מה נשתנה ל"ג בעומר הזה? / יעקב ריבלין

בכל יום שעובר, הש"סניקים שנמצאים בעניינים מסמנים עוד יום בלוח הספירה שלהם. ולא מדובר בספירת העומר אותה הם מקיימים כמו כל יהודי טוב בצמוד לתפילת ערבית. החבר'ה האלה ממתינים לקראת משהו אחר, שלא קשור לתיקוני העולמות העליונים שמפסח ועד עצרת. הם סופרים לקראת כ"ז אייר שחל בעוד שמונה עשר יום. עד אז הם עובדים בפרך ומאמינים שהיום הזה יפצה אותם על שנתיים של תסכול על שבעת המנדטים בכנסת ועל הסקרים שמראים שגם בבחירות הכלליות הבאות הם לא צפויים לקבל יותר.

אם המזל האלקטוראלי הרע שמלווה אותם יחליט לתחום את עצמו לכנסת ולעיריות בלבד, יש סיכוי טוב מאוד שביום הזה הם הולכים להפתיע לטובה. לפי הסקרים הרשמיים שמפיצה צמרת ההסתדרות, אבי ניסנקורן וחונטת השלטון שלו עומדים לנצח פעם נוספת. אבל עצם העובדה שצמרת ההסתדרות מפרסמת סקרים, מלמדת שמשהו קורה במוסד המאובן הזה. מוסד שבתשעים שנות קיומו, לבחירות שלו היה ערך כמו הבחירות בסוריה ובערב הסעודית. אפילו הבחירות לוועד הקהילה בתולדות אהרון סוערות הרבה יותר.

מאז ימי ברל כצנלסון ועד אבי ניסנקורן היה רק אחד שהפתיע בבחירות וכבש את השלטון. קראו לו חיים רמון. אבל זה היה פרט שלא מלמד על הכלל. והכלל הוא העברת שרביט. כל מנהיג העביר למי שהוא סימן ליורשו עוד לפני שפרש. בעשורים האחרונים היה זה עמיר פרץ שהכתיר את עופר עיני שהכתיר את אבי ניסנקורן שאמור להכתיר את עצמו פעם נוספת בעוד שבועיים וחצי. בסיבוב האחרון מדובר בהכתרה פיקטיבית, כי עופר עיני שעזב לכאורה עדיין שולט בכיפה. חצי מהמשפחה שלו עובדת שם בתפקידי מפתח.

שלי יחימוביץ וש"ס מנסים לשבור את המסורת של השלטון שבוחר מתוכו את היורש הבא. המטות של הש"סניקים עובדים אפילו יותר מאשר הבחירות לכנסת (ולא נהיה ציניים כדי לומר שלאור התוצאות לא נראה שעבדו שם במיוחד). כנסים של רכזים מתקיימים בתדירות של אחת לשלושה ימים. כל רכז נדרש למסור דו"ח על מקומות העבודה שביקר בהם ועל הפידבקים שהוא מקבל. אם רק חמישים ואחד אחוז מהדיווחים נכונים, אז לריח של המהפך שעומד באוויר יש כנראה כיסוי גם בשטח.

ולא רק הש"סניקים מריחים. בשבת שעברה התקיים, רח"ל, אירוע של תרבות אנשים חטאים בחולון. העיתונאית נחמה דואק שהשתתפה בו ערכה שם מיני סקר בין הנוכחים. להפתעתה, הרוב המוחלט אמרו לה שהם עומדים להצביע לשלי יחימוביץ. אם האירוע לא היה מתקיים בשבת, והיו משתתפים בו גם דתיים ושומרי מסורת, יתכן שהתוצאות היו גבוהות עוד יותר, כי בקרב העובדים הדתיים התמיכה ביחימוביץ ושותפיה הש"סניקים היא ממש באנקר.

הסתייגות אחת בכל זאת מתבקשת. הפרולטריון העמל שהוא בסיס הכוח של החונטה השולטת בהסתדרות, הוא לא הקהל המעונב שמגיע לאירועי תרבות. בכלל, למרבה הצער והבושה, הפועלים צרובי השמש של נמלי הים והמלגזנים של רשות שדות התעופה, דופקים שעון בתעריף של שלוש מאות אחוז בשבתות ובחגים. אז אולי באמת הסקר הפרטי של דואק מלמד יותר על מה שקורה בקהלים אחרים.

