החוש השישי של השנורר החרדי // פרויקט

"הגעתי לביתו של איל הון יהודי שגר במונסי, שבארה"ב. ידעתי שבעל הבית לא מכניס אליו אנשים שמבקשים כסף", סיפר חיים ל"כאן באמת". חיים (כל השמות בדויים), שגר בשכונה חרדית בירושלים, הוא קבצן מקצועי, או שנורר לפי העגה החרדית. "אבל גם ידעתי שאם אני אצליח להיכנס, אני יכול לקבל 100 דולר ואפילו יותר. התלבשתי מכובד, עם חליפה ועניבה. המזכירה שלו חשבה שאני איש עסקים, והכניסה אותי לחדר הישיבות. שם פגש אותי איל ההון, והוא בעצמו הגיש לי את האוכל והשתייה. כשהוא שאל איזה עסקים יש לי להציע לו, התוודיתי שהגעתי כדי לאסוף כסף למטרה חשובה. הוא התעצבן, טען שאני עושה צחוק ממנו, אבל אני השבתי לו ש'אם הכנסת אותי ותיתן לי צדקה, זה יהיה ביזנס רוחני מעולה'. תתפלא, זה עבד. 'הגביר' נתן לי 500 דולר".

שנוררים הם גברים חרדים מעוטי יכולת שפונים ליהודים עשירים בארץ ובחו"ל בבקשה לתרומה כספית. חלק מבקשים כספים כדי לממן את החתונות של הילדים שלהם וחלק, כמו חיים (39), צריכים תרומה כדי להחזיר חובות. מלאכת גיוס הכספים הזו דורשת הרבה מאוד ידע מקדים. צריך לדעת לא רק למי לפנות, מתי ואיפה, אלא גם איך בדיוק להוציא את הכסף מהתורמים. אז איך חיים, שזו היתה הפעם הראשונה שלו במונסי, הצליח לקבל תרומה של 500 דולר? לא מדובר בחוש שישי. חיים נעזר באיש מקצוע שמתמחה בגיוס כספים מחרדים עשירים - הדרייבר.

חתונות במימון נדיבים מארה"ב
תפקידו של הדרייבר הוא לספק לשנורר את כל המידע המקדים שהוא צריך. הם מכירים את הכתובות של בעלי ההון היהודים שתורמים כספים, והם ידאגו שהשנוררים יגיעו למקום הנכון בזמן הנכון וייצאו עם התרומה הגבוהה ביותר. דרייבר טוב יודע בדיוק איך לגרום לאילי ההון לפתוח את הלב והארנק, ובתמורה הוא מקבל אחוזים מהתרומה או תשלום קבוע.

נתחיל עם השנוררים. "יש לי בבית תשעה ילדים וחיתנתי כבר שישה מהם", סיפר שימי (58), שבימים אלו מגייס כספים בארה"ב כדי להצליח לחתן את ילדיו. "בחתונה הראשונה ההורים שלי עזרו לי ואף העניקו מענק מכובד עבור הדירה של בתי. אבל הגעתי למצב שאם אני לא יוצא שלוש פעמים בשנה לשלושה שבועות של שנור בחו"ל - אין לי סיכוי להביא לחם לילדים. אשתי עובדת קשה ואני לומד חצי יום ובחצי השני עובד בעבודות מזדמנות. הבנתי שאם לא אצא לגייס כספים, לא אצליח לחתן את הילדים".

תופעת גיוס הכספים מנדיבים שכיחה מאוד במגזר החרדי. מספר השנוררים נאמד באלפים, ועל פי הערכות מאות מיליוני שקלים נתרמים מדי שנה. "מתרים רגיל סוגר בשבוע כ-3,000 דולר, אחרי ניכוי הדרייבר ועלות האכסניה והטיסה", סיפר ל"כאן באמת" ישראל, שכבר שמונה שנים נוסע ברחבי העולם כדי לאסוף כספים.

