עופרת יצוקה 2? לא בקרוב • 'דואר צבאי' מהמר

קבלו את הסיסמה החדשה של הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי רגע לפני פרישתו - וניכר בה כושרו הקופירייטירי של מקורבו, דו"צ (היוצא?) תא"ל אבי בניהו.

"במקום לדבר על שירות חובה, הגיע הזמן שנדבר על החובה לשרת". סוף פסוק.

שני כשלים יש בה, בסיסמה.

הראשון, חוכמת הבייגלה. המחשבה כאילו ניתן לערוך שינויים מפליגים רגע לפני סוף הקדנציה, אינה אפקטיבית, גם אם הכוונות מאוד טובות. כדאי להיזכר בפרשת הפתק הצהוב שחתם עליו שר האוצר בייגה שוחט בליל פיזור הכנסת של שנת 1996. ועל כך כבר אמר קוהלת: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ".

הכשל השני: שוב מסתבר כי הצבא לא פונה לציבור בידים נקיות. הוא צריך לעשות בדק בית יסודי לפני שהוא פונה החוצה.

קחו למשל את הגיליון הצבאי 'במחנה' שיצא לאור לפני שבועיים. בפתח הגליון, תחת המדור 'פגישה אישית', מרואיינת חיילת המשרתת בבית הספר לפיתוח מנהיגות (ביסל"ם) - כן, יש דבר כזה.

החיילת, נערה בגיל העשרה, מתארת את תפקידה. הסכיתו וקראו. "אני עוזרת בארגון הידע שיש בביסל"ם, באמצעות קטלוג ממוחשב ופיתוח של חוברות וכתבי עת. את רוב היום אני מעבירה בספרייה, מוקפת בספרים ועיתונים, ודואגת לכך שכל המידע שקיים בהם יהיה זמין למפקדי צה"ל".

נשמע מרשים? יפה. בהמשך הכתבה מתברר שכל תפקידה של החיילת הוא לשבת מדי בוקר ולתמצת את הכתבות המופיעות בעיתוני הערב ובמספר ירחונים על דף מידע מרוכז.

מי קהל הצרכנים, אתם שואלים? שאלה מצוינת. ובכן, מהיכרות שיש לי עם היחידה בה היא משרתת (בית הספר לפיתוח מנהיגות), הרי שמדובר לכל היותר בעשרות בודדות של מפקדים וחיילים.

שמעתם טוב? הצבא מגייס נערה, מכשיר אותה בקורס צבאי שאורכו חודשים רבים (קורס מאבחנת מדעי התנהגות, מעין מקצוע קדם סוציולוגי) ואחר כך מעסיק אותה בהכנת תקצירי ידיעות מעיתוני הערב למספר מועט של צרכנים. האם לזה יקרא החובה לשרת?!

לא ביקשתי מאותם מפקדים לעלעל בדפי 'יתד נאמן' (ביום שלישי זה בחינם, לידיעת מנהלי הרכש בצה"ל). אף לא ציפיתי שיערכו בעצמם את ההשוואה בין 'המבשר' ל'המודיע' (יצחק נחשוני עושה את זה מצוין), אך את מה שהיא עושה במשרה מלאה, עושים אלפי מאזינים בשעת בוקר אחת של האזנה לידידיה מאיר, כולל בונוס 'דבר התעוררות' מעורר במיוחד ושתיית קפה של בוקר תוך כדי זחילה בפקקים מהבית באלעד אל הכולל בבני ברק.

ומכאן למקרה הבא: בסופו של אותו גיליון ממש, ישנו מדור בשם 'ד"ש מצולם'. והפעם עם חיילי יחידת ההוצאה לאור של זרוע היבשה. לאחר שהיחידה וחייליה נסקרים מכל זוית אפשרית, ובמיוחד מהזוית הצהובה, מופיע המשפט המדהים הבא:

"שאלה: מה עשית היום? טוראי שירלי לוי בתשובה: כלום".

הא לכם שתי חיילות בצה"ל שממלאות את החובה לשרת, אך בשום אופן לא את שירות החובה. אם חשבתם שמדובר במקרים בודדים, סורו נא לקניון עזריאלי בשעות העבודה המקובלות, וראיתם ושש לבכם.

בין פרס לאריה אלדד

על סיסמת חיל החינוך (המכונה פשיסטית לטעמו של אבי הקוד האתי הצה"לי, פרופ' אסא כשר) "עם בונה צבא – בונה עם", כבר כתבנו פעם.

תפקידו של הצבא הוא למלא את הוראות העם העוברות ממנהיגיו. תפקידו של העם לחיות. העם בונה את הצבא לצרכיו, הצבא מגן על העם - הא ותו לא.

