לאן נעלמו דרעי, גפני, אשר ופרוש? // יעקב ריבלין

שקט מוזר מאוד אופף מיום שלישי השבוע את ראשי המפלגות החרדיות. מאז שכחלון הדהים את כולם והציג את תוכנית הצ'ופרים שלו למשפחה הישראלית הם נאלמו אלם כאילו מישהו כרת את לשונם.

איפוא הלשון הממהרת אמרי שפר של יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני. היכן מערכת התגובות הסופר משומנת של יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. מה יש לח"כ יעקב אשר, האיש שתמיד יש לו דעה בכל נושא, להגיד על התוכנית. מדוע ח"כ מוזס לא מחפש את ההשלכות הצפויות על מחירי הדיור והתחבורה למירון בל"ג בעומר. היכן דעתו המלומדת של סגן השר פרוש (ההשלכות הצפויות על מוסדות הפטור והחצרות הכלל חסידיות). את כולם נשאה הרוח בדרך למנזר השתקנים בואכה לטרון.

היחיד שהגיב, ומיידית, היה שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. הוא הראשון שהבין שמה שטוב לכחלון זה בעצם אסון בשבילו. ההנחות בצהרונים ונקודות הזיכוי במס הכנסה לא מדברות אליו, ובטח שלא הפחתת מס הקניה על הסמארטפונים. מה שנוגע אליו זה הידיעה הברורה שכל שקל שהולך לתוכנית ההטבות למשפחה של כחלון ירד מהרפורמה בסיעוד שהוא נאבק עליה מאז הקמת הממשלה. אם היה עודף כלשהו בתקציב המדינה שהוא בנה עליו כעת התייבשה המצולה ולא נותר בה עבורו אפילו דג אחד לרפואה.

אבל ליצמן, כמו ראש הממשלה וכמו יתר חבריו למערכת הפוליטית אחוז בחבלי בוץ וארגמן שכחלון ריפד בהם את התוכנית שלו. אי אפשר לצאת נגד תוכנית המטיבה עם העם בלי להצטייר כאנטי חברתי חלילה. לך תסביר ליושבי הקרנות ומנפני הקרטונים על המנגלים שאין מושז כזה ארוחות חינם בתקציב המדינה. גם הדיבורים על עודפים בגבית מיסים הם בסך הכל תעתוע מספרי. מדינת ישראל עדיין מוציאה כמה עשרות מליארדים מעל למה שהיא מכניסה ממיסים ותמלוגים על אוצרות טבע. שם המשחק הוא קביעת יעד גרעון. אם מורידים אותו באחוז אחד אין שקל אחד מיותר בתקציב. אם מעלים אותו באחוז אחד פתאום יש " על הנייר" מליארדים מיותרים. להסביר זאת למי שאין עיסוקו במספרים זה קל כמו ללמד את נשות הכותל את סוגית חנינא סגן הכהנים.

מה שליצמן מסוגל להסביר, ורק לציבור שלו, זה שכחלון לקח את עודפי הגביה הוירטואלים והוציא אותם על תוכנית שמזכירה ימים של פעם. בשנות השמונים היו היה שר אוצר שקראו לו יורם ארידור. בפרוס הבחירות של תשמ"א הוא החליט להטיב עם ולהוריד מיסים על מכשירי צפיה צבעוניים. הליכוד ניצח בבחירות, בין היתר בזכותו, וכעבור שנתיים המדינה הגיעה לאפס יתרות מט"ח ואלמלי סיוע דחוף מארה"ב ותוכנית היצוב של שמעון פרס לא היה מה לאכול בארץ הקודש.

כחלון קצת יותר מיושב ויש היום הררים של מטבע חוץ בקופת המדינה (יתרה של כמאה מליארד דולר). הוא לא יוביל את המדינה לפשיטת רגל אבל העיקרון של בזבוזים לצרכים פופולריים הוא די דומה. אז היה מכשירי צפיה צבעוניים היום מדובר בהנחות על סמטרטפונים. דור דור וצרכיו. דור דור ותאוותיו.

