"שבוע לפני שנהרג בצוק איתן אמר לי: אסור לפגוע בלומדי התורה"

לפני כמעט שלוש שנים יצאה ישראל למלחמה בעזה. איום המנהרות, יחד עם אלפי טילים שנורו לעבר הדרום, גרמו לצה"ל לצאת למבצע מבצע צוק איתן, שהחל בי' בתמוז תשע"ד והסתיים בל' באב. בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים וחמישה אזרחים.

בזמן המבצע הייתי במילואים קרוב ל-40 יום. בעשרים הימים הראשונים של המילואים הייתי בגזרת ג'נין ולאחר מכן בגזרת בנימין, המוכרים כמחסום חיזמה, ביתוניא וקלנדיה. במשך שבועיים הייתי בחפ"ק של קצין שריון סרן דמיטרי לוויטס הי"ד, מפקד פלוגה בחיל השריון שנהרג מירי צלפים ברצועת עזה ביום ה-15 למבצע 'צוק איתן'.

בתחילת המבצע, כשלא היה ברור אם תהיה כניסה קרקעית לעזה, דימיטרי והפלוגה שלו עשו תעסוקה מבצעית בגזרת ג'נין, בשבועיים הללו הייתי ב' קודקוד של דימטרי - כל נגיעה בגדר הקפיצה אותנו ראשונים לעבר המקום, לילות שלמים עשינו סיורים, ובמהלך הסיור שוחחנו רבות על נושא גיוס חרדים לצה"ל.

מנקודת מבטו של דמיטרי הי"ד, "גיוס לצה"ל היה ערך עליון", הוא לא הבין איך אנשים מסרבים להתגייס לצה"ל מבחינה מצפונית. לאחר שהסברתי לו את נושא בחורי הישיבה וכל המשתמע מכך, הוא אמר לי "בחור שלומד תורה אסור להפריע לו, אנחנו מדינה יהודית והתורה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. ראיתי בטלוויזיה איך החרדים עוזרים במקרי אסון, בכל הפיגועים ואסונות של תאונות דרכים אתה רואה איך החרדים מגרדים גופות, כל אירוע של נפגעים אני רואה המון חרדים באים לעזור, הם לא משתמטים אידיאולוגית או מפרזיטיות, עובדה שהם מתנדבים באלפיהם בכל מקום אפשרי, והישיבות שלהם מלאות בבחורים שמאמינים שהתורה שומרת על עם ישראל. אסור לנו להילחם בהם על זה".

כמה ימים לפני שדמיטרי הי"ד עזב את גזרת ג'נין וירד להילחם בעזה, הוא אמר לי - "עשיתי קצת גוגל על הנושא של חרדים בצבא, ומה שראיתי שדווקא הקצינים הלוחמים הבכירים מבינים את חשיבות לומדי התורה, ואלו שמשמיצים אתכם בדרך כלל לא עשו צבא - או שלא עשו כלום בצבא" .

דמיטרי היה אדם זהב, מהשבועיים שהייתי פקודו למדתי המון, כשירד לעזה הייתי מתעדכן כל יום דרך אחד החיילים שלו שנשאר מחוץ לעזה בתפקיד עורפי, אך היה בכניסה לעזה לשם שמירה על הציוד הפלוגתי. לא הפסקתי להתפלל עליו ועל שאר חיילי צה"ל.

בוקר אחד מר ועצוב חבר התקשר אלי ואמר לי "דימה נהרג". להלוויה לא יכולתי ללכת, לא הייתה אפשרות להספיק להגיע. אמו של דמיטרי התמוטטה מהבשורה הקשה, ולא הייתה מסוגלת להשתתף בהלוויה, אך לשבעה עשיתי מאמץ גדול ללכת. אביו לא הפסיק לבכות, היו שם מנחמים מכל הארץ שלא הכירו את דמיטרי, ובאו לנחם כי הרגישו חובה מוסרית להגיע.

מה שנשאר לנו לעשות לעילוי נשמתו זה ללמוד משניות ולקרוא פרקי תהילים לזכרו של דמיטרי בן מרינה הי"ד.

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!