היהלומן שנחקר, המיליארדר שהתערב - והמלחמה על האוצרות באפריקה

בני שטיינמץ, אחד האנשים העשירים בישראל, נמצא בבעיה. האיש שבנה את הונו - 1.1 מיליארד דולר לפי מגזין "פורבס" - מכריית יהלומים באפריקה, מחזיק בדירות פאר בשווייץ ובישראל ונוהג לבלות עם שועי עולם, נאלץ בשנה האחרונה לבלות בחדרי חקירות עם לא פחות מארבע חקירות פליליות שמתנהלות נגדו ונגד עסקיו בארה"ב, שווייץ, גינאה וישראל - החקירה החשובה ביותר מבחינתו.

החשד המרכזי נגד שטיינמץ, 61, קשור לפעילות של חברת Beny Steinmetz Group Resources (BSGR), בגינאה. החברה אחראית על פעילות הכרייה בגינאה וחשודה במתן שוחד של מיליוני דולרים לבכירים בממשל הגינאי הקודם, כדי לזכות בזכויות כרייה של עפרות ברזל. אף שהיא נושאת את שמו, שטיינמץ טוען כי הוא משמש רק יועץ ל-BSGR, אבל החקירות נגד החברה עשויות למוטט את האימפריה שבנה.

במקביל הגישה BSGR תביעת ענק של 10 מיליארד דולר נגד אחד המיליארדרים המשפיעים בעולם, ג'ורג' סורוס בן ה-87, שמיצב עצמו כגורו קרנות הגידור והקול המוסרי של עולם העסקים, עם הון של יותר מ-25 מיליארד דולר ומקום של כבוד ברשימת 30 האנשים העשירים בעולם.



בתביעה ש–BSGR הגישה בחודש שעבר נגד סורוס ונגד אופן סוסייטי פאונדיישנס (OSF), הזרוע הפילנתרופית שלו, הועלו שורה של טענות הקושרות את סורוס לשלילת הזכויות של שטיינמץ מהמכרז על הכרייה בגינאה, שבו זכה לטענתו כדין, תוך כדי גרימה נזק משמעותי כבד לחברה של שטיינמץ. לפני שהוגשה לסורוס ו-OSF, פורסמה התביעה בסוכנות הידיעות בלומברג - דבר שמעיד לטענת מקורבים לסורוס על האג'נדה התקשורתית שעומדת מאחוריה ולפיה מדובר בנסיון להסיט את האש משטיינמץ.

בתביעה טוענים עורכי הדין מטעם BSGR שסורוס "ועושי דברו", כפי שנכתב שם, השתמשו בכוחו וברשת הארגונים שלו כדי לפגוע בהשקעות של BSGR בגינאה בשווי של 5 מיליארד דולר. עם שקלול הנזק הכולל, הם מגיעים לבקשת פיצויים של 10 מיליארד דולר.

כל אחד מהצדדים מביא עמו לזירה אגו, יוקרה, אינטרסים כלכליים ושלל טענות שמצדיקות את המאבק, ומנסים להציג אותו כצד הישר שפועל למען מדינה נחשלת באפריקה. מלבד העובדה שמדובר בשניים מאנשי העסקים המסקרנים בעולם, הסיפור הזה מעניק הצצה לכסף הגדול שזורם בעולם השלישי ולמשאבי טבע נדירים שנהפכו למנת חלקה של קבוצת עשירים מצומצמת.

מיליארדר היהלומים הדיסקרטי

בני שטיינמץ, בנו של היהלומן ראובן שטיינמץ, נחשב לאחד המיליארדרים החשאיים בישראל, בוודאי בהשוואה לעשירים אחרים שמקפידים לתחזק פרופיל חברתי ולהתגאות בפעילות הפילנתרופית שלהם.

שטיינמץ נולד בנתניה, ירש ממשפחתו הון התחלתי מסוים, והשתלב בתעשיית היהלומים בגיל צעיר יחסית. עם שחרורו מצה"ל עבר להתגורר באנטוורפן, בלגיה, ואחרי 18 שנה, ב–1996, חזר לישראל ליישוב ארסוף עם אשתו וארבעת ילדיו. ב-2011 עבר להתגורר עם משפחתו בשווייץ אך לאחר מכן חזר שוב ארצה. עם השנים נהפך שטיינמץ לאחד מסוחרי היהלומים הגדולים בעולם ולמיליארדר.

לא הרבה ידוע על האופן שבו בנה שטיינמץ את הונו. באתרו האישי מצוין כי הוא ניצל הזדמנויות עסקיות בדרום אפריקה, נמיביה, בוצואנה ועוד, וכך הצליח לבנות לעצמו את האימפריה שכוללת פעילות נדל"ן, כרייה, פיננסים, נפט וגז.

