אבא יעקב, נכון שהרגשת את הגעגועים?

אבא רבי יעקב היקר, היה כ"כ קשה להדליק את המדורה בלעדיך. נכון ששנה שעברה גם נאלצנו להדליק בלעדיך אבל כוחה של התקווה שיהיה נס ותחלים ותדליק איתנו בשנה הבאה, גרם לנו להרגיש אחרת.

הפעם הראשונה שאתה באמת לא איתנו. כבר לא היית במתחם בית הספר שהקמת במסירות נפש בעשר אצבעות לפני עשרות שנים. רבי שמעון למד תורה במערה בחום ובקור, ואתה לימדת מתחת לעצים בחום ובקור כשלא היה בכלל בניין ללמוד בו. תלמידים רכים ישבו על האדמה תחת העצים וינקו את התורה הקדושה שלך.

דווקא השנה, העירייה הוציאה הוראה שאין להדליק מדורות בשטח בתי ספר. האם זה רק מקרה? או שאולי אפילו האדמה עליה פסעת ברגליך הקדושות זעקה למרומים, מתגעגעת ומדממת מכאב, כמו מסרבת לטשטש ולו בקצת את הזיכרון המתוק של ההדלקה שלך וגנזה יחד עם הזיכרונות היקרים והמתוקים את כל ההדלקות העתידיות ואנו נשלחנו להדליק את מדורת בית הספר במקום אחר.

הדלקנו במתחם מגרש הכדורגל לא רחוק משם. בנך וממשיך דרכך הרב שאול אדלשטיין שליט"א, דיבר על התורה של רבי שמעון, על השמן שצף בנפרד המים, על ההליכה שלו כנגד הרומאים עם האמת שלו. קשה היה שלא לחשוב על התורה והאמת שלך, רבי יעקב שלנו, הרבי שמעון הפרטי של רמת השרון.


ההדלקה אמש ברמת השרון

כמה מסרת נפש והלכת עד הסוף עם האמת שלך, עם התורה הקדושה שלך שהרבצת יומם וליל, עם החסד והחוכמה שלך. אוי אבא יעקב, כמה אתה חסר, כל רגע ורגע. כל כך הרבה התלבטויות ואתה לא פה לענות ולהראות את דרך האמת, את דרך התורה המתוקה, את הדרך המיוחדת שלך, העצות שלך והחיוך, אוי החיוך המתוק שלך שליווה את העצות. ברוך השם שהשארת את ספרי התורה האדירים בניך שימשיכו להוליך אותנו בדרכך אבל בכל זאת כולנו נקרעים מגעגועים.

גם הפעם הייתה מכירה פומבית להדלקת 14 הנרות המסורתיים שידליקו את המדורה, כשכל ההוצאות קודש לבית הספר שלך. כמה אהבנו לראות אותך הולך אחרי המכירה להדליק את המדורה בחרדת קודש, היית מדליק באופן אישי עם כל אחד שזכה לקנות נר. אחר כך היית אוחז בידי הגברים והילדים ורוקד איתנו. נדמה היה שהלהבות ושמחת התורה והיום הקדוש מגיעות מעלה מעלה עד למקומו של רבי שמעון במרומים ועד כסא הכבוד.

הרב שאול באבל ולא יכל היה להצטרף לרוקדים אבל הגברים והילדים רקדו במרץ לכבוד התורה של רבי שמעון וכן, גם לכבוד התורה שלך רבי יעקב.

בשמחת התורה של רבי שמעון, לא יכולתי שלא להיזכר בשמחות התורה של חודש תשרי. אתה זוכר את ההקפה האחרונה של ליל שמחת תורה, אבא יעקב? היה תמיד כל כך קשה לרדת מהפסגה של ההקפות הקדושות ומהמתיקות והשמחה של הריקודים איתך. בהקפה האחרונה, בין השירים האחרונים של הערב כשכל אנרגיית השמחה האדירה בפנים, הגברים היו שרים "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך" ואז היה מגיע האות והמילים היו מתחלפות: "רבנו יעקב אנחנו אוהבים אותך". הגברים והילדים היו מקיפים אותך והיה נדמה שהשאגות מרעידות את הרצפה בעזרת הנשים ומאיימות להעיף מעלה את התקרה. אתה היית רוקד באמצע המעגל ומחייך את החיוך המתוק ומלא האהבה שלך.

אבא יעקב, בליל ל"ג בעומר השנה, הגעגועים תקפו את הגרון ולא שרנו לכבודך את זה בקול למרות שרצינו, אבל שרנו את זה בלב. כל אחד מסביב למדורה שר את זה בלב בכל הכח, עם כל האהבה וכל הגעגוע. אבל בעצם ממקומך בעולם האמת אתה בטח כבר יודע. בטח הרגשת את כל האהבה ששלחנו לך בערב הקדוש הזה. נכון, אבאל'ה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!