מה שבאמת מלמד שמשהו קורה בממלכת ההסתדרות, אלו הנתונים שזורמים למטות הפעילים. גם כאן מתחייבת הסתייגות. בבחירות הכלליות, המטות האלה הזרימו דו"חות חיוביים שלא לימדו על התוצאות הסופיות. אפס כי שם היה גורם חיצוני שהפך את היוצרות ברגע האחרון (הסחף לביבי בעקבות החשש מאבדן שלטון הימין וקמפיין 'הערבים נוהרים לקלפי'). כאן, אומרים הש"סניקים, אין שפנים שמישהו יכול לשלוף מהכובע ברגע האחרון.

שבועיים וחצי לפני הבחירות, קווי המתאר של הנעשה בשטח ברורים. במקומות העבודה של עד חמש מאות עובדים, היתרון של יחימוביץ וש"ס הוא בולט. לעובדים של פניציה זכוכית ופרי הגליל אין מה לצפות מצמרת ההסתדרות הנוכחית. הם לא תמכו בהם במאבק נגד הורדת המכסים על יבוא מחו"ל למוצרים שהם מייצרים כאן בעמל כפיים. גם לעובדי חברות התחזוקה והשירותים אין מה לצפות מהחונטה של ההסתדרות.

העובדים האלה הם תחתית החבית של שוק העבודה הישראלי. המעסיקים רומסים אותם וההסתדרות שמקבלת מהם מעט מאוד מיסים לא ממש מתעניינת בהם (דמי החבר של הסתדרות העובדים הם חצי אחוז בערך משכרו של כל עובד. חצי אחוז של מלגזן ברש"ת זה חמשה אחוז של פועל בפניציה זכוכית). היא גם מעולם לא איימה להשבית את המשק עבור הזכויות שלהם.

צבא האינטרסים של ההסתדרות זה הוועדים הגדולים שמייצגים אלפי עובדים כל אחד. בנמלי הים והאוויר. בתעשייה הצבאית והאווירית. בחברת החשמל ומקורות, בבתי הזיקוק ובכמה חברות ממשלתיות עתירות הון שהעובדים בהן יושבים על השיברים של המדינה.

מעבר לעוצמה המספרית יש להם מכפיל כוח נוסף: עובדים במפעלים קטנים יוצאים להצביע בקלפי, אם בכלל, רק לאחר שעות העבודה. אף אחד לא ישלם להם על יציאה מוקדמת. בחברות המוזכרות יש הסעות לעובדים בשעות העבודה ועל חשבון המעסיק. זה גם אומר שאף אחד לא יכול להבריז מהקלפי, כי העין הגדולה של חבר הוועד, בדרך כלל נציג של החונטה, רושמת מי עלה לאוטובוס ומי לא. אחוזי ההצבעה בתעשייה האווירית למשל עומדים על קרוב לתשעים אחוז, לעומת פחות מארבעים במקומות עבודה של עד חמש מאות עובדים.

אבל גם בארזים האלה נופלת שלהבת. בתעשייה האווירית הועבר כנראה מידע פנימי למשטרה ולשלטונות המס על השחיתות - לכאורה, לכאורה - של חברי ועד ובכירים אחרים. שלטון הפחד של חיים כץ ששלט שם שנים ארוכות, עד שעבר לשחק במגרש הפוליטי הארצי, נגמר (עם חמשת אלפים עובדים שמתפקדים לליכוד, סוסו של קליגולה יכול היה להיות לא רק חבר סנאט ברומי, אלא גם שר בממשלת ישראל. ההשוואה היא לשבר את האוזן בלבד) וידי החוקרים מלאות עבודה. הפרט המשמעותי לגבי הבחירות בעוד שבועיים וחצי, הוא שהמידע הועבר כנראה על ידי גורמי אופוזיציה בציבור העובדים.

