"אין עתיד בארץ, רק בדרום" • הראיון האחרון

לפני כשנתיים ימים, תחת מטר הקסאמים בדרום, ליווה העיתונאי שלמה קוק את הגר"י מאיר זצ"ל, ראש ישיבות הנגב, במשך כמעט יממה תמימה.

היה זה שבועות אחדים לאחר שהקים את הישיבות במושב זרועה ובשדרות.

הנה קטעים נבחרים מתוך הראיון, שפורסם בשעתו ברשת 'קו עיתונות דתית':

את המסלול הארוך והמתיש הזה עשינו פעם אחת – תחת גשמי זלעפות ואיומי קסאמים – וזה היה די והותר. עבור ראש הישיבה, שגילו עולה על 80 עמו"ש, זהו סדר יום רגיל למדי: בוקר בישיבת 'הנגב החדשה' במושב זרועה, כולל שיעור-כללי; צהריים בישיבה הספרדית המצוינת שהקים בשדרות; וערב בישיבה הותיקה בעיר התורה נתיבות.

רק אחר-כך, בתום הסדר הזה, ישוב לביתו לקבלת הקהל היומית לבני הקהילה הותיקה בנתיבות, שם פועלים עשרות מוסדותיו – ישיבות גדולות וקטנות, כוללים וסמינרים.

את הגר"י מאיר אנו פוגשים בחדרו בשעת בוקר, מעט לפני השיעור-כללי. החדר, קטן וסגפני, אינו מסגיר דבר על עוצמתו של היהודי השוכן בו.

"הבבא-סאלי נתן לי את הכוח לברך"

כנער גרמני ניצול שואה, החל רבי יששכר מאיר את צעדיו הראשונים בעולם התורה בישראל בישיבת 'לומז'א' בפתח תקווה, שם הכיר את הגרמ"ש שפירא זצ"ל ושקע עמו בשקידה עצומה בש"ס ופוסקים. לימים, נבחרו בקפידה כמה עילויים יחידי סגולה להקים ולייסד את ישיבת 'פוניבז', ורבי יששכר היה ביניהם.

בפוניבז' ומחוצה לה היה שמו לאגדה. הכול קראו לו 'המתמיד של פוניבז''. בפוניבז' אף נשאב בקסמו של הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, שברבות הימים הפך עבור רבי יששכר לדמות מופת לחיקוי בכל העשייה הציבורית, כפי ששמענו ממנו בהמשך השיחה.

• מה ראש-הישיבה יוכל לספר על הימים בטרם בואו לנגב, על תקופת השליחות במרוקו, וכיצד הצלחתם להתאקלם בסביבה כה זרה?

"לאחר שנלקחנו לייסד את ישיבת פוניבז' התפתחה אצלי מחלת הסכרת. בשעתו אמרו שאכילת בשר מסייעת להקל על המחלה. בארץ ישראל באותם ימים בשר לא היה כמעט בנמצא, ולכן המליץ לי החזון איש שאסע למדינה אחרת וכך הגעתי לשוויץ, לישיבה של הרב בוצ'קו. אחר-כך הייתי בישיבות באנגליה ובבלגיה.

"באותם ימים קיבלתי בקשה דחופה להגיע לקזבלנקה במרוקו להקים ישיבה. אמרתי לעצמי: אם צריך, אז נוסעים, גם למרוקו. הגענו לקזבלנקה ובאמת הצלחנו להקים ישיבה ב"ה.

"יום אחד הממשל החליט לגרש את כל אלו שנכנסו עם פספורט ישראלי, אך בפעם השנייה החלטנו לחזור עם פספורט גרמני לטנז'יר. שם הייתה הצלחה גדולה והייתה תקופה טובה, אנשים טובים עם אמונה גדולה, אך לצערנו גם משם גורשנו לבסוף".

ואולי דווקא הגירוש הזה, הוא שהביא את ההתפתחות התורנית בנגב. ההיכרות שלו עם יוצאי צפון אפריקה גרמה לו להמשיך לפעול בקרבם, כאשר מצא אותם בעיירות הפיתוח בנגב.

בצחיחות ובדלות, החלו הצעדים הראשונים להקמת ישיבה בצריף רעוע בעיירה נתיבות. תושבי המעברות בנתיבות, לא הכירו כלל וכלל את המושגים כולל אברכים וישיבה. במאמצים עילאיים מחולל הגר"י מאיר את המהפכה הרוחנית הראשונה והופך את נתיבות לבירת התורה של הנגב.