ישנן מגוון סיבות שבגללם אנשים יוצאים לבקש צדקה. לצד הורים שרוצים לחתן את ילדיהם ובני 20 פלוס שיוצאים לגייס כספים כדי לחתן את עצמם, יש גם בעלי משפחות שהסתבכו בחובות והאופציה היחידה שלהם להיחלץ מהמצב היא לצאת לחו"ל או לשנורר כאן בישראל. זה גם יכול להיות אבא שעומד לעשות בר מצווה לבנו ולא יודע מאיפה להתחיל לכסות את ההוצאות, או אדם שמגייס כספים למוסדות או ישיבות או למטרות רפואיות וטיפולים יקרים ברחבי העולם. לרוב מדובר באנשים שעובדים, אך המשכורות שלהם לא מספיקות כדי להחזיר חובות או לעמוד בהוצאות חריגות. אבל כן, יש גם אנשים שהמקצוע הרשמי והיחיד שלהם זה להיות שנוררים. "אני יוצא לחו"ל לפחות ארבע פעמים בשנה למשך חודש ימים כדי לשנורר", אמר מנחם (45). "זו ההכנסה המשמעותית שלי. התחלתי לחתן את ילדי והבנתי שללא יציאה לשנור בחו"ל, לא אצליח להתקיים. בעבודה קשה אפשר לאסוף בחודש בסביבות 10 אלף דולר, ובשבילי זה ממש הלחם של הילדים שלי. אני משלם על זה מחיר כבד, יכולים לעבור מספר חודשים בשנה שאני לא רואה את משפחתי. אבל בבית מעדיפים שתהיה לנו אפשרות לחתן את הילדים ואוכל. זה לא כבוד גדול לאסוף כספים, אבל כשאין ברירה עושים הכל".

שנוררים שרק נכנסו לעסק יכולים להיעזר במדריכים מיוחדים, שיהפכו את מלאכת איסוף הכספים לקלה יותר. יש שתי חוברות, אחת שמיועדת למתרימים בארה"ב ועלותה כ-50 שקל ושנייה שמיועדת למתרימים ברחבי כל העולם ועלותה עומדת כבר על כ-100 שקל. במדריכים, שיצאו לאור בשנה שעברה, ניתן למצוא מידע מעשרות מוקדים לאיסוף כספים וטיפים להצלחה. כך, לצד מידע טכני שימושי כמו סוג המטבע בכל מדינה והמשקל שמותר לשלוח במזוודות לחו"ל, מופיע גם מידע ספציפי כמו ימי החופשה של משפחות התורמים ומספרי טלפון של משפחות ומוסדות שמארחים שנוררים במחיר נמוך או בחינם. בנוסף, מופיעים מספרי טלפון של אנשי קשר, שמספקים למתרימים הזרים שוברים לארוחת צהריים שנתרמו על ידי הקהילה או המסעדות עצמן.

בנוסף לטיפים, המדריך גם מלא באזהרות. בעמוד הראשון, למשל, נכתב כי "יש דרייווער'ס גנבים!", אזהרה שבאה להתריע על כך שחשוב לבדוק מי הדרייבר ואם הוא נאמן. עוד אזהרה חשובה עוסקת בתיק שאיתו השנורר מסתובב, כש"תיק יד מפואר מושך אליך גנבים". לבסוף, המדריך מזהיר גם מפני מלשינים וממליץ על מסלולי הטיסה הבטוחים ביותר: "בעיר טינעק ובעיר דיל, לא ללכת מבית לבית רק עם דרייווער. יש שם רשעים שקוראים לפאליציי!! (משטרה ע"ו). לא כדאי לנסוע לארה"ב דרך אמסטעררדאם כי מי שבא דרך שם חשוד בעיני השלטונות כמביא סמים ונחקר קשות. באפריקא (לא כולל דרום אפריקא) משתולל מגיפה שאין לה רפואה, וכל מי שעובר שם מוכנס להסגר ל-24 שעות!".