וזה אומר שגם השליטה האבסולוטית של צמרת ההסתדרות בוועדים הגדולים לא מבטיחה את התייצבות אלפי העובדים בקלפי כדבר המובן מאליו. כלומר: יתכן שהעובדים יתייצבו, אך לא בדיוק יצביעו לפי התדרוכים של ראשי הוועד. בכל מערכות הבחירות האחרונות הייתה קורלציה ברורה בין מספר העובדים שהתייצבו בקלפי לבין תוצאות ההצבעה: אם לדוגמא הגיעו אלף עובדים מהתעשייה האווירית לקלפי איקס ברמלה, אז גם היו שם כאלף קולות למי שהוועד קבע שמצביעים עבורו.
שמועות שלא פסקו טענו שלחברי הוועד יש אפשרות לדעת גם מי סטה מההוראות והצביע אחרת. קשה להאמין שזה מה שקורה במדינה דמוקרטית כמו ישראל, אבל מספיק שהעובדים חושבים כך כדי למנוע מהם מחשבות פיגול על סטייה מהתלם. יצוין שלא בהקשר לכך, שלחברי ועד במקומות מאורגנים גדולים יש גם השפעה על קידום עובדים בתוך מנגנון החברה. ואידך זיל וחשוב לבד.
ברגע שמחסום הפחד נשבר במקום אחד, הוא זולג גם למקומות אחרים (עין ערך המהפכה במזרח אירופה. שלושה חודשים לאחר שהונגריה פתחה שערים לנמלטים ממזרח גרמניה לא נותר זכר לשלטון קומוניסטי בכל מדינות מסך הברזל). החקירות בתעשייה האווירית הפילו פחד ומורא גם על חברי ועדים גדולים אחרים. ההסעות המאורגנות אולי עוד ייצאו, אך אבוי למי שירמוז או יפעיל לחצים על עובדים כיצד להצביע.

המידע של הש"סניקים, והוא כנראה די מבוסס, מלמד על הרמת ראש של חוגי אופוזיציה במקומות גדולים אחרים. כדי להבין איך העסק של ועדי העובדים הגדולים עובד, צריך להחליף פאזה בראש ולחזור לשנות החמישים של ימי מפא"י. חבר ועד גדול טיפוסי, זה אחד שלא ראה האנגר של מטוס ולא טיפס על עגורן בנמל כבר הרבה מאוד שנים. משכורתו המנופחת משולמת על ידי ההנהלה והוא יושב במשרדו הממוזג כל היום ומתכך תככים. לפעמים נגד ההנהלה, ברוב המקרים איתה.
היעד שלו זה לדאוג לתנאי העובדים, וזה בסדר גמור, אבל במקביל הוא דואג לקידומים וג'ובים לחמולות העובדים הגדולות שתמכו בו. את כל היתר הוא אפילו לא רואה ממטר. המיעוטים מיוצגים על ידי חברי אופוזיציה בוועד שאין להם מה לעשות הרבה נגד הקיפוח. כאשר הם צוברים כוח, בעיקר בגלל הסתבכויות בפלילים של ראשי הוועד, כמו בנמל אשדוד לדוגמא, הם מצליחים לכבוש את השלטון ובלי להתבלבל רומסים את החמולות השליטות לשעבר.

עד לקרב הנוכחי על הנהגת ההסתדרות לא הייתה לקרבות הפנימיים בתוככי מקומות העבודה השפעה על הבחירות. צמרת ההסתדרות הייתה מספיק חכמה כדי להתחבר מיד לוועד החדש ולהכניס גם אותו למעגל המקורבים של ההנהגה הארצית. לדוגמא: אחרי שיהושע פרץ האגדי הודח מראשות ועד נמל אשדוד, התחברו הבאים אחריו מיידית לעטיני השלטון ההסתדרותי הארצי. תשאלו את עמיר חסן מפרשת עורך הדין רונאל פישר, איך החיים יכולים להיות טובים כשמחוברים לעטינים.

