למנוע חיכוכים: איך לומר הלל ביום העצמאות?

בכל שנה לקראת ימיה הממלכתיים של מדינת ישראל, הציבור החרדי במדינת ישראל נכנס לכוננות ספיגה לקראת צילומיהם הזריזים של כתבי החדשות שמחפשים לראות מי עמד בצפירה, מי המשיך ללכת ללא שימת לב, ומי המשיך לצעוק בהתרסה כי מדובר ב'חוקות הגויים'.

אולם לצד הסצנה הריטואלית והלא חשובה הזו עולה, כמעט מידי שנה, קונפליקט נוסף, פנימי וחבוי יותר שכמעט ולא עלה על סדר היום הציבורי: התנהגות הציבור בבתי הכנסת ביום העצמאות.

כפי שיודע כל יהודי במדינת ישראל, יש הרואים ביום ה' באייר יום שמחה וחג, יש הרואים בו יום של עצב, ויש שמגלים כלפיו יחס אמביוולנטי ומורכב יותר. מגישות אלו עולה גם שאלה הלכתית פרקטית: האם יש לומר את ההלל לאחר תפילת שחרית, ואם אכן כן האם יש לברך קודם לקריאתו? על שאלה זו התפרסמו 5 דעות: א. מצווה לקרא בו את ההלל עם ברכה. ב. מצווה לקרא בו את ההלל אך אין לומר בו ברכה. ג. מותר לומר בו הלל, אך אין לומר בו ברכה. ד. מי שנהג לומר בו הלל בברכה ימשיך במנהג אבותיו, ומי שעדיין לא התחיל, יאמר הלל בלי ברכה. ה. אסור לומר בו הלל בשום פנים ואופן.

ריבוי הדעות האלו, מטבע הדברים עלול ליצור חיכוכים לא מעטים, האם יש לקרא את ההלל לאחר המניין, איך לעשות זאת, האם למחות במי שקורא, האם 'לפוצץ' את המניין? באחד מהשטיבלא'ך בירושלים הגיעה שאלה זו לכדי חיכוך, כאשר חלק מן המתפללים טענו כי יש להתפלל בסדר שקבעה הרבנות הראשית ולפיו יש לקרוא כמובן את ההלל, אך מתפללים אחרים שנמנו מן הסתם על הזרם החרדי התנגדו לכך בכל תוקף. בשטיבלא'ך זה אגב, נפתרה הסוגיה לשביעות רצון כולם כאשר הוסכם כי בכל חדרי המניינים תתקיים תפילה חגיגית עם קריאת ההלל, ובחדר מסוים אחד תיערך תפילת 'יום חול' בה אומרים 'תחנון' כמו כל יום רגיל.

אפיזודה זו מתארת אם כן, אירוע נפיץ שעלול להתפתח לכדי עימות מיותר ומכוער בבית הכנסת. מלבד שאלת המחלוקת, נדמה כי אין צורך להוסיף כי אין זה מכבודו של בית הכנסת והתפילה.

ב'איגוד בתי הכנסת' המשתייך לארגון הקירוב הגדול 'איילת השחר' בראשותו של הרב שלמה רענן הרימו את הכפפה ופנו בעניין למורה הוראה מובהק - כדי לקבל את סדר ההתנהגות נכונה.

בארגון פנו לגאון רבי אליהו שלזינגר רבה של גילה שהשיב: "לידידי, רבני איילת השחר די בכל אתר ואתר, מן הנכון לנהוג כפי רוב המתפללים, במקום שרוב המתפללים אומרים הלל יאמרו הלל בלי ברכה, ובמקום שרוב המתפללים אינם אומרים הלל לא יאמרו, וכך נוהגים ברוב בתי הכנסת. כמו כן, בין אם החליטו לומר או לא לומר, אין איסור של "לא תתגודדו", מאחר ושני בתי דין הורו בדבר".

לצד דבריו של הרב שלזינגר נדמה כי אין מתאים יותר מלהביא את דבריו החריפים של הגאון רבי מנחם מנדל כשר זצ"ל שכתב על כך בספרו 'התקופה הגדולה': "בבתי כנסת רבים מתקיימות מחלוקות ומריבות סביב שאלת 'אמירת ההלל', ושכחו הניצים כי מחלוקת היא איסור דאורייתא כלומר איסור מן התורה, ואמירת ההלל אינה אלא מנהג".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!