"זה דג או התראת שווא?" • מסע לים הדייגים

אם יש לכם מאות אלפי דולרים מיותרים תוכלו לסדר לעצמכם יום כזה עם סירה פרטית (עניין של 300 אלף דולר). לי (עדיין) אין את הסכום הנדרש, אבל יש לי שני ידידים - אילן ומישל, שצירפו אותי ליום דיג בעומק הים התיכון, בלי לשכוח את גבי מ- פ.ל דגים שחיבר בינינו.

בחוץ עדיין שוררת אפילה, ואני ממתין מחוץ לשער N במרינה בהרצליה. אין איחורים, למרות השעה המוקדמת. סידורים אחרונים ואנו יוצאים היישר להפלגה - לנקודה הראשונה בה נדוג דגיגונים. טוב, לא בדיוק דגיגונים, אבל הם כאלה ביחס לאלו שאנו מצפים לשלות בהמשך. אלו אמורים לשמש כפיתיונות, וגם את הפיתיונות יש ללכוד.

בדרך אל הים הגדול אנו חולפים על פני יאכטות מפוארות העוגנות במרינה. באמת שזה נפלא לראות את אורותיהם משתלבים היטב באור המרינה החוזר על פני המים.

לסירה גלאי סונאר מתחתיה, המשדר אותות למסך הממוקם בקבינה. כך יודעים היכן אזורי הסלעים, והיכן ממוקמים הדגים.

אנו מגיעים לאזור, מכוונים באמצעות ה-GPS. מישל ניגש לסיפון ומוריד את העוגן שיגרום עד כמה שאפשר ליציבות ועצירת הסירה.

גבי ומישל כבר בקיאים ורגילים, מכינים את הקרסים ומשליכים למים. להפתעתי, ולא להפתעתם, לא חולפת דקה ולוקוס עולה בחכה של אילן, ועוד אחד מהצד השני בחכה של מישל. לאט-לאט האקווריום הזמני בסירה מתמלא בפיתיונות.

יש פפים ויש חכה

השחר כבר עולה. פיתיונות יש מספיק וכעת אנו יוצאים לאזור הסלעים, שם נתחיל בהשלכת ה'פפים' ללכידת הדגים הגדולים. ה'פפים' אלו בקבוקי פלסטיק ריקים, אליהם מחובר חבל עם משקולות, ואליו הקרס עם הפיתון שאמור לפתות את הדג.

הסירה בהכוונתו של אילן ה'סקיפר' חגה במעגלים על פי מתווה קבוע, מסביב לסלעים. אחד אחרי השני נזרקים המצופים בתקווה שלא יעלו חרס בשניהם. אולי לפחות יעלה דג אחד טרי ושמן שגם יוסף היה מוקיר עימו את השבת.

אילן מסתובב סביב ה'פפים', מין אות לסירות שכאן זה האזור שלו - הסחורה שלו. כן, הוא אומר. גם בים כמו ביבשה. יש כאלו שיוצאים לדוג ויש כאלו שיוצאים לגנוב.

את ה'פפים' נשאיר בים למשך כשעתיים, ואת זמן ההמתנה נעביר בדרך הישנה לדוג דגים - חכה. אילן ומישל מסדרים את החכות בחור מיוחד בסירה, המיועד לכך. מדי פעם חכה נמתחת ומיד היא נבדקת האם דג זה שעלה בחכתה או הייתה זו התראת-שווא.

נו, מה נגיד. כל-כך הרבה אנשים ציפו לדגים גדולים ושמנים. עורך 'בחדרי חרדים', אילן, מישל, גבי - וכותב השורות. ככה זה כשמצפים יותר מדי. כעבור שעתיים, אנו מגיעים חזרה לבדוק את ה'פפים'. אחד אחרי השני שולה אותה מישל מהמים. לא דגים ולא צדפים. אני מחפש את האכזבה בעיניהם של אילן ומישל. מסתבר שהם חיפשו אצלי. "היה כיף, חוויתי, מהנה גם בלי דגים", אני אומר, "ושהעורך יקנה לעצמו אקווריום".

זהו. סופו של כל דבר טוב, ואולי כל דבר הוא טוב, רק בגלל שיש לו סוף. אנו חוזרים למרינה. הציוד עובר שטיפה מלאה מהמלח ואני פונה לדרכי. כרגיל, שקוע במחשבות על דגים, דייגים, ומה שביניהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!