הסיפור של BSGR ושטיינמץ בגינאה, מדינה ענייה שקיבלה עצמאות מצרפת ב-1958 ובה כ–12 מיליון תושבים, מתחיל לפני יותר מעשור. ב–2006 זכתה BSGR במכרז לחיפוש עפרות ברזל - אותם סלעים ומינרלים שמהם מפיקים ברזל - במכרה הסמוך לכפר הקטן זוגוטה, שנמצא בדרום המדינה. מכרה זה, שבו הצליחה BSGR למצוא גילויים משמעותיים, העניק לחברה את דריסת הרגל בגינאה. כעבור שנתיים החליט לנסנה קונטה, נשיא גינאה דאז, להעביר 50% מזכויות הכרייה של עפרות הברזל במכרה אחר, בסימנדו - אזור עשיר במיוחד במחצבים אלה - ל–BSGR של שטיינמץ תמורת 160 מיליון דולר.

קונטה כיהן כנשיא גינאה משנות ה-80, אחרי שתפס את השלטון בכוח. ב-1993 נהפכה גינאה לדמוקרטיה, וקונטה נבחר מחדש ברוב מוחץ גם ב-1998 וב-2003. מתנגדיו טענו שהוא ניצח בזכות אי־סדרים חמורים.

עם יותר מ-2 מיליארד טונות של עפרות ברזל באיכות גבוהה, שוויו של המכרה בסימנדו מוערך ב-110 מיליארד דולר. אם יופעל בתפוקה מלאה, תפוקתו תכפיל את התוצר הכלכלי של גינאה, ותוצרי הלוואי - תשתיות, נמלים, כבישים - ייתנו למדינה הענייה דחיפה משמעותית.

זכויות הכרייה בסימנדו היו מאז 1997 בידי חברת ריו טינטו. לפי גורם המעורה בפרטים, ריו טינטו, אחת מחברות הכרייה הגדולות בעולם, העדיפה לא לפתח את המכרה תוך כדי שהיא מפרה את תנאי הרישיון שלה. לפי הגורם, לריו טינטו היתה סיבה ברורה שלא לפתח את המכרה: היא לא רצתה להציף את השוק בעפרות ברזל כדי לא לגרום לירידת מחירי הברזל בעולם. מחירי עפרות הברזל התחילו לזנק ב-2004 עם הזינוק בביקוש לברזל באסיה, וזה גם מסביר את ההתעוררות בפעילות בגינאה. מאוחר יותר פיטרה ריו טינטו עובד מטעמה, מכיוון שטענה כי שיחד גורמים בגינאה כדי לזכות במכרז.

החלטתו של קונטה להעביר את הרישיון מריו טינטו ל-BSGR התקבלה זמן קצר לפני מותו ב-2008. מאז ועד הבחירות הבאות בגינאה, ב-2010, שרר במדינה אי־סדר, כשהחונטה הצבאית שהיתה מקושרת לקונטה ניסתה להחזיק בכוח את השלטון. בסוף 2010 עלה לשלטון בגינאה אלפא קונדה, משפטן שנאסר בסוף שנות ה-90 אחרי שהעז להתמודד מול קונטה על הנשיאות. בשנותיו בכלא הוא יצר קשר עם גופי שקיפות וזכויות אדם בינלאומיים, שחלקם מומנו על ידי סורוס.

ב-2010 מכרה BSGR מחצית מזכויות הכרייה שלה בסימנדו לחברת הכרייה הברזילאית ואלה תמורת 2.5 מיליארד דולר. לפי גורמים בחברה, המכירה היתה נחוצה מכיוון שההשקעה שנדרשה במכרה היתה גבוהה מאוד - לפחות 10 מיליארד דולר. ההשקעה כללה פיתוח קו רכבת מסימנדו לנמל בליבריה, שממנו אפשר יהיה לייצא את עפרות הברזל. אבל בכל מקרה, BSGR רשמה בשלב הזה רווח עצום. את הזכויות היא רכשה מגינאה ב–160 מיליון דולר, אך את השליטה החלקית במכרה היא מכרה ב–2.5 מיליארד דולר, תוך שהיא מקבלת 500 מיליון דולר במזומן.

אבל בגינאה לא היו מרוצים: הם רצו שעפרות הברזל ייוצאו מגינאה - מה שהיה גורר הקמת קו רכבת ארוך בהרבה לצפון המדינה, בעלות של 20 מיליארד דולר, והיה מעמיד בסימן שאלה את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט. מקור בתחום משער שזו גם אחת מהסיבות שבגינן ריו טינטו לא פיתחה את המכרה והעדיפה להפר את תנאי את הרישיון.

במקביל, ריו טינטו, שזעמה על שלילת רישיונה, החלה להילחם בשטיינמץ וב–BSGR מול הרשויות בגינאה, תוך שהיא טוענת ששלילת הרישיון היתה לא חוקית. בנוסף, החליט הנשיא החדש קונדה לחקור את כל הסכמי הכרייה שנחתמו במדינתו עם חברות זרות. ואז נפלה הפצצה.

בנובמבר 2012 דיווח העיתון הבריטי "פייננשל טיימס" כי ועדה ממלכתית בגינאה פתחה בחקירה בחשד לשחיתות במתן זכויות כרייה רווחיות ביותר ל-BSGR. בדיווח נטען כי ועדת החקירה הממלכתית פעלה בתמיכתו של סורוס, וכי הוועדה טענה כי BSGR העניקה לשר בממשלה מכונית פורמולה 1 מיניאטורית עשויה זהב ויהלומים. בהמשך טענה החברה כי המתנה ניתנה בטקס פומבי למשרד המכרות של גינאה, וכי עלותה היתה 2,000 דולר בלבד.

