עם ליברמן והגיוס, אין סיכוי לשבת // טור

מוצאי שבת

יש דברים שבאים זה אחר זה מכח הטבע. אחרי אכילת אוכל מקולקל מגיע כאב בטן. אחרי טיפול כימותרפי נושרות שערות ואחרי שנושא דתי כל שהוא עולה לכותרות מגיעה התפרצות אנטי חרדית של אביגדור ליברמן. לחודש וחצי דומה היה אמנם שהופרו סדרי בראשית וליברמן עבר טיפול המרה פוליטי ששינה את האינסטינקטים הפוליטיים לו, חודש ומשהו מדברים על השבת והוא שותק. כאילו הטיפול בענייני הביטחון של ישראל הפך אותו לאדם חדש.

אבל הנה מתברר שזה קרה רק מפני שאוזניו היו כרויות לקולות אחרים. מהרגע בו נפתח מושב הכנסת ומישהו הניח לפניו את סדר היום הפוליטי של המושב הנוכחי - ההתפרצות לא אחרה לבוא. הוא, ליברמן, לא יכתיב לחרדי בני ברק האם לפתוח חנויות בשבת. שהם לא יכתיבו לו האם לפתוח חנויות בתל אביב. אחרי ההתפרצות באה גם הצעת חוק המאשרת פתיחת חנויות בכל עיר שיש בה רוב חילוני בשבת. כל חנות מכל סוג. כאילו אין הסכם קואליציוני וכאילו אין שותפים חרדים.

להצעת החוק אין כמובן סיכוי לעבור את סף ספה של ועדת השרים לענייני חקירה. לא נופתע אם היא בכלל לא תעלה שם לדיון לאחר שסיעת ישראל ביתנו לא תקדם אותה מעבר לשלב ההנחה. כמו שהספקנו להכיר את ליברמן הייתה זו הדרך שלו להודיע שבכל מה שקשור ליחסי דת ומדינה הוא הסמן האנטי חרדי בממשלה. כן. גם אחרי ניחום האבלים אצל דרעי וגם אחרי הסיפורים על יחס טוב לחרדים בלשכת שר הביטחון החדש בכל הקשור לנושאי גיוס.

את הסיפורים האלה צריך לקחת בערבון מאוד מוגבל. יתכן שהם עוסקים בפתרון בעיות קטנות של מי שאיחר מועד התייצבות בכמה ימים וצריך איזה טלפון לצמרת אכ"א. ליברמן לא עושה עניין מזוטות כאלה. אבל ברגע שנושא דתי או חרדי יוצא לכותרות והופך לסעיף בסדר היום הציבורי הוא ישר מזנק. כושי לא הופך את עורו ומולדבי את חברבורותיו.

מסנגריו של ליברמן במחנינו טוענים שליברמן הוא קודם כל איש של ריאל פוליטיק ורק אחר כך של כל היתר. הם מצביעים על ההצטרפות שלו לממשלת ביבי והחרדים כהוכחה לכך שהאיש יודע להתאים את עצמו לכל מצב נתון בכל רגע נתון. אז זהו שלא. ליברמן סירב להצטרף לממשלה הנוכחית על רקע קווי היסוד הפרו חרדים שלה, חרף כל ההצעות המפתות של נתניהו. הוא נכנס רק לאחר שכל קווי היסוד של ההסכם הפכו לעובדה מוגמרת (שאפו לנציגים החרדים שלנו שלא חזרו על הטעות של קדנצית תשס"ט – תשע"ג ודרשו יישום מידי של הסעיפים הקריטיים בהסכם בתוך פחות משנה מאז כינון הממשלה), ולאחר שהוכח שהממשלה הזאת לא הולכת ליפול כל כך מהר. משכך היה ביכולתו לטעון, ודי בצדק, שאם הוא יכול למנוע את הצטרפות השמאל מרכז לקואליציה (נתניהו הכניס את ליברמן במקום הרצוג שכבר צחצח את הכפתורים, ברוח האמרה הידועה, לקראת כניסה לממשלה) עליו לעשות זאת.

