור או יצעקו עלי בגלל הצורה שבה הגעתי, עם מדי צה"ל והנשק - הזרים בנוף. תוך כדי מחשבה נצמד אלי אחד החסידים, רגע של חשש עבר בקרבי. מה יגיד לי? האם עכשיו יגרשו אותי בבושת פנים? הרי ידוע ש'תולדות אהרן' נחשבים קיצוניים בנושאי המדינה, הרהרתי לעצמי. אותו חסיד אומר לי "ברוך הבא. בוא אכניס אותך למעגל פנימי יותר".

מסביבי אלפים רבים של אנשים, רובם חסידים של האדמו"ר מ'תולדות אהרן', שזה עתה סיים את הדלקת המדורה. אני מפסיק לחשוש ומתחיל לרקוד ולקפץ יחד עם כולם. "אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל", וכל הקהל צוהל.

לאחר דקות ארוכות של ריקודים פונה אלי אדם מבוגר ואומר "תתבייש לך שאתה עם מדים כאלו" והוסיף "תלך מכאן, הגעת בשביל לעשות פרובוקציה". אני עומד מולו ומתחיל לומר שחלילה לא הגעתי לפרובוקציה, פשוט לא יכולתי להגיע אחרת. עוד לפני שאני מסיים לומר את דבריי לאותו אדם פונים אלי כמה אנשים ששמעו את השיח ביננו ולוקחים אותי חזרה לתוך מעגל הריקודים, "אל תתייחס אליו. הרוב כאן לא מסכימים אתו" אומרים לי החסידים הרוקדים משני צדדיי.

שעה ארוכה של ריקודים שבסופה אני מחליט לצאת מרחבת הריקודים ולהתחיל את דרכי לכיוון האוטובוס חזרה הביתה, אלא שאז מגיעה הפתעה נוספת - אדם מבוגר מגיש לי כוס שתיה, לאחר ששתיתי והודיתי לו באתי להמשיך בדרכי החוצה, באותו רגע הוא תפס אותי ואמר לי ברכות מיוחדת "למה תלך? תישאר לרקוד אתנו כאן עוד קצת". נשארתי עומד מולו רגע קטן, שלאחריו החלטתי לחזור לעוד סבב ריקודים של כמה דקות.

בדרכי לחניון האוטובוסים התחיל איתי שיחה אחד החסידים שגם יצא באותם רגעים מהריקודים. השיחה התגלגלה ורגע לפני שנפרדנו הוא ביקש להודות לי וסיפר עד כמה הוא מעריך את החיילים ושמח לראות גם חיילים שומרי תורה ומצוות. נבוך קצת מסיום השיחה איתו, נפרדנו לשלום וכל אחד הלך לדרכו.

בתוך הצפיפות ב'שאטל' היוצא ממירון חשבתי לעצמי - אז נכון, יש קומץ ששורף בובות של חיילים במדורה וגם היו שלושה אנשים שפנו אלי בצורה לא מכובדת הערב בגלל המדים שלבשתי והנשק שעלי, אבל שכחנו מכל עשרות האלפים הנוספים שהיו שם וחלק גדול מהם האיר פנים כלפי אותו חייל שרוקד לצדם, חלקם בחיוך וחלקם במילים.

"אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל"!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!