עוד עלה מהדיווח, כי אשתו הרביעית של קונטה, ממאדי טורה, שתהיה גם דמות מפתח בתביעה של BSGR מול סורוס, קיבלה 2.5 מיליון דולר מגורמיםב-BSGR, כדי שתעזור לחברה להשיג את זכויות הכרייה. מקורות ב-BSGR אמרו באחרונה ל-TheMarker כי ההודעה על שלילת הזכויות במכרה שהתקבלה סופית במארס 2013 נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. אבל כבר עם פרסום התחקיר ב"פייננשל טיימס" סימנה BSGR בתגובה הרשמית את האיש שאחראי לפרסומים המכפישים והנזק שנגרם בעקבותיהם: ג'ורג' סורוס, שלטענת החברה רודף באופן אישי את שטיינמץ.

ניצול השואה שנהפך לגורו השקעות

סורוס הוא היהודי השביעי בעושרו בעולם, אחרי מארק צוקרברג, לארי אליסון, מייקל בלומברג, סרגיי ברין, לארי פייג' ושלדון אדלסון. סורוס, שהצהיר כמה פעמים שאינו מאמין באלוהים, היגר לארה"ב מהונגריה אחרי שניצל בתקופת השואה. אביו של סורוס שיחד גבר נוצרי כדי שיעמיד פנים שהוא הסנדק שלו. בראיון טלוויזיוני אמר פעם סורוס כי "אז דמותי עוצבה".

ב-1969 הקים סורוס את קרן הגידור הנושאת את שמו, והחל לצבור את הונו. הוא התפרסם ב-1992 אחרי שהקרן שלו גרפה מיליארד דולר באמצעות הימור ספוקלטיבי על הליש"ט. ב-2010 נחשבה הקרן לאחת מקרנות הגידור המוצלחות בהיסטוריה של התעשייה, כשהשיגה תשואה שנתית ממוצעת של 20%. שווי ההשקעות של הקרן, נכון לסוף המחצית השנייה של 2015, הגיע ל-40 מיליארד דולר, וענפי ההשקעות המרכזיים שלה הם שירותים וטכנולוגיה. סורוס מחזיק בחשבון טוויטר פעיל, שבו הוא מביע את עמדותיו על הנעשה בשווקים וגם על אירועים גיאו־פוליטיים.

סורוס מפעיל את "החברה הפתוחה" (Open Society Foundations), קרן שהוקמה ב-1979 ותומכת במטרות המקדמות זכויות אדם. באתר האינטרנט הפרטי שלו כותב סורוס: "הצלחתי בשווקים הפיננסיים נתנה לי עצמאות גדולה יותר מרוב האנשים. זה מאפשר לי לנקוט עמדה בנושאים שנויים במחלוקת. למעשה, זה מחייב אותי לעשות זאת, מכיוון שאחרים לא יכולים".

באתר האינטרנט של הקרן שהקים סורוס אפשר למצוא, בין היתר, עדויות מצולמות של חיילים לשעבר בצה"ל שהעידו על מלחמתם בשטחים במסגרת "שוברים שתיקה". כן פורסם כי הוא תרם לקרן החדשה לישראל. ב-2010 פורסם כי סורוס תרם 100 מיליון דולר לארגון Human Rights Watch - אחת התרומות הגדולות ביותר שקיבל הארגון אי־פעם. כמו כן, פורסם באותה שנה כי סורוס תרם מאות אלפי דולרים לשדולה היהודית ג'יי סטריט, המזוהה עם השמאל בארה"ב.

כחלק מפעילותו הפילנתרופית, מממן סורוס גם ארגונים כמו טרנספרסי אינטרנשיונל, שמקדמת שקיפות במדינות רבות בעולם. הוא הקים בבודפשט את האוניברסיטה הדמוקרטית לממשל, שבאחרונה הוגבלה פעולתה על ידי ראש הממשלה ויקטור אורבן. בתגובה יצאו אלפים מתושבי בודפשט לרחובות במחאה על מה שהגדירו "סתימת הפיות" של אורבן. סורוס גם מימן את גלובל וויטנס, שמגדיר את עצמו כארגון עיתונות חוקרת, ופירסם תחקירים מקיפים על הפעילות של BSGR בגינאה, שבהם יוחסו לחברה עבירות שוחד.

הצבא המוסרי של סורוס

נראה כי האינטרס של סורוס ברור: הוא נלחם נגד שחיתויות בעולם השלישי, כדי לסייע לתושבים העניים במדינות האלה לקבל את מה שמגיע להם. ואולם נציגיו של שטיינמץ טוענים שזאת אחיזת עיניים, ולמעשה מדובר ברדיפה אישית משיקולים שאינם טהורים.