וזה אומר שאין כל משמעות להצהרות של הנציגים החרדים על חקיקה חדשה בנושא השבת. על פתרון המשבר בתל אביב אין אפילו על מה לדבר (ראה במדור זה לפני שבועיים). על היתר אפשר לדבר אבל לא מעבר לכך. על ההתנגדות של כחלון אולי עוד אפשר יהיה לגבור. האיש זקוק לנציגים החרדים בכנסת למימוש התוכניות הכלכליות החדשות שלו שימנעו, כולי האי ואולי, את התרסקותו בבחירות הבאות. אבל למה ליברמן זקוק? לעוד כמה חודשים של ביסוס התדמית שלו בשר בטחון שקול ואחראי? הוא יקבל אותם בין כה וכה. גם אם יטרפד יוזמות חקיקה חרדיות הממשלה לא תיפול לפני סוף מושב הקיץ ואזי גולשים לפגרת הכנסת ומשם להליך חקיקה של מועד בחירות שייקח עוד מספר חודשים במושב החורף.

ומוטב לא לזלזל בנחישות של ליברמן כאשר הוא מטיל ווטו. הווטו של ליברמן הוא זה שעצר בשלהי ממשלת נתניהו השנייה חקיקה מחדש של חוק טל שנפסל על ידי הבג"ץ והוא זה שמנע כל פשרה, אפילו כזו שלפיד היה מוכן לשמוע עליה בחוק הגיוס הנורא של ממשלת נתניהו השלישית. נאמר זאת כך. מאז שליברמן פיצח את קוד הגנום של נתניהו לא היה ווטו אחד שלו שהוא נאלץ לחזור ממנו ריקם. בפרט בנושאי דת ומדינה.

יותר עושה רושם שגם הנציגים החרדים יודעים זאת, ולפיכך הם נמנעים מלעלות על עצים גבוהים שאין דרך לרדת מהם בנושא השבת. בפגישה עם נתניהו לפני שבועיים הוחלט על פתרון משבר השבת באמצעות חקיקה מתאימה (יש מחלוקת האם הוסכם על חקיקה רטרואקטיבית אם לאו) אך לא נקבעו מועדים סופיים ומחייבים. הקואליציה תקדם. הקואליציה תתמוך. מתי ואיך? לא ממש נאמר.

אם המפלגות החרדיות היו נחושות בדעתם לאתגר את עצם קיומה של הממשלה הן היו מצמידות את הקריאה הראשונה של חוק השבת. באיזה גרסה שלא תהיה, לקריאה הסופית על חוק התאגיד. כחלון עשה זאת בתוכנית נטו למשפחה שהיא קרש ההצלה האחרון שלו. עשה והצליח. ולא תהיה פונדקית של איזה תכנית כלכלית פוליטית כמו שבת קודשינו וסלע קיומנו בארץ הזאת. אבל כשיודעים בוודאות שיש קיר אטום מפני חקיקה חרדית חדשה בכנסת הנוכחית, אין טעם להיכנס בו ראש בראש.

ושמגיעים לרגע האמת אין טעם יותר למשחקים והעמדות פנים. אם באמת חושבים שפגיעה על ידי חילונים בצביונה של השבת במדינת היהודים היא קו אדום שאין להשלים עמו לעולם, כמו למשל גיוס חרדים לצבא (גיוס אמיתי. לא של הפלג ששולח בחורים לא לחתום על דיחוי ולאבד את סטטוס בן הישיבה בצבא) אז צריך לארוז את החפצים וללכת הביתה. דרעי יעזוב את שלל משרדיו. ליצמן את הבריאות משוש ליבו, וגפני את ממלכתו בוועדת הכספים.

מי שטוען שכך באמת צריך לעשות הוא הגר"מ מאיה, חבר רשמי במועצת החכמים של ש"ס אך ממש לא בפועל (לא הבדל גדול בהתחשב בעובדה שהמועצת כמעט לא מתכנסת וההחלטות הכי גורליות מתקבלות בכתובת אחת בלבד. ממש במודל של מועצגה"ת דגל התורה). השבוע התראיין הגר"מ מאיה ברדיו "קול חי" והכה בתדהמה את שומעיו. קודם כל הוא חשף את העובדה שהמועצה כמעט לא מתכנסת. שנית שבנושא השבת אף אחד לא שאל לדעתו, וכן. הוא סבור שעל רקע פרצת המרכולים בשבת צריך לפרוש מהממשלה הנוכחית.

בסגנונו המתון והעדין הוא הבהיר שאין לו טענות לנציגים החרדים אך בכך הותיר יותר מסימן שאלה למי הוא אכן מתכוון. אם לא לנציגים החרדים האופציה היחידה שנותרה היא חבריו למועצה שחושבים אחרת. אופציה שלישית תתקבל בברכה בתיבת הדואר האלקטרונית של המערכת.

