לבחור נשיא לבית המשפט העליון - אבל משלנו

באוקטובר הקרוב צפויה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לסיים את תפקידה. על פי הנוהג בבית המשפט העליון מהיום שבו נוסד, הנשיא או הנשיאה הבאים, על פי שיטת הסניוריטי, אמור להיות אותו שופט שצבר את הוותק הרב ביותר, הפעם זו השופטת אסתר חיות.

מיטב אנשי השמאל בישראל שהתרגלו עד היום לקבל את מבוקשם בבית המשפט העליון כמעט בצורה אוטומטית (שכן הרוח הנושבת בקרב השופטים ידועה כדעתם ואף שמאלה יותר), כועסים ורותחים על עצם ההצעה, אך ברור לכולם שאנו ניצבים כעת בפני הזדמנות היסטורית ואולי אף חד פעמית, שבה אנחנו סוף סוף יכולים להחזיר את הכוח לעם. להחזיר את מהות הדמוקרטיה לפועל ולא להמשיך לחיות תחת דמוקרטיה חסרת בסיס כשכולנו יודעים - שלא למושג הזה ולא לשום דבר בניהול המדינה הזו יש באמת משמעות, כל עוד בג"צ יכול לבטל כל חוק וכל החלטת כנסת שהתקבלה ברוב דמוקרטי – בהינף יד.

"צריך להודות שיש פה תופעה יוצאת דופן ביותר. אין עוד תפקיד כה בכיר שכך נעשית ההחלטה לגבי זהות האדם שימלא אותו: החלטה על בסיס ותק..." כך התבטאה פרופ' רות גביזון, זאת למרות שציינה באותה נשימה – שלמרות כל חסרונותיה של השיטה, יש להמשיך בה על פני כל חלופה אחרת.

אז ניסיתי להבין, למה מי שמודה שהשיטה לא הגיונית ולא מתאימה לימינו אנו, עדיין מעדיפה להמשיך בה. האם זה הפחד משינוי, האם זה הפחד מלאבד את הכח האליטיסטי והכה מורם מעם שדבק בקבוצה מסוימת שכלל וכלל לא מייצגת את דעת רוב העם...?

אם ימשיך משרד המשפטים להיות חותמת גומי לשיטת הסניוריטי והשיטה לא תיפסק, הרי שאנו צופים בחישוב פשוט עוד 20 שנה של יורשי עצר מאותה הקבוצה. עוד 20 שנה של אנשים בעלי אותה דעה פוליטית, עוד 20 שנה שלא יכהן נשיא בית משפט עליון מזרחי לשם שינוי, עוד 20 שנה של שלטון בג"צ טוטאלי שלא מכיל בתוכו את העם שבו הוא חי.

"לא לוותר על הסניוריטי" – כתב לאחרונה עמנואל גרוס, פרופסור בפקולטה למשפטים, במאמר דעה בעיתון החופש והאמת – "הארץ".

מישהו מוכן להסביר לי למה כל רצון והצעה לשינוי וקידמה בהתאם לשנות ה-2000 של מדינת ישראל - בנושא דרך הבחירה של נשיא בית המשפט העליון ובכל נושא שקשור לשופטי העליון בכלל, מיד מוצג על ידי מערכת המשפט כהתקפה על המערכת וכסכנה לעצמאות השיפוטית ולדמוקרטיה, וזאת מבלי אפילו לנסות ולקיים איזשהו דיון רלוונטי וענייני בנושא עצמו. זו הרי נטייה לא טובה לכל הדעות ורק מגבירה את חוסר האמון ההולך וגובר מדי יום של הציבור בישראל במערכת המשפט.

אין ספק שהעניין של אזרחי ישראל והמערכת הפוליטית בפרט במינויים שיפוטיים שונים, התחזק לאורך הזמן יותר ויותר ככל שתפקידם של השופטים נהיה גדול ומשמעותי יותר - כשהם שוב ושוב הרחיבו את סיבות הוטו וההגבלה שלהם על החלטות הממשלה והכנסת, ואקטיביזם שיפוטי נהפך ממושג לתרתי משמע, כשהם החליטו לתפוס צד פוליטי ואידאולוגי בהחלטות שיפוטיות שונות.

לשיטתם, תומכי שיטת הסניוריטי טוענים בינם לבין עצמם, שהיתרון הגדול של השיטה טמון בכך ששופטי בג"צ יכולים בעצם לצפצף על הפוליטיקאים הנבחרים ובכך לצפצף על רצונו האמיתי של הבוחר בישראל. מציאות כזו, פשוט אינה יכולה להמשיך במדינה מתוקנת ודמוקרטית, שמתגאה בוקר וערב על היותה ככזו.

בחודשים הקרובים צפוי מאבק לא קל על זהות המחליפ/ה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, ואני חושבת שדווקא עכשיו, כשמדינת ישראל מנוהלת על ידי ממשלת ימין כבר לא מעט שנים, לא יכול להיות שזה יהיה המצב במשמרת שלנו. מחובתם של נבחרי הציבור שלנו לשנות את הכללים.

נשיאי בית המשפט העליון צריכים לייצג את העם ולא להיפך. אסור לתת לדלת הכה חשובה הזו - שתעצב את אופייה של מדינת ישראל לדורות הבאים, להינעל לעשרים השנים הבאות. פשוט אסור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!