BSGR טוענת שהיא פעלה כחוק בגינאה, היתה יכולה להרוויח הרבה כסף, ואז הגיע סורוס עם צבא ה–NGO (ארגונים ללא מטרות רווח) שהוא מממן, קשריו הפוליטיים וערימת המזומנים שלו, ודחק את רגליה מהמכרות הרווחיים כל כך שבהם כבר הושקע סכום נכבד. לכן היא תובעת את סורוס בגין ההפסדים שלה.

אבל הגורמים שעמם שוחחנו מעלים תיאוריה נוספת: סיקור תקשורתי נרחב ואוהד כלפי שטיינמץ יפעיל לחץ מסוים על מקבלי ההחלטות בישראל, בתקווה שיבינו שהחקירה נגדו אינה בעלת ערך. בשני הצדדים טוענים שהצד השני מפעיל מניפולציות ויוצר ספינים כדי לגלגל את האשמה, ובשני הצדדים מנסים להעמיד באור שלילי את מניעיו של הצד השני.

"אלה שטויות", אומר לנו דאג קריימר, דירקטור מטעם BSGR שמייצג את החברה בתביעה נגד סורוס. "תביעה בהיקף כזה בארה"ב נגד גורמים רבי כוח מוגשת בכובד ראש על בסיס ראיות והוכחות שיתקבלו על ידי בית המשפט. אנחנו מתמודדים כאן עם אדם שעל שיטותיו נמתחה ביקורת בכל העולם - לא מדובר במקרה אחד שסורוס מעורב בו. המטוטלת שינתה את הכיוון: התביעה שהגשנו היא תוצאה של הקמפיין שמתנהל כבר שנים נגד BSGR, והתראנו על הגשתה כבר לפני זמן רב". לדבריו, הפעלת לחצים פוליטיים היא השיטה שבה פועלים סורוס ושלוחיו. ההוכחה, הוא אומר, היא שסורוס מתחכך בשועי עולם בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ומשתתף בפסגת G8.

"ההאשמות שעולות מהתביעה של BSGR מגוחכות וכוזבות לחלוטין", נמסר מסורוס והזרוע הפילנתרופית שלו, OSF. "התביעה היא תעלול יחסי ציבור נואש שנועד להפנות את תשומת הלב מהבעיות המשפטיות הנערמות של BSGR בכמה מדינות". ניסיון לקבל תגובה ישירה לכמה מהאשמות שמעלה שטיינמץ נגד סורוס לא צלח.

"ההאשמות שאנחנו מעלים בתביעה הן לא האשמות - הן עובדות", אומר קריימר. "דרכי הפעולה של סורוס לא נתונות למחלוקת. מה שסורוס יכול לחלוק עליו ושאנחנו נוכיח בבית המשפט הוא שהוא השתמש בארגונים האלה באופן פסול". לדבריו, סורוס פועל מתוך רצון להשיג "כוח והשפעה, ויש לו אג'נדות נסתרות".

מקורב לנושא שעבד בשיתוף פעולה עם סורוס, שאליו פנינו בהמלצת דוברו של סורוס, טען: "כשמגישים תלונה לבית משפט פדרלי, אתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה. אין גבול. אתה לא חייב עובדות שיתמכו בכך". לדבריו, בארה"ב קיימת הגנה על טענות שמועלות בפני בית המשפט, כדי שהתובעים לא יצטרכו לחשוש מתביעות נוספות בגין תלונות שהם מעלים במשפט זה. מה שמעניק לעורכי הדין מטעם BSGR חופש פעולה כמעט מלא. "שטיינמץ יודע שאין לו סיכוי להגיע רחוק עם התביעה הזו. אני חושב שידחו אותה כמעט מיד", אומר הגורם, וטוען שהתביעה לא תגיע אפילו לדיון בפני מושבעים.

עורכי הדין של שטיינמץ לא מתכוונים לוותר, ואומרים כי לא יסכימו להתפשר. 10 מיליארד דולר הוא סכום משמעותי מאוד, ויותר ממנו - ניצחון על סורוס עשוי לתת דחיפה משמעותית למאמץ לטהר את שמו של שטיינמץ. מצד שני, דחיית התביעה נגד סורוס עשויה לגרום לשטיינמץ לשקוע בצרות עוד יותר עמוקות - בעיקר אם יוגש נגדו כתב אישום בישראל ובשווייץ.

משרד התובע הכללי של קנטון ז'נווה בשווייץ, שבו מתנהלת חקירה נגד שטיינמץ ו-BSGR משום ששטיינמץ התגורר בשווייץ וחלק מעסקיו היו בה כשבוצעו העבירות לכאורה, אישר בעקבות פניית TheMarker שהחקירה בעיצומה ושהחלטה בעניין תתקבל עוד השנה.

מה יש לסורוס נגד שטיינמץ?

עורכי הדין של שטיינמץ צריכים להתמודד עם שאלה קשה: למה לסורוס, שאין לו עסקים פעילים בגינאה, להתלכלך בפרשה כזו? ב-BSGR מחלקים את המניע של סורוס לשלושה: מניע כלכלי, מניע פילוסופי ומניע אישי.

המניע הכלכלי די ברור: סורוס מנהל קרנות גידור, וככל הנראה הוא חשוף לפעילות בשוק הסחורות. כל שינוי במחירי הברזל יכול להיטיב או להזיק לו - וכך הוא יכול לשלוט בשוק.

