בחדרו של מרן • מאחורי הקלעים של השיחה עם הגר"ע

• מברוק ענק, מדהים, כל הכבוד, הישג עיתונאי אדיר, אדיר, נשגב, מיוחד, ואני חושב שאין לי עוד סופרלטיבים כי את הצלחת לראיין, לאינטרנט 0 קודם כל לראיין, שזה ההישג הראשון, וגם - לאינטרנט, שהוא פסול מבחינת רבנים, את מרן שר התורה, רבי עובדיה יוסף, וזה משהו בלתי נתפס. האם אני מפריז במחמאות, או אולי עדיין ממעיט?

"טוב, עשית את זה יפה, אני חושבת שבמילון אבן שושן אין עוד סופרלטיבים...נתת הכול. אבל קודם כל, בוא נעשה סדר. לא באתי לראיין את מרן שר התורה..."

• מרן הגר"ע יוסף מדבר: על דרעי, הבן דוד, ו'התקרית' • בקודש פנימה

• הרסת לי את האייטם...

"אני הורסת לך ואולי גם לי את האייטם, אבל אני חייבת להיות הגונה, ודווקא משום כבודו של הרב, אני לא רוצה לתת לזה איזו שהיא תחושה של ראיון".

• טוב, הוא לא ישב והתראיין, אבל הוא ידע שזה הולך לתקשורת.

"לא! לא! בוא אגיד לך מה היה".

• אז עשית את זה בלי ידיעתו?

"לא, לא, חלילה, לא בלי ידיעתו ולא עם ידיעתו. אספר לך דברים כהווייתם. אני בקרתי שם בבית כמה פעמים, בתחילה אפילו לא בשביל לעשות כתבה. בקשתי, ככתבת פוליטית, הרי כל-כך הרבה שמועות יש, ורציתי לבוא ולהכיר.

"אני עושה פגישות כאלו עם הרבה מאוד אנשים, וברוב המקרים זה אפילו לא מגיע לכדי כתבה. באתי, הבטחתי שאני לא כותבת, לא מעלה על הכתב, לא באתי עם פנקס, חלילה לא עם מכשיר הקלטה. באתי, הקשבתי, שמעתי, התרשמתי, הפנמתי ובזה זה נגמר. מעת לעת העזתי לשאול 'אולי בכל זאת תצא מזה כתבה?', אבל כשאמרו לי 'לא', נטשתי את הרעיון והמשכתי לדבר בלי שום מחויבות מצידם לתת לי איזהשהו קרדיט בסופו של התהליך.

"כשהגעתי ביום ראשון האחרון, זה היה אחרי שבקשתי שאני רוצה גם ברכה. לעצמי, ממש לא בשביל האתר. רציתי ברכה אישית מהרב. בכל זאת זה היה בשבילי אפילו משהו היסטורי, לקבל ברכה מכזה אדם. הבטיחו לי, קיימו.

"הגעתי מוקדם בבוקר, באתי חולה, עם שפעת, אבל זה היה לי חשוב מאוד. נכנסתי אליו ופשוט רק התחלתי לומר שאני מבקשת מהרב ברכה. יש לי בבית את ההקלטה, שהבטחתי לא להוציא אותה, אבל רואים שם איך אני פותחת ואומרת: 'הרב, אני רוצה ברכה...' - ואני לא מספיקה אפילו לסיים את המילים, והוא פותח במילים. הוא פשוט מקדים אותי ואומר לי את מה שיש לו על הלב. אני חשתי את הצער שלו. הוא שפך את ליבו בפני כאילו הייתי נכדה שיושבת שם בחדר, ומספרים לה בעיה".

• כי הוא הכיר אותך בגלל המפגשים הקודמים?

"לא, המפגשים הקודמים שלי לא היו איתו. הוא ידע שאני עיתונאית, מי שהכניס אותי אליו אמר לו שאני עיתונאית, הוא ידע, והוא ראה שאני חרדית, אז כנראה הרשה לעצמו לומר את הדברים. הם נאמרו מכאב. אני בטוחה שהוא לא חשב לרגע שזה הולך להתפרסם באיזה שהוא כלי תקשורת".

• לדעתך, אם הוא היה יודע הוא היה מדבר?

"אני מניחה ששאלו אותו. אחרי שיצאתי משם לקח לי הרבה שעות כדי לקבל אישור בכלל לשבת ולהכין את הכתבה הזו. אני מניחה שנכנסו אליו ושאלו אותו, והוא שקל את זה והחליט שכן. וכנראה שהוא סמך שלא תצא תקלה מתחת ידי".