גם ההנחות בצהרונים לא ממש נועדו לשכבות החלשות. לפי התוכנית החדשה ההנחות ינתנו לפי אשכולות סוציו אקונומיים, שזה דבר טוב כשלעצמו (מרבית הישובים החרדים לדוגמא הם באשכולות אחד עד שלוש) אבל ההנחות המהותיות יתנו לאלה שמשלמים הרבה. קרי: השכבות המבוססות ומעמד הביניים. נקודת האור האמיתית בתוכנית היא מתן נקודות זכות עבור ילדים גם לגברים. לקהל קוראי הפלס ויתד אולי זה לא מעלה ולא מוריד. גם לא לדרשני התרומות בבתי הכנסת. לכל יתר הציבור החרדי זה בהחלט משמעותי.

אבל ליצמן שאם יש עודף, גם וירטואלי צריך להפנות אותו ליעדים ראויים יותר. פחות צבעוניים, יותר נחוצים. אחד מהם הרפורמה בסיעוד. מאות אלפי קשישים אינם מקבלים את הסיוע והטיפול שמאשר להם קיום בכבוד בשנותיהם האחרונות. הם נופלים לנטל על משפחותיהם שלא תמיד מסוגלות או רוצות לטפל בהם כראוי. תקצוב ראוי לחיים בכבוד למאות אלפים עדיף על הנחות בצהרונים וטלפונים משוכללים.

העדיפות של כחלון נמצאת בקהלים אחרים. אלה שמגיעים לקלפיות ונסקרים בסקרי דעת הקהל. אחרי שנכשל טוטלית בפתרון מצוקת הדיור והפך למשל ולשנינה, ואחרי שנתניהו ניצל את החולשה שלו בסקרים כדי לכפות עליו את חוק התאגיד המביש- הוא יכול היה ללכת לבחירות במצב עלוב כזה- כחלון החליט לשנות מיצוב. לא שר על וכושל לעניני שיכון אלא שר אוצר לעניינים חברתים וטובת העם. אם המהלך יניב פירות בסקרי החודש הקרוב נראה אותו מעז פנים הרבה יותר מול ראש הממשלה.

לצערו של ליצמן הזעם שלו בנושא הוא אין אונים. בניגוד לדרעי וגפני שבודקים דעת קהל לפני שהם מחליטים משהו דווקא לו אין בעיה ללכת נגד הזרם. היה מתאים לו להודיע שאם לא תקודם התוכנית שלו לרפורמה בסיעוד הוא יצביע נגד תוכנית ההטבות לעם החדשה של כחלון. הוא לא עושה זאת כי הוא יהיה בגדר קול קורא במדבר. חבריו ליהדות התורה לא יצטרפו אליו ,וטעמם ונימוקם עימהם (ליצמן לא הצטרף למאבקים שלהם. עיין ערך פרשת ועדות הרישוי ועוד). בתוכנית יתמכו גם סיעות האופוזיציה שאף הם רוצות להטיב עם העם, כך שבכל מקרה הרוב המוחלט מובטח.

גם עמיתיו של ליצמן, ה"ה דרעי גפני ובנט, לא אוהבים את התוכנית של כחלון. ולא רק בגלל שהוא הפתיע אותם בגדול ( אפרופו הפתעות מי שהיה שותף לתוכנית הוא סגן השר יצחק כהן. מטעמי לויאליות לשר הממונה הוא לא גילה ליו"ר הממונה עליו אפילו ברמז על התוכנית המתרקמת. דרעי שמע עליה ברדיו כאחד העם). הם הבינו שאם התוכנית היתה דולפת החוצה נתניהו היה מפסיק שיחה עם נשיא ארצות הברית כדי לדהור למסיבת העיתונאים ולגנוב לכחלון את הקרדיט. הוא כבר עשה לו את יותר מדי פעמים בחודש האחרון.

הזעם הכבוש של דרעי גפני ובנט נובע מסיבה שונה לחלוטין. לפני שלושה חודשים, כאשר אושר התקציב הדו שנתי החדש, הכין האוצר תחזית מיסים קודרנית לשנתיים הקרובות. בהתאם לתחזית נדרשו כל משרדי הממשלה לקיצוץ רוחבי בכל סעיפי הפעילות שלהם. בנט נאלץ לחתוך בשעות הוראה. ליצמן בסיוע לבתי החולים הממשלתיים. דרע חתך במענקי האיזון לרשויות המקומיות. אין משרד ממשלתי אחד שלא חתך בבשר החי כדי לעמוד ביעד הגרעון שקבעה הממשלה.