המניע הפילוסופי: סורוס, שמממן ארגוני שקיפות וזכויות אדם רבים בכל העולם, שואף ליצור חברה אוטופית פתוחה, ובדרך להשגת חברה כזו הוא לא בוחל באמצעים ונלחם נגד כל מי שהוא מחשיב כאויב שלו. לפי גורמים ב-BSGR, מדינת ישראל היא אויבת שלו בגלל עמדותיה בענייני זכויות אדם. שטיינמץ ישראלי - ולכן גם הוא אויב.

ולבסוף, המניע האישי: לפי קריימר, סורוס "חש איבה אישית כלפי שטיינמץ שמייצג מבחינתו את המשקיע המצליח שגאה בישראליותו ושאותו הוא שונא". בכתב התביעה נכתב: "סורוס ושותפיו הפנו את האיבה הבלתי מרוסנת של סורוס כלפי התובעות (וכלפי יועץ לתובעות אשר שמו קשור לחברות אלה, הישראלי בני שטיינמץ), כדי לפגוע במוניטין של התובעות ברחבי העולם, ולהרוס הזדמנויות עסקיות אחרות של התובעות ואלה של החברות הקשורות להן תוך כדי כך. הנזק שנגרם לתובעות מהפסדים אחרים אלו מגיע לכדי מיליארדים". לפי התביעה של BSGR, "סורוס והגופים שבשליטתו הפעילו סחיטה בפועל ואיומי סחיטה על BSGR ועל חברות נוספות".

הטענה המרכזית בתביעה היא שהחקירה נגד BSGR בגינאה נפתחה אחרי שאשר אבידן, נשיא BSGR, נפגש בתחילת 2011 עם קונדה, שדרש מהחברה 1.25 מיליארד דולר כדי שתשמור על זכויות הכרייה שלה בסימנדו ובזוגוטה. מעט אחר כך, טוענים בתביעה, נכנסו סורוס ו-OSF לתמונה וניסו לסחוט את השותפה של BSGR במכרות בסימנדו, ואלה הברזילאית, ודרשו ממנה לשלם לממשלת גינאה 500 מיליון דולר "כמקדמת תשלום מסים" (את תגובת ואלה לא ניתן היה להשיג עד מועד סגירת הגיליון).

בתביעה טוענים שהגדרת התשלום כמקדמה על המסים היא שקרית. לפי התביעה, אפשר לראות בחלופת המיילים הזו את המעורבות הישירה של סורוס ו-OSF, מפני שאחד הנמנעים היה כריס קנבן. לטענת התביעה, קרבן הוא מנהל פיתוח גלובלי בקרן הגידור הפרטית של סורוס. לטענת מקורבים לסורוס, קנבן הוא בכלל עובד בעמותה הפילנתרופית של סורוס ושימש יועץ לממשלת גינאה שרצתה לשנות את חוקי הכרייה במדינה כדי שתקבל תגמולים גבוהים יותר.

הגורם המקורב לסורוס דוחה לגמרי את ההאשמה הזו ואומר: "זה לחלוטין לא נכון. OSF הוא גוף צדקה עצמאי שבסיסו בניו יורק עם משרדים באירופה. הם מעולם לא היו מעורבים בשום שלב באף אחת מהעסקות האלה בגינאה". עוד אומר הגורם, שחלופת המיילים היתה בכלל ביוזמת ואלה, כך שכל הטענות לסחיטה הן מופרכות לחלוטין.

גם הטענות שלפיהן סורוס עבד עבור ריו טינטו כדי לסייע לה עסקית מוכחשות. הגורם אומר שסורוס עבד כדי לתמוך בממשלת גינאה ובשינוי חוקי הכרייה שלה. ללא שום קשר, מזכירים המקורבים של סורוס שוואלה תובעת כיום את BSGR בבוררות על 1.2 מיליארד דולר, שאמורה להסתיים בקרוב. הם גם מזכירים שוואלה בעצמה לא עירערה על האישומים שהועלו נגד המיזם המשותף לה ול-BSGR בגינאה - ואולי זה מרמז על כך שוואלה הכירה באשמה.

טיעון מרכזי נוסף בתביעה נגד סורוס, שעשוי להישמע מטריד אפילו יותר, הוא ש"סורוס ביצע מניפולציה קשה לתהליכים תקפים וחוקיים". מאחורי המונח המשפטי המכובס הזה עומדת הטענה שסורוס וגופים שבהם הוא שולט "שלטו בממשלת גינאה כבתיאטרון בובות", כך בתביעה. ההשפעה של סורוס לטובת קונדה ונגד BSGR הגיעה עד נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, ואפילו הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). בתביעה נטען כי סורוס אירגן פגישה בין אובמה לקונדה ב-2011, זמן קצר לפני שנפתחה חקירה נגד BSGR בארה"ב.

ואם זה לא מספיק, בתביעה מרחיקים לכת וטוענים כי בוועדה למלחמה בשחיתות של OECD, שהמליצה למשטרת ישראל לחקור את הפרשה, חברים עובדים לשעבר בארגוני מגזר שלישי שמקבלים תמיכה מ-OSF של סורוס, וכך למעשה מטילים דופי בכשרות המסקנות של הוועדה בעניין זה.