"אני רואה בזה זכות"

• הוא דיבר על אריה דרעי ועל הרב דוד יוסף, שזה הבן שלו, אבל על זה אפשר להכנס ל'בחדרי חרדים' ולקרוא את זה. זה פחות מעניין. אבל, כמה קליקים היה היום ל'בחדרי חרדים'?

"את הקטע הזה אני ממש לא יודעת, אין לי את התוכנה שבודקת את זה. בשביל זה אתה צריך לראיין את דוד, בעלי, שהוא העורך הראשי של האתר".

• דוד10...

"כן, דוד10 המפורסם והידוע. ואצלו התוכנה שסופרת קליקים וכל זה".

• אז רגע, את בבית עכשיו?

"כן, אני בבית".

•אז תשאלי אותו רגע כמה קליקים היו. זה מעניין אותי בשביל הסקרנות.

"טוב, אל תביך אותי בשידור חי...כי אני לא יודעת אם הוא רוצה להגיד...".

• אבל ביחס, זה היה משהו רציני?

"אני יודעת שהיה משהו היסטרי. הייתה לי מקודם שיחה עם דב פוברסקי, השותף של דוד באתר, והוא אמר לי שהיה לזה קליקים היסטריים".

• אני רוצה לומר לך משהו אחד. שכואב לי (האמת היא שלא כואב לי, כי זה צפוי), אבל אני בטוח שאת לא תראי את זה לא ב'משפחה', לא ב'בקהילה', לא ב'קו עיתונות דתית', לא ב'יתד', לא ב'המודיע', אפילו לא ב'יום ליום', בוודאי לא באתרים האחרים. כי לא יפרגנו לך. לא יפרגנו לך על הראיון, אפילו לא ראיון, על השיחה שפורסמה ולא הוכחשה. זאת אומרת שהם ידעו.

"ברור, זה עבר את אישורם".

• לא מפרגנים. למה לא מפרגנים בתעשיה החרדית?

"אז קודם כל בוא נכיר טובה לכך שאתה מפרגן. בוא נתחיל עם זה שיש כאלו שגם מפרגנים".

• אבל אנחנו עם 47 מאזינים.

"לא משנה, כן ירבו. ויש עדיין מי שמפרגן. אני רוצה להגיד לך שעיתונאים חילונים התקשרו והביעו את קריאות ה'מברוק' וה'סחטיין' וכל זה. יש מי שמפרגן".

• מי למשל, איזה עיתונאי?

"נניח אבישי בן חיים, יצחק טסלר, סיון רהב...".

• את יודעת ששלדון אידלסון מישראל היום ונוני מוזס מידיעות היו שמים איזה מליון או שנים כדי לקבל את מה שאת עשית בעיתונים שלהם".

"יכול להיות. כן, כנראה שזה הישג. אני אפילו כנראה לא מודעת למשמעות של זה, כי באמת עשיתי את זה מתוך כוונה רצינית ואני רואה בזה זכות".

• יש לנו פה פינה כל יום. כי הרי אלו שמקשיבים לרדיו אין להם את האתרים מול העיניים. אז יש לנו פינה יומית של חיים גריידינגר שהוא מעדכן, ואתמול הוא פתח את הפינה שלו אתמול עם העדכון הזה ואני הרגשתי רעידת אדמה. אותי זה מאוד ריגש, שהרב עובדיה הצדיק, באמת, מי אנחנו אפסים שנדבר עליו, הוא משתמש במדיה הזו של האינטרנט, ואני יודע שאני מגזים במשפט הזה, כדי להעביר את המסר והוא לא הלך ל'יום ליום'.

"גם אתמול, כשבאתי הביתה, דוד ראה בזה רעידת אדמה. ודוד הוא אחד מטובי העיתונאים. תראה, זו זכות. אמרתי אתמול לדוד, כשהגעתי הביתה ואחרי שקיבלתי סוף סוף ואחרי כמה שעות את האישור לפרסם, שאני חושבת שהזכות הזו באה לי כי מאוד הקפדתי, וגם חונכתי על זה מהבית, שלא לדבר בחיים על שום רב: ספרדי, אשכנזי, חסידי, ליטאי. זה דבר שממש גדלתי עליו. אולי בגלל זה אלוקים זיכה אותי".

• ולסיום, אני באמת מקווה שבאמת כולם יפרגנו לך על ההישג הזה. ולסיום, אני מעריך שעכשיו משרדי הפרסום יפציצו אתכם בקמפיינים. כי הנה, רבנים מאשרים אינטרנט.

"טוב, שוב, זה לא הצד החזק שלי...אני לא מעורבת בזה".

• איזה דיפלומטית...תודה שרי רוט, בחדרי חרדים, הצלחה גדולה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!