עכשיו, כשיש אלטרנטיבה, נמשכים אליה כל גורמי האופוזיציה בוועדי העובדים הגדולים כמו פרפרים לאור. בעיקר מדובר באלה שאין להם מספיק כוח פנימי להדיח את הוועד הקיים, אבל גם הם יכולים לשנע לקלפי את העובדים המזוהים איתם. לא מדובר בעשרות אלפים אבל בהחלט באלפים רבים. אם מביאים בחשבון את האחיזה העמוקה של יחימוביץ והש"סניקים במקומות העבודה הקטנים שמעולם לא אכלו מהשמנת ההסתדרותית - אז הש"סניקים שמעזים לדבר על תוצאה מפתיעה בבחירות יודעים על מה הם מדברים.

אם יוגשם החלום ויחימוביץ תיבחר לראשות ההסתדרות, החגיגות בש"ס יהיה כמעט כמו בגני אורנים לאחר בחירות תשנ"ט. שליטה בהסתדרות עצומת המימדים והתקציבים, היא שוות ערך לעוד שלושה מנדטים בכנסת הנוכחית. לפני כחודש וחצי נכתב כאן שחברי הנהגת ההסתדרות מקבלים תנאים ומשכורות של שר בממשלה. תיקון טעות: זה היה פעם. היום חברי ההנהגה מקבלים רק דמי ייצוג והשתתפות בישיבות.

הכסף הגדול נמצא במקום אחר והוא זה שצובע את חלומותיהם של הש"סניקים בוורוד עמוק. התקציב השנתי של ההסתדרות הוא כשש מאות מיליון שקל בשנה. חזור שנית: יותר מחצי מיליארד שקל שזורמים לחשבון כמו שעון. בלי הוצאות גביה. כל מקום עבודה שחבר בהסתדרות מנכה את הסכום שהוסכם ממשכורות העובדים ומעביר אותו לקופת ההסתדרות.

אז מה עושה גוף שכל מהותו זה בעצם ייצוג מול ממשלה ומעסיקים, עם כל כך הרבה כסף? השאלה מתפוגגת מאליה בביקור של שעה במסדרונות בניין ההסתדרות בתל אביב. יש שם ים של עובדים נינוחי סבר שלא ממש ברור מה הם עושים. כלומר: על כל קבוצת חדרים יש שלט שמגדיר את תפקידם של היושבים שם. לדוגמה: אגף עובדי הטקסטיל, אגף להכשרה מקצועית וכו' וכו'. אבל מה בדיוק הם עושים שם ולמה צריך כל כך הרבה עובדים?

גם לאחר הצמצומים שנעשו שם לאחר שחיים רמון הפריד את קופות החולים מהסתדרויות העובדים עדיין יש להן מספיק הכנסות כדי להעסיק ים של עובדים שכאמור לא נראים עסוקים במיוחד. לחלקם יש קביעות, אך יש רבים שהם גם עובדים זמניים. לא קשה לנחש מה צפוי לרבים מהם, ומי יחלוק שלל ולבוקר יאכל עד אם וכאשר יתחלף השלטון. לש"סניקים מובטחים מראש שלושים אחוז מהשלל.

כבונוס יש גם תקציב תרבות, גדול הרבה יותר מתקציב התרבות של הנציגים החרדים בירושלים, בני ברק ובית שמש גם יחד. יש גם ימי עיון, נופש והבראה לעובדים. וכל הטוב הזה מחכה למי שינצח בבחירות בעוד שבועיים וחצי. מה הפלא שהנחיריים של בכירי ש"ס רוטטות כמו מחפש זהב באלסקה שמגלה המתכות שלו מתחיל לצפצף בחוף נידח שנחל עזבו. או שזו פיסה של ברזל שנזרקה שם, או שזה מרבץ חדש של זהב שטרם נחשף. לש"סניקים יש תחושה שבזאת הפעם, האופציה השנייה היא הנכונה. תתפללו עבורם.

