נתי גרוסמן גרם נזק נורא - אך המעצר אינו דמוקרטי

עורך העיתון ״הפלס״ נתי גרוסמן שוחרר בערב שבת למעצר בית בתנאים מגבילים במיוחד, לאחר מעצר ארוך ומתוקשר.

אני מכיר את נתי גרוסמן. נפגשנו בכמה צמתים בחיים. איננו חברים. היכרותנו, לא היכרות אישית, לא הכירות קרובה. לחלוטין לא בשנים האחרונות ולא כעורך ״הפלס״. איני חשוד באהדה או במשוא פנים כלפי האיש, את מי שהוא מבטא, מייצג ומדברר. אדרבה, בעבר הקרוב לא פעם התבטאתי נגד ובחריפות יתר.

מסתמן שגם בעתיד הקרוב, אכתוב, אתבטא, אפרסם, נגד הדרך, הצורה, הנזק הנורא - לדעתי כמובן! - שנגרם לעולם התורה, חינוך הדור הצעיר, הזילות הנוראה בכבוד גדולי הדור וכבוד התורה ולומדיה, שנגרם ונפעל בעטיים של מי שמכונים ה״פלג הירושלמי״.

דווקא משום כך, ואעפ״כ, אני חייב לזעוק את הזעקה שלא נזעקה. ה״עובדה״ שעורך ראשי של עיתון יומי נמצא במעצר-ימים! ולא באשמת פגיעה בבטחון המדינה או שלום האזרחים, ואושיות העיתונות וציבור העיתונאים בישראל לא עולים על בריקדות ומתקוממים, מדירה שינה מעיני.
אני מתחיל לחשוש ל״דמוקרטיה היחידה במזה״ת״. זאת דיקטטורה משטרתית בחסות בית המשפט, המגובה ע״י פרקליטות יהירה, שלטעמי חוטאת ביוהרה ושכרון כוח.

מעצר אינו עונש, בשום צורה ואופן. מעצר אינו איום בכדי להתריע ולאיים ואולי לשבור. מעצר גם אינו כלי חקירה. מעצר נועד בכדי למנוע מסוכנות, ו-או אפשרות לתיאום והעלמת עדויות.

המחוקק קבע, שהשיקול למתן אפשרות לחוקרים לבצע את החקירה בזמינות, נוחות ובקלות, חייב להיות מאוזן ב״זכות-היסוד״ של הפרט לחופש תנועה וחירות. שיקולי חקירה ונוחות לעולם לא יגברו על חוק היסוד של ״חוק כבוד האדם וחירותו״.

בתי המשפט מדגישים זאת בכל בקשה למעצר. כל חלופה למעצר, שתבטיח אי פגיעה משמעותית בחקירה או מניעת מסוכנות, מועדפת ע״י בתי המשפט, כשיטה ודרך חיים. מעשים שבכל יום ויום.

בתי המשפט בערכאות נמוכות, שידם קלה יחסית על ההדק, ננזפים חמורות ע״י ביהמ״ש העליון, שמבטל מעצרים שניתן להמירם בחלופה, כמעשה של שגרה, גם לעבריינים מורשעים עם עבר ארוך. לא רק לחשודים טרם משפט ואפי׳ הצהרת תובע. זו מדיניות ברורה והחלטית שנקבעה עשרות ומאות פעמים באין ספור של פס״ד ותקדימים. ה״אורים ותומים״ הנשיא אהרון ברק כתב ע״כ בהרחבה ופירוט יתר.

גם בפרשיית מעצר אנשי הפלג הירושלמי, התערב ״העליון״. צמצם, הגביל, ביטל, ובחר בחלופות המקובלות. המוטו הקובע, מעצר אינו עונש ואסור לו לשמש להרתעה.

דווקא משום כך, שתיקת והתעלמות, ״כלבי השמירה של הדמוקרטיה״ או ״המעצמה-השביעית״ כפי שהיה פעם מקובל לכנות את כלי התקשורת והעיתונות-החופשית. מקוממת ומדאיגה.

האם העובדה שהעיתונאי העצור חרדי מזוקן, לא מהמלייה ומהברנז׳ה משנה את ההתייחסות של העמיתים וכללי היסוד של מקצוע העתונות? היכן הדאגה לחופש העתונות והמידע? שמוזכרת ומותרעת, בכל הקשר של סתימת פיות? כשזה לא לעיתונאי חרדי?

העובדה שמעצר מתמשך של עורך-ראשי בעיתון יומי, בקלות, בקלילות וללא חשש למסוכנות כשכל חלופה יעילה לא מנוצלת, עוברת בשקט ובדממה, צריכה להדליק פנסים אדומים.
שופר הדמוקרטיה, ״הארץ״ לא נזעק! בערוצי התקשורת ״אפס״ ביקורת. הלוחמים האמיצים בשחיתות ובממסד לא מאזכרים. העובדות מלמדות שמשהוא רקוב כאן. או, שוב שנאה לכל מי שכיפה לראשו זקן לסנטרו.

המשטרה והפרקליטות ״מתחשבנים״ עם אנשי וראשי הפלג הירושלמי. על ההפגנות הפרועות, על חסימת הצמתים הבלתי נסבלת, על ההטרדות היומיומיות שמרתקות שוטרים לשעות נוספות עליהם לא מקבלים שכר. על האידיאולוגיה, של פגיעה בחיילים חרדים בשכונות דתיות. זו המטרה של המעצרים. אך זו לא הדרך.

העובדה שבתי המשפט נתנו גיבוי ולו חלקי לבקשות המשטרה, מלמדת שהפרקליטות לא ״בחלה״ ובחרה להציג ״דוחות-חסויים״ לשופט שדן במעצר. דוחות, שבמרבית המקרים מתבררים כ״עורבא פרח״ בלשון המעטה.
כשהשלטון וזרועותיו לוקחים לעצמם ״חירויות״ לפגוע בזכויות יסוד של חופש התנועה, כבוד האדם וחירותו שלא כדין ובניגוד לחוק, זה מדרון חלקלק שסופו ואחריתו לא מבשרים טוב.

העובדה שהעיתונות החופשית, דובריה וראשיה לא נזעקים להגן על חברים ועמיתים, רק בגלל הכיפה והזקן. מלמדת על ״אפסותם״ קטנותם ואי הרלוונטיות שלהם. הם רוצים להקרא, כלבי השמירה של הדמוקרטיה? כלבים כן! כלבים נובחים כן! כלבי שמירה?? לא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!