עדות מהשטח ברשות השידור: "אנשים עצרו בלילה בפיג'מה ליד השער וחתמו על יום עבודה מלא"

מנכ"ל רדיו תל אביב אבי משולם, ששידר בעבר ברשות השידור 11 שנים, פירסם בסוף השבוע פוסט בפייסבוק שנהפך לוויראלי. בפוסט מפרט משולם כמה מקרים שבהם נתקל במהלך עבודתו ברשות - המדגימים, לטענתו, את התרבות הארגונית הקלוקלת שהיא אחת הסיבות המרכזיות לסגירתה.

"שידרתי ברשות השידור יותר מ-11 שנים", כתב משולם. "נהניתי מכל רגע, אהבתי את זה, זה היה התחביב היקר שלי. לאורך כל היום עבדתי קשה והתפרנסתי, ובלילה באתי ליהנות תמורת כמה גרושים שבקושי כיסו לי את הדלק. בימים האחרונים אני רואה הרבה אנשים מוכשרים (חלקם יקרים לי באופן אישי), שנאלצים ללכת הביתה או לנסות להשתלב מחדש אחרי עשרות שנים בתאגיד חדש ולא מוכר. עם כמה מהם התרגשתי, אפילו הזלתי דמעה וחשבתי על החוב שלי למקום הזה כמאזין וצופה וגם כעובד.

"לצערי, ובכל הזהירות והכבוד, התבסס כאן נראטיב שקרי, כאילו הרשות הגיעה למצבה רק בגלל מעורבות של פוליטיקאים והנהלות כושלות... הרשות לא נסגרה בגלל זה, וגם לא בגלל מנהלים כושלים שבאמת עשו קומבינות דוחות בזירות כאלה ואחרות. היא נסגרה בגלל עובדים שלא הבינו שמעמדם הבלעדי משנות ה-70 וה-80 הסתיים, והמשיכו להציג עצמם בשיחות טלפון: 'מדברים מהטלוויזיה' (לא מערוץ 1), או 'מהרדיו' (לא רשת ב׳), כאילו הם המדיום עצמו.

בפוסט מתאר משולם לא מעט מקרים המדגימים את ההתנהלות התמוהה של עובדים ברשות:

• "ראיתי אין ספור פעמים איך כתבים אומללים נאלצים להפסיד סיפור כי הצוות הטכני הגדול והמנופח שלהם איחר להגיע או החליט שצריך לצאת דווקא להפסקת צהריים. זה לא משנה כמה חשוב הסיפור או כמה גדול ומוכר הכתב. לצוות הטכני חשוב להוכיח מי באמת הבוס".
"כשהייתי משדר מוזיקה ברשת ג׳ בתל אביב, ישב מולי טכנאי (בדרך כלל מאוד חביב) ועשה, לרוב, שום דבר - כי אין לאיש סאונד מה לעשות בסוג כזה של שידור. במקביל, באולפן בירושלים ישב עוד טכנאי ושמר על שנינו, זה כמובן גם לצד עוד שני מפקחים טכניים. כל שעת שידור פשוטה נופחה לכארבע משרות (במקום אחת ברדיו המסחרי שאני מנהל כיום)".

• "בהלני המלכה פגשתי את המחלקה השלמה שתפקידה להחזיר למקום את החומרים שנוגנו בתכניות. ברדיו של שמונה רשתות, בעידן של סרטים, תקליטים, וקרטרג׳ים, אולי הגיוני להעסיק כמה וכמה אנשים חביבים במשימה הזו. אלא שהשנים עברו, פרסומות ותכניות מוקלטות משודרות ממחשב ואין היכן להניח אותן פיזית. את הדיסקים (אני עוד שידרתי בעידן הזה) אף אחד לא רצה להעביר דרך המחלקה הזו שפשוט הפריעה לעבוד".

• "את משדר הלוטו של עירית ענבי ביצעו בכל שבוע עשרות אנשים, עם שתי ניידות, שולחנות פיקניק, שימשיות ואוכל שנפרסו כבר מ-12 בצהריים (השידור היה בעשר וחצי בלילה), מרחק 15 מטרים בקו אווירי ממתקני הרשות בתל אביב. ערוץ 10 עושה את זה היום עם צלם אחד שמתחבר לפיד קבוע".

• "אסור להקליט בחוץ ללא טכנאי".

• "רק ב-2007 הוכנס האינטרנט לאולפנים".

• "מוניות בהיקפים מטורפים ללא סיבה, אספקת שתייה מהמזנון לפי שעת שידור ועריכה ('אני לא צמא. זה שלוש שעות וגם ערכתי, אין לי מה לעשות עם שש פחיות' - 'קח שקית הביתה!').

• "מאבטחים שומרים על צוות צילומי חוץ שיצא מירושלים, גם כשהוא מצלם בתוך האולפן המאובטח במרכז תל אביב".

• "יש מנהלי חטיבה בתל אביב ויש להם מקבילים בירושלים - הם מתקשרים באמצעות שק דואר שיוצא פעם ביום בהסעה (לא צוחק)".

• "אנשים שהיו עוצרים בלילה בפיג׳מה ליד השער וחותמים על יום עבודה מלא (שידרתי בעשר בלילה וראיתי אותם בכל פעם)".

• "דרג א׳ נאחז במשרתו בתנאים מדהימים ובאפס סולידריות עשה מעט, כשלצדו עבדו קשה דרג ב׳, ג׳ וגם ד׳ בשכר רעב וכמעט ללא תנאים (בררו מה זה ש״ת, או ״עובד מעל לשיא כו״א)".

• "שמות מוכרים, טאלנטים מצליחים ומואזנים שהרוויחו גרושים בשעה שפונקציונרים שאינם נחוצים לשידור מרוויחים כסף גדול ומזלזלים בהם".

"התאפקתי המון עם הטקסט הזה, חיכיתי עד שהכל יהיה סגור ומוחלט כדי שחלילה לא אפגע במישהו או בסיכוי שלו להמשיך ולהתפרנס", מסכם משולם. :אני חייב המון לרשות השידור. למדתי הרבה מהמקום הזה, אני עדיין מנגן לעצמי בראש את כל האותות והפתיחים, וזוכר בעל פה לוחות שידורים בני 35 שנה. אני אוהב מאוד את כל החברים שלי ברשת ג׳ וב-88 ורשת ב׳. אבל לצערי, על קצה המזלג, אלה הסיבות שבגללן שום ניסיון לרפורמה לא היה צולח".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!