חרדיות יקרות, כך מזלזלים בנו חופשי • ביקורת אופנה

כבר שנים רבות מנסות הנשים החרדיות להשתלב בשוק האופנה הישראלי והכללי, בצורה כזו שתשאיר אותן עדכנית וצנועה. סליחה, מי לא רוצה ללכת עם דגמים חדשים וטרנדיים? למה היא צריכה להסתפק בבגדים מימי אנו באנו רק כי היא מקפידה על שרוול שמכסה מרפק וחצאית שמכסה ברך, טוב נו גם פתח צוואר ושלא יהיה זוהר מדי או צעקני מדי. בסדר, יש פה ים דרישות אבל היי, יש גם ים נשים שזו השקפת עולמן – אז לא מגיע להן מענה?

אז איך זה עובד? את יוצאת לקניון, נכנסת לאחת החנויות שהכי בא לך ומתחילה להחזיר את הבגדים בתשובה. בייסיק – חולצה עם שרוולים, כמובן, עליה טלאי על טלאי, גופיות, חולצות בעלות שרוול קצר ועוד. חצאיות? של נדבר. חצאית על חצאית זה רק במקרה הטוב.

עכשיו עזבו אתכם חרדים וחילונים. יש פה ציבור צרכני בסדר גודל מטורף אבל אף אחד לא שם עליו! מאלצים אלפי נשים להשתגע עד שהן מצליחות להרכיב מלתחה, וגם אז לא תמיד זה נראה כמו שצריך – במקום שיתחילו סוף סוף לייצר בגדים כמו שצריך. למה אני לא יכולה ללבוש בקיץ חולצה מקשה אחת עם חצאית מקשה אחת, שלא לדבר על שמלה, אם אני רוצה שיהיה צנוע?

אז נכון, לאחרונה צצו להם כל מני מותגים שהבטיחו תשומת לב גם למגזר הענק הזה שאף אחד לא באמת התעניין בצרכים שלו, אבל אני מצטערת, זה פשוט לא מספיק. לא מספיק ברמה מעצבת. ברמה שזה ממש לא רק בקניון, כי תגידו לי הרבה נשים חרדיות לא יוצאות לקניון. נכון! אבל מה תגידו על ר' עקיבא בבני ברק?

עשיתי ניסוי. נכנסתי לחנות במרכז רחובה הראשי של העיר בני ברק, כאמור, ר' עקיבא, לחנות 'דפנה לוינסון' – אצלה אפשר למצוא בקלות מידות גדולות, שזה פלוס ענק (לא התכוונתי תרתי משמע הפעם). גם בני ברק, גם מידות נורמליות, יש יותר מושלם מזה?

האכזבה היתה מרה ומקוממת להפליא. לא היה בגד ולו אחד! שמדדתי, ויכולתי ללבוש אותו כמו שהוא. אם השרוול באורך מלא, האורך לא מספיק כדי לכסות את הברך. אם האורך מכסה את הברך ואפילו שרוול ארוך, הפתח בצוואר בגודל הפה של גוליית. חולצה מהממת, שרוול שלושת רבעי – באמת מושלם, שלושה כפתורים למעלה ואז פתח ענק שאפשר להכניס דרכו את שקית הקניות שיש לך ביד. מה הקטע? ועזבו את השקוף. שמלה מושלמת מבחינת אורך ורוחב – אז שקופה. שוב לשים למטה משהו? אז מה הועילו חכמים בתקנתם? למה מזלזלים בי בצורה כל כך בוטה? ולא תגידו במגרש שלהם, שם בקניון... אני מדברת על לב העיר הכי חרדית שיש. למה? עוד שלושה סנטימטרים לאורך, עוד שניים לכיוון מעלה הצוואר, יכולתם להרוויח אותי בענק. במקום לשמוח, הלכתי עם כל הבגדים לתופרת והתחלתי לבצע מדידות ותיקונים. כי אני לא מוכנה ללכת בקיץ עם ים שכבות שנועדו להכשיר בגדים שנתפרו לאנשים שהם ממש לא אני וכשכמותי – אז אני כל הזמן מאריכה, סוגרת, מצרה...

זה מעצבן, זה מקומם, וזה בעיקר לא מגיע לנו, ציבור הנשים החרדיות צרכניות הבגדים.
יבואו על הברכה מעצבות דתיות/חרדיות שהחלו לייצר בגדים מותאמים, אלא שגם זה עדיין לא מספק אותי. מצטערת, אני לא מוכנה לשלם מחירים מופקעים לבגדי יום יום שלי. מגיע לי לרכוש בגדים הולמים במחירים צנועים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!