שמן למדורה

ל"ג בעומר הוא יום אחד בשנה. לכולי עלמא יש בשנה היהודית חגים ומועדים כמו יום כיפור ופורים שחשובים קצת יותר. אבל אין עוד יום אחד כמותו מבחינת הוויברציות שיש סביבו. עוד בזמן שחזאי מזג האוויר צופים לקראת שלג אפשרי ומזהירים מפני קרה והחלקה (לא תספורת. אלא איבוד שליטה בגלגלים על כביש קפוא) מתזמנים הח"כים החרדים ישיבת מיוחדת של ועדת כנסת כלשהי לדיון בהיערכות הצפויה.

תמיד, אותן קינות ההגה ונהי על היעדר כבישים מתאימים לחצי מיליון איש שזורמים בתוך עשרים וארבע שעות, תמיד אותן ישיבות עם ראשי מערכות ההיסעים ההמוניות. נציגי המשטרה והמקומות הקדושים (בראשותו של הרב יוסף שווינגר כמובן) ומשרד התחבורה ומי לא עוד. הישיבה החגיגית פותחת שלושה חודשים של דיווחים על ההיערכות ועל הקשיים ועל הפקקים הצפויים. ותמיד יש את הח"כ התורן שיזהיר מפני קטסטרופה צפויה.

כחלק מהתסריט הקבוע, מופיעים על הבמה גם תושבים מהיישוב מירון. פעם הם מתלוננים על העומס על קווי המים והביוב שלהם (שנה אחת הם אף ניתקו את קו המים לציון והיה צורך בהקמת קו חדש שבועיים לפני שהמונים מגיעים). פעמים שהם חורשים את הכבישים לפני המועד כדי שהמדינה תסלול אותם מחדש בדחיפות מיידית. פעמים שהם מתריעים על המחסור הצפוי בחניונים (ואז טוענים לבעלות על חלקות מסוימות וממהרים לנטוע שם גידולים חקלאיים).

הצד השווה שהם אף פעם לא מרוצים. מלבד כמובן מהביקוש העצום למקומות לינה שמנפח להם את הכיסים.

הטרנד של השנה, ולא רק שלהם, הוא זעקות השבר על חילולי השבת הצפויים כתוצאה מקיום ההדלקות במוצאי שבת. העובדה שרבנים ראשיים ושאינם ראשיים מתריעים על כך, היא בסדר גמור. זה תפקידו של כל רב בישראל. אבל כשעסקנים מקומיים מתראיינים על כך בכל מיקרופון פתוח וזועקים את זעקת השבת של השוטרים שייאלצו לאבטח את המקום כבר מיום שישי - זה מרים כמה גבות של אנשים שמכירים את חרדת הקודש הנפלאה של כמה מהגורמים המתריעים.

מאז שהלל קידש את לוח השנה היהודי לפני כאלף ושמונה מאות שנה, ל"ג בעומר חל במוצאי שבת בתדירות ידועה מראש. כל ילד שלמד קצת את חישובי מחזור י"ט השנים יכול לחשבן אותן מראש גם בלי לפתוח לוח מאה ועשרים שנה. תמיד היו התראות מפני חילול שבת ותמיד ההדלקות התקיימו במועדן ועם ישראל נהר בהמוניו החל ממוצאי שבת.

במה אפוא נשתנה הל"ג בעומר הזה מכל הל"גים שקדמו לו? כנראה בגלל ההתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת לכל גורם למצוא את המקום שייתן לו את הבמה הראויה לדבר בה. כך או כך, יש קבוצה לא גדולה, אך מאוד איכותית, בתוך המגזר החרדי, שמרגישה שעשו לה עוול. שהעלו אותה על מוקד לא לה, ושבעצם מפילים עליה תיק שלא ממש שייך אליה.

מדובר בחסידות באיאן שמחזיקה קרוב למאה שנה ויותר את החזקה להדלקה המרכזית על הציון בליל ל"ג בעומר. מדובר באירוע מרטיט. היינו שם לפני חמש שנים ובטור שהוקדש לכך לאחר מכן נכתב שהשעה של הנגינות לפני ההדלקה העבירה בנו תחושה של ערב יום כיפור לפני כל נדרי. ולא לתפארת המליצה.