כיצד יעברו הוראות העם לידי הצבא? ובכן, כבר אמרו הגששים: בשביל זה יש ממשלה. לממשלה יש כנסת. בכנסת יש מזנון וגו'. כשבאו חיילים (בני ישבות הסדר ואחרים) והצהירו כי יש להם מחוייבות כפולה, למפקדיהם ולרבניהם, הזדעזעה התקשורת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.

כעת מתברר כי מה שהשמאל כבר שכח, הימין טרם למד.

שימו לב לציטוט הבא מפי אל"ם אבי גיל, מפקד החטיבה המרחבית אפרים החולשת על השטח שבין טול כרם וקלקיליה ועד יקיר ועמנואל: "כשנכנסתי לתפקיד מח"ט, אחרי שחזרתי משנתיים בארצות הברית, לא הכרתי את המציאות שהשתנתה באזור. קיבלתי טלפון מ'מרכז פרס לשלום', שביקש לצפות בפרויקט התותים שהפלסטינים מוכרים לחברת הגלידות 'בן אנד ג'ריס'. כשנודע לי שהאבטחה תחת אחריות הפלסטינים, לא אישרתי את זה. אחרי כמה שעות הגיעה הנפילה – התקשרו מבית הנשיא ונתנו לי הוראה לאשר את זה".

לקרוא ולא להאמין. אל"ם בצה"ל מקבל הוראות מבית הנשיא (לא בקשה, לא המלצה. הוראה!)

ומה עם הצהרותיו החוזרות ונשנות של הנשיא שמעון פרס כי אינו מעורב בהכרעותיו הביצועיות של המרכז הנושא את שמו, בהיותו מכהן כנשיא של העם כולו?

תזכרו את זה בכל פעם שהתקשורת תתחלחל למשמע ח"כ אריה אלדד המורה לחיילים שלא לפנות מאחזים.

אין מלחמה

מבצע עופרת יצוקה 2 יוצא לדרך. כך נשמעים כל המומחים למראה הירי ההולך ומתגבר מכיון הרצועה לישובי מערב הנגב. אך אני סבור אחרת. זה לא יקרה בקרוב. תזכרו מי אמר לכם ראשון.

באותו בוקר אומלל של ט"ז תמוז תשס"ו, עת נחטפו חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד, היה מי שהזהיר את ראש הממשלה אהוד אולמרט כי יציאה חפוזה למלחמה משמעותה כישלון.

הייתה לכך סיבה ברורה: צה"ל לא היה מוכן להתקפה.

הימ"חים הריקים והיעדר האימונים בשנים שלפני המלחמה על רקע הקונספציה, הקיצוצים הכלכליים והעיסוק בגירוש תושבי גוש קטיף, היו ידועים לכל חייל מילואים, גם אם לא לראשי חיזבאללה, ובדיעבד אולי גם להם, מי יודע. אך הקב"ה הקשיח את לבו והתוצאה ידועה.

בבואו שנה לאחר מכן לקיים את מבצע עופרת יצוקה, התעקש צה"ל על ביצוע שרשרת פעולות הכנה קפדניות, החל מרכש ציוד וכלה בתרגולים ומודלים מתמשכים. רק מששוכנע הרמטכ"ל מעל לכל ספק כי כוחותיו מוכנים למשימה, נחאות להמליץ עליה בפני הדרג המדיני.

אך להשהייה זו הייתה משמעות נוספת: הצמד אולמרט את לבני הבינו כי לא פחות משחשוב להכין את הכוחות, יש להכין את הרקע המדיני - והוא בעל משמעות מבצעית ראשונה במעלה: לגרום לאומות להבין את הצורך הישראלי להפסיק את הסיוט בן שמונה השנים שעבר על תושבי הנגב מדי בוקר בבוקרו (המנוולים היו יורים בשעות בהן היו ילדי שדרות בדרכם לבתי הספר). שרת החוץ ציפי לבני הדרימה לארצו של פרעה העכשווי בבקשה לקבל הסמכה, ולו חרישית, לפעולה זו, והדברים הרי כתובים על ספר דברי הימים 'ויקיליקס'.

האם הפעם זה יהיה שונה? נהפוך הוא. דו"ח גולדסטון הוכיח כי דרושה יותר מאשר הסכמה שבשתיקה. יש צורך במטרייה מדינית רחבה, שתחזיק מים גם אחרי הפגז הראשון שיירה בטעות ויקטול חלילה אם על עולליה. ומי יתקע לנו כף שזה לא יקרה בפעם הבאה.

הסיכוי שביבי יכנס להרפתקת חורף תשע"א בבוץ העזתי, נמוך מאפס. הוא פשוט לא קיים. גם לא אהוד ברק צריך את זה עכשיו, ואפילו לא איווט הגיבור.

תזכרו שאמרנו לכם, כנגד דעת הפרשנים כולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!