איך התורמים והדרייברים יודעים שהסיפור של השנורר אמיתי? במקומות רבים ברחבי העולם ללא המלצה של רבנים ובדיקה קפדנית לא תוכלו לאסוף כספים. בלייקווד שבארה"ב, למשל, כל מי שרוצה להתרים צריך לעבור דרך ועדת הצדקה המקומית, שבה מגישים את ההמלצות של הרבנים והוועדה עורכת בדיקה אם הסיפור וחתימות הרבנים אמתיות. אם הוועדה מאשרת, המתרים יקבל תעודה מיוחדת שכוללת תמונה שלו ושתאפשר לו להתרים בקהילה. ללא תעודה כזו, השנורר לא יצליח לאסוף כסף רב כי רמת האמינות שלו תיפגע משמעותית.

דרייבר עם טיפים טובים עושה את כל ההבדל
מאחורי כל שנורר מצליח, עומד דרייבר שיודע לאן לשלוח אותו. כיום, ברחבי העולם פועלים מאות דרייברים, ורובם עוזרים למתרימים מעבר לים. איך הדרייברים יודעים לאן לשלוח את השנוררים? התשובה לכך נעוצה בעברם. "רוב הדרייברים הם בעצמם מתרימים לשעבר", סיפר ל"כאן באמת" שמואל, שהיה דרייבר בעברו. "זה מה שמקנה להם את הידע הרב על התורמים. כדי להגיע אל הדרייבר ולהצטרף אליו, המתרים יצטרך ליצור עמו קשר כמה שבועות לפני כן כדי לתפוס תור ברשימה. הדרייברים הטובים לא ייקחו כל תורם, אלא יש להם קריטריונים. הם ידרשו לדעת מה הסיפור שבגללו המתרים יוצא לאיסוף. אם הסיפור טרגי ומרגש - הסיכויים עולים. מה שעוד משפיע על החלטתם זו זהות ההמלצות של הרבנים שיש בידי המתרים. אם תהיה לו המלצה של רב בכיר, הסיכוי שהדרייבר ירצה אותו גבוהים יותר, כי המלצה כזו תגדיל משמעותית את סכום התרומות".

לצד המידע על כתובות הנדיבים, דרייברים גם מציידים את השנוררים בטיפים שיעזרו להם להוציא את התרומה הגדולה ביותר שאפשר. הם יעודדו הבאת תמונות מרגשות, כמו תמונות של החולה או המוסד שבשבילו אוספים את הכסף, או צילום קליפ וידאו על הנזקק. "הדרייבר מכין את המתרים לקראת הביקורים בבתים", מספר יענקי, שמתרים כבר 11 שנים. "יכול להיות שלאותה כתובת יגיעו שני אנשים עם אותו סיפור ויצאו עם סכום שונה. כאן נבחן כוחו של הדרייבר, מי שנותן טיפים טובים יותר - מצליח יותר. בדרך כלל הדרייבר יודע כמה התורם נותן וכך יודע כמה אפשר להוציא ממנו, הוא גם יודע לתת למתרים פרטים חושבים, למשל שהתורם אוהב סיפור מרגש או איזה דבר תורה, או שחשוב לו שהמתרים יהיה תלמיד חכם. לדרייבר יש אינטרס להכין אותי טוב כי הוא שותף בכסף".

לצד סיפורים מרגשים, צריך גם לבחור בחכמה את התקופה שיוצאים להתרמה. "יש תקופות טובות לאיסוף כמו חודש אלול, פורים וערב פסח", גילה ישראל. "בחודשי הקיץ לעומת זאת, האנשים יוצאים לחופשה מחוץ לעיר כי החום בארה"ב לא נסבל ואז המתרים עשוי להתאכזב".

בעוד שבחו"ל הדרייברים מתרימים בעיקר בבתים של יהודים עשירים, בישראל הם מתמקדים בעיקר בבתי כנסת. לרוב כל דרייבר אוסף איתו 4-3 מתרימים ומפזר אותם ברחבי בתי הכנסת. "המיומנות של הדרייבר", אמר חיים, שפועל כדרייבר בישראל, "היא לדעת מתי הזמן הטוב ביותר להוריד את המתרים בבית הכנסת ומתי צריך להמשיך לבית כנסת אחר בעיר כי שם החלו מניין חדש ואפשר לאסוף שם כספים. הם יודעים איזה בעל הון נותן צדקה רק בזמני התפילות בבית כנסת, כי הוא לא רוצה שיטרידו אותו בבית או במשרד, והם יודעים איזה בעלי הון מקבלים קהל בלילה ואלו רק בשעות הבוקר. אם אתה רוצה לגייס כמה שיותר כסף, חשוב להתלוות לדרייבר".

