האישה שמציירת שואה: "הנשמה שלי היתה שם"

כשהבטתי על הציור של תמי שוורץ, לא יכולתי להפסיק. הסתכלתי לילדים העצובים בעיניים, והרגשתי מה עובר עליהם ממש. לרגע היה נדמה כאילו האדם שעומד מול שני האומללים הללו, הוא צייר מוכשר שהעמיד אותם מולו במטרה לצייר אותם – לתת עדות עתידית לעם ישראל על המלחמה הארורה שכוח הרשע בה גבר כמעט על כל בדל אנוש. מעולם לא הייתי מדמיינת שאת הציור הפועם כל כך, ציירה אישה שמעולם לא ספגה בביתה 'שואה'.

"את בטוחה שאינך שייכת לדור שני לשואה"? שאלתי את תמי בשיחה מיוחדת ל'לובי נשי – בחדרי חרדים'.

"לא רק שאינני שייכת לדור שני, אני אפילו די רחוקה", ענתה בצחוק קצר. מצד שני, קשה להתעלם מהסביבה ששוורץ גדלה בה. היא בת לאם ממוצא לובי ולאב מרוקאי, שגדלה באזור חסידי לצד ניצולי שואה. "היינו 28 בנות בכיתה, מתוכן הייתי היחידה שלהוריה לא היה מספר על היד", היא משחזרת. "היו פעמים שממש הרגשתי לא נעים שלאמא שלי אין מספר על היד".

היתה לה ילדות נורמלית ואפילו ממש שמחה. ילדה מלאת כישרונות של משחק, ציור ועוד. ואז היא שמה לב שבציורים שלה היא מציירת הרבה שואה. "שנת 2003 היתה מן תקופה בה ציירתי הרבה מאוד ציורי שואה – אולי אלו דברים שעלו בי מן העבר, דברים שהדחקתי", היא מנסה להבין בקול. "בסך הכל גדלתי בבית שבו אבא ניסה לשמור עלינו ככל יכולתו ולא הרשה לקרוא ספרים או לשמוע סיפורים – כדי לשמור על שמחת החיים שלנו. אלא שהבת הסקרנית שלו לא יכלה שלא להתגנב מאחורי גבו ולקרוא ספרים, או להבין מדוע בדיוק יש לאמהות של החברות מספרים על היד? מה לעשות שגדלתי לצד ניצולי שואה וזה מה ששמעתי מחברות? הן חיו את זה ממש וברור שהקולות והריחות היו גם מנת חלקי. אני חושבת שהנשמה שלי פשוט היתה שם, בשואה".

ואכן, אי אפשר שלא להאמין שיש פה משהו מאוד מיוחד ולא מובן, בחיבור הזה של ילדה 'מרוקאית' שמציירת שואה כאילו נולדה בפולין לתוך מחנה השמדה, ראתה, הריחה, חוותה, ושרדה כדי לצייר, כדי להעביר את המסר לדורות הבאים – שכל מה שיישאר להם מתקופת התופת, אלו הסיפורים והציורים.

טעימה מתוך ציורי השואה של תמי שוורץ

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!