קטונתי מלרדת לסוף דעתם של חברי מועצת החכמים ולהכריע בין הסובר שיש לפרוש ובין הסוברים שטרם בשלה השעה לעשות זאת. ולא שהאחרונים באמת נותנים אימון בהבטחות של נתניהו שתהיה חקיקה שתמנע את פרצות השבת. גם הם, כנראה, יודעים שזעקות החקיקה של גפני ושות' אין בהם ממש. אבל יש להם, ושוב כנראה, מידע על אינטרסים חרדים כבדי משקל שחייבים להתחשב בהם.

אחד מהם, שמדברים עליו רק בחדרי חדרים, הוא המשבר המתפתח באופק בנושא הגיוס. מדובר בשילוב של העתירה שהוגשה נגד החוק ומספר נתונים שהצטברו בחודשים האחרונים. הנתון הראשון ידוע ומוכר. כשלעצמו הוא סכנה, אך ברמה נסבלת שהובאה בחשבון כאשר הוחלט על חוק הגיוס המתוקן. החלק הקריטי יותר הוא שבחודשים האחרונים יש ירידה בכמות המתגייסים המוגדרים כחרדים. בשעתו נכתב כאן בהרחבה על התרגיל המבריק של הנציגים החרדים בוועדת שקד שקבעו שכל מי שהיה שנתיים במוסד תרבותי ייחודי (ישיבה קטנה בשפה החרדית) נקרא כחרדי גם אם לאחר מכן התגלגל למקומות שאין להם כל קשר לחרדיות.

מתברר כעת שזה לא מספיק כדי לעמוד ביעדי הגיוס. מתברר שהשגת היעד בשנתיים האחרונות הייתה פועל יוצא של סעיף אחר בחוק. הנציגים החרדים קראו לו אז בינם לבין עצמם כריקון האמבטיה. מבלי להיכנס למושגים טכניים מסובכים הכוונה היא לאפשרות שניתנה לעמוד ביעדים גם על ידי הכללת כל מתגייס חרדי גם בטווח הגילים של עד עשרים ושש כמי שמשלים למניין. זה יצר פול אדיר של אברכים שלמדו מספר שנים בכולל ולאחר מכן רצו לצאת ולעשות לביתם. כעת וגם לפי החוק המתוקן היעדים יושגו רק על ידי גיוס של גילאים שרלוונטיים יותר לצבא. כלומר: צעירים יותר. עכשיו כבר לא מדובר בקאדר פוטנציאלי ענק אלא בהרבה הרבה פחות.

בינתיים לא מדובר בהפרש גדול לעומת היעד של שנת 2017 אך הוא מלמד על מגמה. הסיכוי שיעמדו ביעד של 2018 הוא כמעט שלא קיים, ובשנים המאוחרות יותר עוד פחות.

וכאן הופך האיום של בג"ץ למהותי ומסוכן הרבה יותר. כל זמן שהייתה עמידה כל שהיא בסביבות היעדים קשה היה לראות את השופטים נכנסים אל תוך הקלחת הרותחת הזאת של חוק הגיוס. יש להזכיר בהקשר לכך שיש חוקים ששוכבים כבר שנים על שולחן הבג"ץ שלא ממהר להכריע בהם. אבל כאשר העותרים בדיוני הביניים טוענים שחוק הגיוס המתוקן רחוק מלהשיג את יעדיו - זה כבר סיפור אחר.

ועדיין יש מעצור אחד בפני בג"ץ. הניסיון הוכיח שגם בהיכל הצדק (כאילו) שבגבעת רם יש שיקולים פוליטיים. השופטים לא ממהרים להתנגח עם הממשלה כאשר היא חזקה ויציבה. במיוחד בנושאים דתיים. זה לא במקרה שהשופטת בייניש ארגנה את הרוב שלה בבית המשפט נגד חוק טל כאשר הבחינה שהקואליציה של שלהי ימי ממשלת נתניהו השנייה היא חלשה ומפוררת. היא ראתה את ההתנגדות של ליברמן ומופז להארכת חוק טל. הבינה שהיא לא יוצאת למלחמת עולם עם הממשלה אם יפסל החוק, וכך אכן היה.