ופתאום יש מבול של כסף. הוא לא מגיע מסיוע אמריקאי נוסף או מגילוי בארות גז חדשות שלא נמכרו בזיל הזול לטייקוני הגז. הוא מגיע מעדכון תחזית המיסים. פתאום מתברר שהתחזית הפסימית לא היתה נכונה והנתונים של הרבעון הראשון ב 2017 הם גבוהים מהמצופה. כל כלכלן מתחיל במשרד ממשלתי מכיר את התרגיל הזה. אבל הפעם הוא נעשה הרבה יותר בבוטות. המליארדים שנאלצו משרדי הממשלה לקצץ בראשית השנה ירדו מהסעיפים הקיומיים ביותר. את העודף לקח כעת משה כחלון לתוכנית ההטבות שנועדה לחלץ אותו מהבוץ של הכשלונות בדיור. כלומר: הם שילמו. כחלון לוקח כעת את הכסף וחוגג.

לדרעי יש בעיה נוספת. את הכסף שלקחו לו בקיצוץ הרוחבי הוא עוד יחזיר איך שהוא לעצמו. מה שכחלון עושה כעת מאפיל על תוכנית ההטבות שלו לשקופים. מה זה הנחות במים ותחבורה ציבורית בעלות של שש מאות מליוני שקלים לעומת המליארדים שכחלון שופך כעת על העם במסגרת תוכנית ההטבות שלו? ממש כלום. ובכלל, כל מיצוב יתר של כחלון כמנהיג מפלגה חברתית הוא פגיעה באלקטוראט השקופים שאליו נושא דרעי את עיניו. ההערכה בש"ס היא שכחלון " גנב" להם לפחות מנדט אחד אם לא יותר. מסע המלחמה של כחלון נגד נתניהו גורר בעקבותיו שובלי אבק שמסמאים גם עיניים אחרות שמביטות בו מתוך דמעה שקופה.

חג העצרת
למרות שהשקופים לא ממש הגיעו לעצרת הגדולה של אל המעיין בטדי , ולמרות שמרבית הקהל לא נשאר עד למשא המרכזי של נשיא מועצת החכמים והבריז לאחר סיום מופע האומנים, זכאים השסניקים לרשום לזכותם הצלחה גדולה. קודם כל בגלל המאסה. למלא את היציעים של טדי זה לא יד אליהו או הארנה. מדובר במספרים שכמותם טרם ידעה ש"ס בימים עברו. וגם אז הציעו זמרים ואומנים והסעות חינם.

היציעים היו מלאים חרף התחזיות השחורות של מזג האוויר. ביום העצרת בשרה הכותרת הראשית של העיתון הנפוץ ביותר במדינה על גשמים ורעמים מדרום הארץ ועד צפונה. אנשים לא עולים לאוטובוסים בקרית שמונה במצב כזה רק כדי לצפות בזמרים שדרך אגב ממש לא היו מהשורה הראשונה. הקדמת העצרת גרמה לכך שהם יפסידו גם את ברכת הכהנים בכותל. וזה אומר שמי שהגיע בא קודם כל להזדהות עם התנועה ועל הדרך להנות קצת מתוכנית בידור לכבוד החג.

הלקח המרכזי של ראשי ש"ס מהעצרת הוא ארגוני. אחרי שנים ארוכות של מנגנון עבש ובלתי מתפקד פתאום קמה רוח חדשה בעצמות היבשות. פעילים שלא הצליחו להביא מאה אנשים לקלפים גייסו פתאום חמשה ועשרה אוטובוסים מלאים. היו גם שגייסו כמה עשרות (דווקא ירושלים קצת פשלה. יחסית לערים אחרות היא לא סיפקה את הנתונים שציפו ממנה). התברר שאם לא נותנים לפעילים לנמנמם ומאיימים עליהם באובדן מקומם לקדנציה הבאה הם מסוגלים לעבוד כמו שדים משחת.