מ-OECD לא נמסרה תגובה לפנייה בנושא זה.

החקירה בישראל: הזדמנות להוכיח שהמדינה אוכפת חוק

בינתיים, בישראל עומד ותלוי צו עיכוב יציאה מהארץ נגד שטיינמץ. מאז הוטל הצו, יצא שטיינמץ פעמיים לשווייץ לצורכי חקירות, וכלל לא ברור אם הוא יוכל להעיד בתביעה נגד סורוס בארה"ב - אם היא תבשיל למשפט מול חבר מושבעים.

לשטיינמץ יש סיבה טובה לחשוש מהחקירה בישראל. החוק נגד מתן שוחד לעובדי ציבור זרים חדש יחסית, והוכנס לחוק העונשין ב-2008, בעקבות התחייבות של מדינת ישראל לאמנת האו"ם נגד שחיתות ולאמנת OECD בדבר המאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים בעסקות בינלאומיות. סעיף 291א' לחוק העונשין קובע כי ישראלי שנותן שוחד לעובד ציבור זר תמורת פעולה הקשורה בתפקידו - דינו כדין נותן שוחד לעובד ציבור בישראל. העונש שקובע החוק הוא עד שבע שנות מאסר. עבור הפרקליטות בישראל מדובר בהזדמנות מצוינת להוכיח שהם אוכפים את החוק באמצעות תיק דגל מתוקשר שבמרכזו עומד מיליארדר מוכר.

ישראל ספגה ביקורת מכל מיני גופים בעולם על כך שעד עכשיו לא עשתה יותר מדי כדי לאכוף את החוק. אחד מהארגונים האלה הוא טרנספרסי אינטרנשיונל (TI), ארגון שממומן מכספי OSF של סורוס ופירסם דו"ח תקיף נגד פעילות האכיפה של ישראל בנושא. מקורב לחקירות בעולם שעמד בקשר עם גורמי החקירה בישראל מספר שהיא פעילה מאוד ומתנהלת במרץ. הוא מוסיף שהרשויות בישראל מנהלות שיתוף פעולה הדוק עם גורמי האכיפה בשווייץ ובארה"ב, שבודקים את הנושא.

לפי המקורב לסורוס, בצד של שטיינמץ יודעים שבקרוב תתקבל החלטה אם להגיש נגדו כתב אישום, ואף שרשויות האכיפה בישראל עושות הכל כדי להגיע לחקר האמת, המניע של שטיינמץ בהשגת יחסי הציבור בעזרת התביעה נגד סורוס הוא הפעלת לחץ פוליטי על הדמויות שיקבלו בסופו של דבר את ההחלטה בעניינו של שטיינמץ - פרקליט המדינה.

לכן, לטענתם, לא מפתיע שבין סוללת עורכי הדין והיועצים המשפטיים של שטיינמץ נמצאים אלן דרשוביץ, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו; הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא בבחירות בארה"ב ב-2000; לואי פרי, שהיה ראש ה-FBI בשנות ה-90 תחת ממשלו של ביל קלינטון. בעבר פורסם כי קיים גם קשרים עסקיים עם רודי ג'וליאני, לשעבר ראש העיר ניו יורק.

"ברור שהוא מוציא מיליונים על גבי מיליונים של דולרים על תשלומים לעורכי דין. הם לא עוסקים בעיקר בהגנה משפטית, אלא בלובי פוליטי", טוען המקורב לסורוס.

שאלה קריטית כאן היא אם החקירה נגד שטיינמץ בישראל אכן נפתחה בשל הבקשה שהתקבלה מ-OECD בנושא. גורמים שמעורבים בחקירות בישראל ובעולם אומרים שמדובר "בהאשמה מגוחכת לחלוטין". הם מדגישים מבחינה זו שהחשש המרכזי של גורמי החקירה הוא אם הגשת כתב אישום תימנע באמצעות לחץ פוליטי.

"OECD מוציא דו"חות תקופתיים שבהם מועלים חשדות לשחיתות בכל העולם", אומר אחד הגורמים המעורבים בחקירות. "אני יודע בדיוק איך חקירת השחיתות נפתחה בגינאה, בארה"ב, בשווייץ ובישראל. אני יודע שהמעשים הפליליים של BSGR הם שגרמו לפתיחה החקירות - לא ארגון שאמר ללכת לתבוע את שטיינמץ. זה מגוחך לחלוטין. הייתי אומר שסורוס מעריך שקיפות ונלחם בשחיתות בכל העולם. הוא תורם כסף לארגוני מגזר שלישי שחוקרים וכותבים על הפרשות, זה נכון. אבל הרעיון שזו רדיפה אישית שמנהל סורוס - מגוחך".