היה זה הרבה לפני שמישהו חלם על אופקים ותפרח או כל בירה תורנית אחרת בדרום. אלו הוקמו
מאוחר יותר על-ידי תלמידיו ואנשיו. כך, תלמידו הג"ר יעקב הורביץ הקים את אופקים, והג"ר יעקב פרידמן בנה את תפרח לאחר שהיה בישיבת הנגב.

היו אלו ימים קשים עבור רבי יששכר, אך הוא מסר את נפשו בלא ייאוש. מקורביו מספרים כי בשנים הראשונות, ימי הצנע והעוני, היה ניגש ראש-הישיבה בכבודו ובעצמו לשטיבלאך בנתיבות לפשוט ידיו לצדקה כדי שיהיה מה לאכול לתלמידי הישיבה הצעירים.

"באותן שנים קראו לנגב ישראל השנייה", משחזר הגר"י מאיר את הימים ההם. "כך זה היה, כל אלו שהגיעו מצפון אפריקה, הממשלה הסתכלה עליהם כזרים, כפרימיטיביים ואני שזכיתי להכיר את הציבור הזה מתקופתי במרוקו, ידעתי שזה לא נכון לחשוב כך. לא העניקו להם תנאי מחייה מכובדים ואני חשבתי שכדאי להמשיך את עבודתי במרוקו דווקא בנגב. היו לי במקורו תלמידים טובים מאד, אנשים טובים וזו הייתה ההחלטה שקיבלתי.

"באנו לנתיבות ולא היה שם כלום, וראיתי תמיד לנגד עיניי את הרב מפוניבז' איך כשהוא הגיע לארץ ישראל במהלך השואה ואמר לכולם 'צריך לבנות ישיבות בארץ הקודש', כולם מחו בו וזלזלו בדבריו.

"והיום כולם, לא רק החרדים, מבינים שאין יותר עתיד בארץ-ישראל מאשר הנגב. בארץ ישראל אחרי כל הגזירות נשארה רצועה קטנה, וזה הדרום".

• אבל הרצועה הזו מסוכנת. בסמוך לישיבה שלכם בשדרות נפלו קסאמים כמה פעמים.

"החזון איש נתן הבטחה שכל מקום שיש בו תורה לא יפלו בו פצצות. מאז שהישיבה בשדרות, יש שקט. ראינו כאן נסים גלויים".

• לראש-הישיבה היו קשרי ידידות עם הבבא סאלי זיע"א בנתיבות.

"כשהבבא סאלי הגיע לנתיבות נפגשנו, והוא אמר לי 'אני לא יודע היטב את מצוות התלויות בארץ'. הוא לא סמך על הכשרות ורצה לאכול ממטבח הישיבה, ואמר לי שהוא רוצה להיות במקום תורה. אחר-כך רצו לפתוח את הבריכה בשבת והיו הפגנות וגם הבבא סאלי נרתם לעניין שמירת השבת, ופעלנו ביחד. אז הציבור התחיל קצת להבין תורה ומצוות ולהתחזק.

"פעם אחת פניתי לבבא-סאלי וביקשתי ברכה לישיבה. הוא הביט בי ואמר: אין שום בעיה, אתה תברך בעצמך ויהיה בסדר. מאז אני אומר לאנשים, שקיבלתי מהבבא-סאלי את האפשרות לתת ברכות..."

"הממשלה לא עושה דבר"

• מדברים היום על חלוקת ירושלים. הציבור נכנס לפאניקה.#

"לא יקחו את ירושלים. החזון איש אמר שמקום שיש בו תורה אין מה לפחד. אולמרט סתם אומר את זה. כל מה שהממשל אומר היום זה סתם דיבורים. הממשלה לא עושה שום דבר. אין שם אמת".

• כל פעם שנושא פינוי יישובים עולה על הפרק יש מי שיודע לצטט את דבריו של ראש הישיבה הרב שך זצ"ל, אליו הייתם מקורבים, באומרו כי אפשר לוותר על שטחים מדין פיקוח נפש. שמא כך הם הדברים גם בנושא ירושלים?

"הרב שך לא אמר את זה. הרב שך היה מביא את הגמרא בכתובות, 'ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי'".

• היום יותר מתמיד, לאחר הקיצוצים בתקציב, מצבם הכלכלי של האברכים ומשפחות ברוכות הילדים בכי רע.

"אני חושב ששורש הבעיה זה המגורים. היום לאברך ממוצע בארץ יש בלי-עין-הרע עשרה עד שנים-עשר ילדים. איך ישלמו את הדירות? הפיתרון הוא לגור בנגב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!