בייניש הלכה וגם הנשיאה השופטת נאור יודעת את כללי המשחק. בעוד מספר חודשים היא מסיימת ובמקומה תכהן, כנראה, השופטת חיות המשתייכת לבית המדרש של ברק ובייניש. שתיהן לא תתעמתנה עם ממשלה חזקה ויציבה שמחזיקה בקנה מספר חוקי יום הדין נגד בית המשפט הגבוה. ממש כעת עומדת על הפרק ההצעה לשנות את שיטת הסניוריטי של בחירת הנשיא הבא. הצעה נוספת המדוברת כעת: ביטול הרוב המיוחס הנדרש לבחירת שופטים לבג"ץ. כיום השיטה מאפשרת לשופטים להטיל ווטו על כל מועמד שאינו נראה להם או לחילופין להגיע להסכמים של קח ותן, שינוי השיטה יהפוך אותם לניצבים בישיבות הועדה למינוי שופטים.

מאזן האימה העדין זה, ממנו נהנים כרגע החרדים בנושא מתווה הכותל שהשופטים לא ממהרים להכריע בו, הוא גם רשת הביטחון החרדית מפני חיפזון של בג"ץ לקדם את הדיונים בעתירה נגד חוק הגיוס המתוקן. למה להם סתם צרות.

אבל ברגע שהחרדים פורשים מהקואליציה והממשלה מתחילה לחשב את קיצה לאחור מאזן האימה הזה נעלם כלא היה. העתירה שיושבת על שולחן הבג"ץ ומטופלת בלי דחיפות עשויה פתאום לקבל קידום פתאומי. מי שחושב שהשופטים לא מסוגלים לכך לא ממש מכיר אותם. הנציגים החרדים מכירים אותם היטב היטב. הם יודעים שהמשך קיומה של הממשלה הנוכחית חזקה ויציבה הוא ערובה לשקט מצד הבג"ץ בשנה שנתיים הקרובות.

וזה עוד לפני שחושבים על הסיוט של מה יקרה לאחר הבחירות הבאות. יש שקט מאוד מוזר ומדאיג במערכת היחסים בין יאיר לפיד ונתניהו. לפי כל הסקרים לא הבית היהודי ולא המחנה הציוני הם האיום על ממשלת נתניהו הבא. לפיד הוא האיום האסטרטגי היחיד. אחרי שנתניהו שרף את יחסיו עם כחלון אין לו שום אפשרות להקים ממשלה יציבה כאשר לפיד מקבל עשרים מנדטים ומעלה. ההיגיון היה אומר שהוא יהפוך אותו ליעד של התקפות בלי פוסקות. לנתניהו יש את הכישרון האדיר לשרוף יריבים פוליטיים כאשר הוא מזהה בהם איום על שלטונו.

השתיקה שלו מלמדת שהוא לא רואה בלפיד איום שכזה. במיוחד כלפיד שומר על כבודו ולא תוקף אותו כמעט במילה אחת. גם לא על רקע הפארסה של חוק התאגיד שלהגדיר אותה כדיקטטורה בסגנון ארדואן זה יהיה באנדרסטיימנט. לפיד שהיה רואה את עצמו גם מחוץ לממשלה הבאה היה יורק אש וגופרית כפי שהוא באמת יודע לעשות. מאחורי הקלעים במסדרונות הפוליטיים מסתובבות שמועות על הסכם שבשתיקה בין שני האישים שאם הנסיבות יאפשרו זאת יחזרו השניים להיות שותפים כבעבר. לפיד כבר למד את הלקח שלו ולא יחזור על השטויות שגרמו להדחתו מהממשלה הקודמת (ללמוד משגיאות הוא יודע היטב. למרבה הצער). בתור שכזה ועם עשרים מנדטים פלוס בבחירות הבאות הוא הראשון שמקבל את הטלפון מנתניהו.

הנציגים החרדים יודעים זאת וחרדים. אם היה שמץ של סיכוי להעביר חקיקה אפקטיבית שתמנע חילולי שבת הם היו בפני דילמה קשה: שבת מול גיוס. שבת מול לפיד וסכנותיו. אבל כאשר אין באמת סיכוי כזה, לפרוש מהממשלה רק כדי להביע מחאה על השבת? איך אמר הגר"מ מאיה. אין לי טענות לנציגים החרדים. כוונתו ברורה - אך אם נתעלם ממנה ונדרוש את הדברים כפשוטן, אין באמת מקום לבוא אליהם בתלונות. כשהם לא ממליצים לרבותיהם לפרוש מהממשלה על רקע השבת יש להם כמה וכה סיבות כבדות משקל לכך. זה הרבה מעבר לג'ובים ומשרות. זה כמה וכמה נושאים שהם ציפור הנפש של הקיום החרדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!