מההודעת המשטרה שנשלחה לתקשורת אחרי מעצרו של שטיינמץ בישראל בדצמבר 2016, ניתן להבין אולי על קשר בין בקשה של OECD לפתיחת חקירה. לפי ההודעה: "החקירה מנוהלת במשותף על ידי רשויות אכיפה בארה"ב, שווייץ, גינאה וישראל, זאת במסגרת המאמץ הבינלאומי בהובלת OECD נגד תופעת השוחד לעובדי ציבור זרים ברחבי העולם. החקירה מלווה מראשיתה על ידי פרקליטות תל אביב (מיסוי וכלכלה) וגורמי פרקליטות המדינה".

האלמנה נכנסת לתמונה

אחד הארגונים שמוזכרים בכתב התביעה הוא גלובל וויטנס, שכתב דו"חות רבים על הפעילות של BSGR בגינאה וטען ש–BSGR השיגה את רישיונות הכרייה בסימנדו אחרי ששילמה שוחד, בין היתר, לממאדי טורה, אלמנתו של הנשיא לשעבר קונטה. ב–2014 אף תבעה BSGR את גלובל וויטנס, והתביעה נדחתה בבריטניה. עכשיו מוזכר שמו של גלובל וויטנס בתביעה הנוכחית כארגון שפעל מטעם סורוס ופגע בפעילות של BSGR בגינאה.

דניאל בלינט קורטי, ראש מחלקת התחקירים בגלובל ויטנס שניהל את התחקיר נגד BSGR, אומר כי "אנחנו לא נוקטים עמדה לטובת אחד הצדדים. אנחנו אומרים מה שנכון לדעתנו לפי אמות מידה של תחקירים עיתונאיים. אנחנו לא מושפעים מאף אחד. אנחנו עיתונות אובייקטיבית". לדבריו, התביעה הקודמת נגד החברה היתה תביעת השתקה.

קריימר אומר בתגובה: "גלובל וויטנס ו-OSF הם סוכנים ואלטר־אגו של סורוס. הם מתחבאים מאחורי הטענה שהם עושים עיתונות, כשלמעשה הם מנצלים את העיתונות. לא ניסינו להשתיק אותם. בתביעה נגדם אמרנו שאנחנו נשמח אם הם יחקרו, אבל שיהיו שקופים לגבי השיטות שלהם. אנחנו מעולם אפילו לא ניסינו למנוע מהם לפרסם כלום. זה היה שקר". בתביעה שהגישו שטיינמץ ושלושה בכירים ב-BSGR נגד גלובל ויטנס נטען כי הארגון השתמש שלא כחוק במידע אישי לגביהם אחרי שנציבות המידע בבריטניה קבעה כי הארגון "לא עמד ככל הנראה בדרישות החוק להגנת המידע".

הבנת תפקידה של ממאדי טורה בפרשה חיוני לשני הצדדים. בממשלת גינאה הנוכחית טוענים שטורה היתה הצינור שדרכו הועבר שוחד לקונטה בתמורה להבטחת זכויות הכרייה. העברת התשלומים לטורה עומדת גם במרכז החקירות שמתנהלות נגד BSGR בכל העולם. ביולי 2014 נדון בניו יורק לשנתיים מאסר פרדריק סילינס, איש עסקים המקושר ל-BSGR, אחרי שהורשע בשיבוש הליכי חקירה בחקירת תשלומי השוחד לטורה. סילינס הורשע ששילם לטורה בניסיון לשכנע אותה להשמיד את הראיות שמובילות לתשלומי השוחד שקיבלה. במשפט נגד סילינס אף שורטטה מערכת היחסים בינו לבין שטיינמץ.

אם שואלים את הגורמים ב-BSGR, טורה היא אישה לא אמינה. בידיהם הוכחות לכך שקיבלה ב-2013 תשלומים של לפחות 50 אלף דולר ממאמודו קויאטי, עוזרו של הנשיא קונדה, שהכיר אישית גם את סורוס. בתביעה נטען גם כי ייתכן שטורה קיבלה 80 אלף דולר נוספים משותף עסקי של סורוס.

קריימר אומר כי העובדה שהיא קיבלה כסף מראה שהאמינות של טורה אפסית. לטענת התביעה, טורה קיבלה את הכסף כדי שתעיד עדות שקר נגד BSGR - טענה חמורה בפני עצמה.

לפי התביעה, טורה קיבלה מקויאטי לפחות 50 אלף דולר. סכום נמוך ביחס לסכומים אחרים המוזכרים בכתבה. אבל קריימר אומר שהסכום לא משנה מבחינה חוקית ושהיא יכולה להיות מואשמת בפלילים אם יתגלה שהיא אכן קיבלה את הכסף לצורך הענקת עדות שווא. "אולי לך 50 אלף דולר נשמע כמו סכום לא גדול, אבל זה המון לאנשים באפריקה".

המקורב למקרה מצדו של סורוס אומר כי טורה קיבלה את הכסף כהחזר הוצאות מממשלת גינאה, אחרי שקיבלה בקשה למתן עדות. היא הסכימה לנסוע רק אם יממנו לה ולאחות שטיפלה בה את הנסיעות והשהייה. הוא טען גם שהעובדה שהיא קיבלה החזרים ממשלת גינאה אינה סוד.