כדי להימנע מעומס של מתרימים בבית כנסת אחד, הדרייברים משתמשים בקבוצת וואטסאפ, שבה הם מתאמים את ההגעה. "כל דרייבר שלוקח עמו מתרימים לבתי כנסת, מעדכן בקבוצה שהוא למשל תופס את העיר טבריה ליום שלישי. אחרי שטבריה נתפסה, דרייבר אחר לא יוכל להביא לשם מתרימים לאסוף כספים", סיפר חיים.

התשלום לדרייברים מעורר מחלוקות
הדרייברים קנאים מאוד למידע שברשותם. "הם יעשו הכול כדי שתהיה תלוי בהם", מספר שלמה (45), שהשתמש לא מעט בשירותי הדרייברים בארה"ב. "אם הדרייברים ישימו לב שאתה רושם פרטים של הכתובת שהם הביאו אותך אליה, הם יכעסו. לפעמים הדרייברים לא יגידו לך את שם התורם, כדי שלא תתחבר אתו יותר מידי, ואף יגידו לך לא לשהות יותר מידי זמן בדירת התורם. החשש הגדול שלהם הוא שאתה תפתח קשר ישיר עם התורמים, תכיר את הכתובות לבד ולא תצטרך אותם".
הבלעדיות על הקשר עם התורם היא עניין רגיש, בגלל ההשפעה הישירה על השכר של הדרייברים. כל עוד המתרימים זקוקים להם, הדרייברים יקבלו אחוזים מהסכום שנאסף. לרוב מדובר בשליש מהסכום שהמתרים אסף. דרייברים שנחשבים למקצועיים ביותר יכולים לקבל אף 40% ויותר, אך הם לא רבים.

דרייבר טוב גם צריך לדעת שהשנוררים שלו לא מרמים אותו. "כל דרייבר היה בעבר שנורר ויש לו אינדיקציה פחות או יותר לכמה מקבלים", מספר ישראל. "בנוסף, יש לו כמה דרכים לגלות את האמת. למשל, לשלוח ביום אחד כמה אנשים לאותו תורם וכך הוא יודע מה מצבו של התורם וכמה הוא נותן. גם למתרים יש אינטרס לספר את האמת ולא להחביא, כי אחרת הדרייבר לא יסכים לקחת אותו בעתיד כי הוא לא רווחי. יש גם שיתוף פעולה בין הדרייברים שמונע שקרים. כל אחד מעדכן כמה המתרים שלו הביא, כך שלא יכול להיות הבדל גדול".

סוגיית התשלום מעוררת לעתים התנגדות אצל התורמים, שמרגישים שלא כל הכסף מגיע ליעדו. כך, למשל יש בעלי הון שהתאגדו והחליטו שהם לא תומכים בשנוררים שבאים עם דרייברים. במקומות כאלה, הדרייברים יורידו את המתרימים במרחק מהכתובת המדויקת כדי שלא יבחינו בהם.
במקומות אחרים קבעו שכר מקסימלי. בבולטימור, למשל, יש הוראה של הרב המקומי שמותר לשלם לדרייברים רק 25 דולר לשעה. אם יתגלה שהדרייבר לוקח שליש מסכום הכסף הנאסף, הקהילה לא תיתן לו לעבוד.

"התורמים לא אוהבים אותנו", מסכם שמעון, שמשמש כדרייבר כבר שנים רבות. "מבחינתם אנחנו גוזלים מהמתרימים כי אנחנו לוקחים אחוזים. אבל האמת היא שללא הדרייברים, השנוררים לא היו מצליחים לאסוף חצי מהכסף שהם אוספים היום. בזכות הדרייברים הם מגיעים להישגים הכי גדולים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!