אכזבה שהייתה צפויה מראש // מאי גולן

על כך שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ שם את ישראל בחשיבות עליונה אין ויכוח. על כך שהוא מחוייב לחברות רבת השנים בין המדינות, גם אין ויכוח, אך האם לא ידענו מראש את תוצאות הבטחת העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים? ידענו גם ידענו. והפעם, אי אפשר שלא להאשים את עצמנו.

דונאלד טראמפ, לכל הדעות, הוא נשיא עם מילה. כל מה שהבטיח לעם האמריקאי שיעשה בזמן קמפיין הבחירות הוא התחיל לעשות, או לפחות לנסות לעשות אל מול כל מתנגדיו. כך גם התכוון לעשות עם הבטחתו לעם היהודי, בפעולת העברת השגרירות. אך מה לעשות שאין פרטנר בצד השני ומי כמונו יודע מה זה לנסות להגיע להסכם כשאין לך עם מי לעבוד.

מלבד חובבי העם היהודי שמקיפים את טראמפ בדמות ביתו איוונקה ובעלה ג'ארד קושנר, בל נשכח שעדיין מקיפים את טראמפ אותם יועצים למזרח התיכון שהקיפו את קודמו בתפקיד – ברק חוסיין אובמה. אותם יועצים, עם אותה מדיניות.

מעבר לכך, כל אותן הפחדות סרק ואיומים שמא תהיה התלקחות ומהומות בעולם הערבי, (כאילו שעד היום היה איזשהו ספק שירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל), מוסיפה לאותו סטטוס קוו מקולל שיצר השמאל – שכביכול העברת השגרירות כל כך תשנה לערבים עד כדי פרוץ אינתיפאדה נוספת. עוד מעשייה מומצאת כדוגמת הבלון שיצרו בדיוק אותם גורמים בכל הקשור להר הבית ולסטטוס קוו ההזוי שיצרו גם שם, עוד מימי משה דיין שכלל לא הבין על מה המהומה עד שהוא עצמו יצר אותה ובהמשך פעילי השמאל למיניהם הוסיפו ויצרו את ההתלהמות בעולם הערבי, עולם, שכלל שלא חשב על זה עד שהבלון המנופח עם האג'נדה הקיצונית המומצאת - הוגש לו על מגש של זהב.

כל השמועות והבאזז המיותר על החברות שנוצרה בין טראמפ לאבו מאזן ועל הדאגה הישראלית מכך, היא טפשית ומיותרת ומוכיחה את הנסיון של התקשורת המיינסטרימית להכניס את הנשיא החדש לתוך סטיגמה שתבאס את גוש הימין - ש"בנה עליו" ועל חיבתו לישראל. טראמפ אולי רוצה לקדם הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, אך זה לא משהו חדש ובטח לא משהו שלא רצה כל נשיא נבחר לפניו. מי שמאמין באמנות העסקה ומאמין כי אין עסקה שלא יוכל לסגור, בוודאי רואה בהשגת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים כאתגר אמיתי, אך אני בספק כי ימכור את האידאולוגיה שלו לשם כך, או את החברות עם ישראל, וזו בטח לא הסיבה שבגללה החליט לחתום על כתב ויתור שדוחה את העברת השגרירות של ארצות הברית לירושלים בחצי שנה, הסיבה היא אחרת.

אני לא יודעת אם זו החלטה שמתואמת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, או כמו שטען יו"ר המפלגה הרפובלינקנית בישראל מארק צל – כי ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מי שמנע מטראמפ עוד בתחילת כהונתו להודיע קבל עם ועדה על העברת השגרירות; מה שאני כן נוטה להאמין, זה שאם ישראל הייתה רוצה בזה, זה היה קורה.

מעולם עוד לא היה לנו פרטנר כל כך נלהב ונאמן לעקרונותיו בנוגע אלינו - בדמות נשיא ארה"ב הנוכחי. ונכון, כרגע ישנה אכזבה רבה והרבה נשמות טובות שנהנות לשמוח לאיד. אך זכרו שמדובר סך הכל בדחייה של חצי שנה מתוך קדנציה של ארבע שנים וזכרו, שמי שצריך לפעול זה לאו דווקא מי שהבטיח את ההבטחה אלא מי שההבטחה הובטחה אליו.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!