התשלומים שהועברו לטורה לכיסוי ההוצאות שלה מעלים תהיות בנוגע לטענה שהדבר היה ידוע. "אם זה היה ידוע, אז למה מדוע קיבלה תשלום מחבר של בנו של אלפא קונדה (מאמודו קויאטי; י"פ)", תוהה קריימר. "למה לא יצאו תשלומים רשמיים? קויאטי הוא איש הקשר בין סורוס לקונדה. אם הממשלה שילמה את זה, אז זה היה צריך להיות גלוי ופתוח. למה העבירו ככה את הכסף? זה כאילו שתפסו את הידיים של הילד בקופסת העוגיות והוא מנסה להגיד שזה בסדר. אם אנחנו לא היינו חושפים את התשלומים האלה, הם לא היו מתגלים לעולם. אגב, עוד יוכחו תשלומים נוספים".

הקנוניה, הנרטיב, הקורבן

בגרסה שמוצגת בכתב התביעה של BSGR יש ניסיון להתחקות אחר קצה החוט, או ראשית הפרשייה. השם שעליו מצביע כתב התביעה כמקור לרדיפה אחר BSGR הוא DLA פייפר, חברת עורכי דין עולמית. לפי כתב התביעה, סורוס ביקש מ-DLA להכין דו"ח בעניין המכרות של BSGR. כתב התביעה טוען כי DLA פייפר הגישה דו"ח ללא ראיות מבוססות ומלא בעדויות שמיעה, שהאשים את BSGR בתשלום שוחד. הדו"ח הגיע לידי "פייננשל טיימס", והסיפור החל להתגלגל ככדור שלג - "וזה הביא למבול של דיווחים שקריים בכל מקום", אומר מקורב ל-BSGR.

הגורם המקורב לסורוס ומכיר את פרטי המסמך אמר שהמסמך המדובר היה בכלל טיוטה פנימית, שמעולם לא נועדה לפרסום ושנגנבה מהמחשבים של DLA פייפר בדרך לא ידועה. לכן, לדבריו, אין לטענה הזו כל חשיבות. ובכל מקרה, ההחלטה לשלול את הזכויות של BSGR בגינאה התקבלה במסגרת הליך מינהלי שכולל מסמך של 350 עמודים - שאינו מזכיר כלל את המסמך של DLA פייפר. המסמך של DLA פייפר גם מעולם לא התקבל כראייה, כך שהטיעון שלפיו סורוס מימן חקירה נגד BSGR הוא מופרך. לדברי המקור, המסמך הזה גם מעולם לא הושלם ומעולם לא הוגש, כי בדיוק אז נעצר סילינס - מה שייתר את השלמת המסמך.

ב-BSGR תמהים על הטענה שלפיה הדו"ח של DLA פייפר נגנב, ולא מבינים איך הוא הגיע לפתע ל"פייננשל טיימס". בהתייחס לשאלה איך ידעו ב-BSGR להאשים את סורוס מיד עם פרסום התחקיר על BSGR, אומרים גורמים בחברה שהם ידעו שסורוס מנסה לפגוע בהם, אך הופתעו מעוצמת הפגיעה והפעילות שלו נגדם.

בצד של סורוס מנסים במקביל להבין את המדיניות של BSGR לטעון מהרגע הראשון שמדובר בקנוניה שנרקמה נגד שטיינמץ. הגורם מסביר ש–BSGR קיבלה שירותי ייעוץ תקשורתי מחברת יחסי הציבור FTI. החברה ייעצה להם לייצר "נרטיב חלופי" ולהציג את שטיינמץ כקורבן בסיפור הזה. קריימר אומר מנגד כי "זה שקר מוחלט". לראיה הוא מזכיר את העובדה שביום לאחר פרסום המאמר הראשון ב"פייננשל טיימס" בנושא, ביקשה החברה להתפטר מהענקת ייעוץ ל–BSGR. עוד הוא מזכיר את התביעה שהגישה BSGR נגד הלורד מארק מלוק בראון, לשעבר משנה למזכ"ל האו"ם ושר בממשלת בריטניה, שעבד ב–FTI מ–2010 והיה לטענת BSGR מקושר לסורוס. בתביעה נפסק כי שטיינמץ יקבל פיצויים של 90 אלף יורו מהחברה במסגרת הסכם טיעון ללא הודאה באשמה.

בכל הסיפור הזה, שבו שניים מעשירי העולם מתגוששים על נכסים ששוויים מעבר לדמיון רוב בני האדם, נשכחת מדינה שלמה - ענייה מאוד וזניחה בהשפעתה הגלובלית. גינאה עשירה במשאבים שעשויים לתת לאזרחיה המוחלשים קפיצת מדרגה משמעותית. אבל הקרבות המתנהלים בין משרדי עורכי דין יוקרתיים, בתי משפט מפוארים ובמדינות שבהן שלטון חוק מסודר לא מנסים לפתור את השאלה האמיתית: למי שייכים המשאבים האלה - לאילי ההון, שהונם המצרפי גדול מההכנסה הלאומית השנתית של גינאה כולה? לבכירי הממשל חובבי מוצרי היוקרה? או ל–12 מיליון תושבים, שנלחמים כל יום כדי לשרוד?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!