ופתאום מוצאת את עצמה החסידות השקטה לבית רוז'ין, בעיצומה של הסערה. פתאום הם האשמים בכך שאלפי שוטרים וחיילים ייאלצו לאבטח את הציון החל מיום שישי או חמישי עד לסיום הל"ג כולל שבת. כאילו שההמונים באים לציון רק בגלל ההדלקה שלהם ומכאן הצורך באבטחה מוגברת גם בשבת. כאילו שההר לא מלא במאות אלפים לאורך היום וצריך לפרוש סביבם מעגלי אבטחה לפחות יומיים קודם. כאילו שבזמן ההדלקה שלהם אין בהר עשרות אלפי אנשים שלא באים כלל להדלקה, אלא עסוקים בתפילות בתוך הציון הקדוש ולידו.

יסופר, כשנכחנו שם לפני חמש שנים, עמדנו במקום מספיק טוב כדי לראות גם את כ"ק האדמו"ר בעבודת הקודש וגם כדי לצפות בכל רחבי ההר. כבר אז רשמנו לפנינו שמרבית הנוכחים בהדלקה הם חסידי באיאן, שכידוע וכמפורסם חונים במירון כבר מיום שישי אחר הצהריים. אז להאשים אותם שבגלל ההדלקה שלהם מגייסת משטרת ישראל את אלפי שוטריה החל מיום שישי ועד יום שני כולל שבת? וכי לו הדליקו ביום ראשון בבוקר, המשטרה לא הייתה צריכה לאבטח את מירון עם עשרות אלפי שובתי השבת במהלך השבת? וכי המשטרה לא מאבטחת את מאה וחמישים אלף היהודים הטובים שעולים כל שבועות לשריד בית מקדשנו ואין פוצה פה ומצפצף? מאיפה צצה פתאום הצעקה הגדולה לדחות להם את ההדלקה?

אם יש הדלקה מרכזית במירון, אז הנה גם שאלה מרכזית בכל הפרשה הזאת. נניח לרגע שההדלקה היא לא של חצר באיאן, אלא של אחת החצרות החסידיות הגדולות. אלו שיש להם נציגים בכנסת. שיש להם כלי תקשורת משלהם, ושיש להם מספיק כוח ועוצמה כדי לאותת שמוטב לא להתחיל איתם. האם גם אז היו קמים גורמים מוקירי שבת שהיו דורשים מהם לדחות את מועד ההדלקה? אין אדם שפוי אחד שהיה מעז לעשות זאת (ואם היה אחד לא שפוי כזה, הוא היה מקבל טלפונים שהיו גורמים לו מיד לשנות את דעתו). או אז היינו שומעים את כל הטענות האמורות לעיל בכלי התקשורת הגדולים העומדים לרשותם, והדלקה במקומה ובזמנה הייתה עומדת.

אבל לחצר באיאן אין נציג בכנסת. אין עיתון יומי ואין מרפקים בזירה הציבורית. יודעים מה? אפילו דובר רשמי או חצי רשמי אין להם. כשביקשנו לשוחח עם גורמים בחצר בקשר לסערת ההדלקה השנה, נענינו בסירוב שקט. לא מתראיינים ולא מדבררים. אפילו לא תחת הכיסוי הידוע של גורמים "בכירים בחצר".

היעדר הכוחנות של באיאן הוא תופעה נדירה בציבוריות החרדית. פעמים בודדות ממש יצאה החסידות השקטה הזאת מגדרה לזירה הפוליטית. כמו בפרשת הבחירות בביתר. ההצלחה שם לא הייתה מרובה. מישהו שתמכו בו בעבר החליט על מדיניות עצמאית. בחצר אחרת זה היה נגמר אחרת. היום הוא כבר מתקבל אצלם שוב בסבר פנים יפות.

אז גם הפעם הם ויתרו. ההדלקה תידחה לשעה אחת וחצי בלילה, שלוש וחצי שעות לאחר המועד שתוכנן מראש. את ההיערכות של המשטרה זה לא ממש ישנה, אבל לפחות לזות השפתיים תסור מהם. בעצם גם זה לא. נשמעים כעת קולות הקוראים לדחות כליל את ההדלקות ליום ראשון. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ולא משיבים. טוב לדעת שיש גם חוגים כאלה במחננו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!