סניפים שהיו קיימים על הנייר ט"ו שנה חזרו לתפקד ולהביא תוצאות. שיקומו של המערך הארגוני הוא איפוא הבשורה המרכזית של העצרת הש"סית וזה בהחלט הישג לא מבוטל. מה יעשו עם כושר הארגון הזה בבחירות הבאות? קשה לדעת. אם השקופים והעמך לא ברחו באופן מוחלט אז יש על מה לעבוד . אם הם כבר במפלגות אחרות אלף אוטובוסים ועצרות לא יחזירו אותם.

שודא דדייני
סמוך ותכוף לערב פסח נערך במשרדי הרבנות הראשית הרשית בירושלים המעמד המסורתי של מכירת החמץ לגוי של המדינה. מדובר בטקס שגרתי שתופס מקום גם בתקשורת הכללית רק משום שהוא תורם את מנת הצבע הדרושה לתיאור אווירת החג. יחד עם הדיווחים על מחירי המצות המופקעים במאה שערים ומתכונים חדשים לחרוסת בנוסח יהודי מזרח אפגניסטן.

בערב פסח דהשתא נרשם חידוש מרענן. כחלק מהמיתוג מחדש של הרבנות הראשית כגוף הצועד עם הזמן הוחלט לאפשר מכירת חמץ גם באמצעות האינטרנט. חסל סדר ריצה לרב השכונתי ועמידה בתור ( ולא לשכוח להניח כמה שקלים בקערה על השולחן כדמי טרחה) מאחורי כמה ישישים שמנסים להזכר היכן הם מניחים את כלי החמץ ולא תמיד מצליחים. כמה קליקים מול המחשב והחמץ עובר לרבנות הראשית ומשם לרשותו של הגוי התורן. לזכותה של הרה"ר יאמר שטרחו לציין שם שמדובר בפתרון שבדיעבד לאנשים עסוקים. וזאת בשל מספר בעיות הלכתיות קלות. לא כאן המקום לעסוק בהם.

המאמץ למתג מחדש את הרבנות הראשית ראוי להערכה. מול המתקפה הפראית של ארגוני הרבנים על גבול הקונסרבטיזם ( ראה מאמרו המצויין של הרב י. ב פרידמן בגליון ערב החג) המשדרים קדמה על חשבון ההלכה, מן הראוי זה מכבר היה שהרבנות הראשית תוכיח ותלמד שהקפדה על הלכה וקדמה טכנולוגית יכולים לצעוד ביחד. שאפו.

אלא שמיתוג עוסק בעיקר בתדמית .אם בעיות שורשיות בתוך מנגנון הרבנות הראשית לא יפתרו אלף מבצעים של מכירת חמץ אינטרנטית לא יעזרו. יודע כל ירקן פיקח שאם שמים מספר תפוחים נאים בראש הערימה זה טוב רק לחצי שעה. לאחר כן עולה ריח הרקבון מלמטה ומבריח את הקונים.

אחד הגופים היותר רקובים במנגנון הרה"ר, אפילו יותר ממערכת הכשרות, הוא אגף הבחינות. סיפורים על הנעשה שם רצים עוד מימי המפד"ל בשנות השישים. מבחנים שנבדקים לאחר חודשים ושנים. תוצאות תמוהות שאיך שהוא מסתדרות לפי קשרים ויחוס יותר מאשר לפי השקעה בלימודים. מבחנים שנעלמים. מיוחסים שמקבלים שאלות מראש ועד שטיק וטריק שניתן להעלות על הדעת. וזה עוד לפני הסיפור המוזר של הבחינות שבעל פה למתן כושר רב עיר ( נוהל שכבר בוטל מזמן) שהכניס למעגל הרבנים הבכירים אנשים שלא ידעו פרק בהלכות נטילת ידיים ( או בעצם כן ידעו אך מזוית אחרת). אומרים שאחד מהם אף הגיע לפסגת הפירמידה הרבנית. ואוי לעיניים שכך ראו.

לפני חצי שנה נכנסה המשטרה לעובי הקורה. נערכו מעצרים ובכירים במחלקה הושעו. במהלך החקירה הועלו חשדות למתן שוחד להעדפת מקורבים וכל מיני גישפעט שכל עובר אורח בבית הרה"ר ידע לספר אליהם כמעט מנסיונו האישי. לזכותם של ראשי הרה"ר יאמר שהם לא ניסו להתנער ולטייח. ההפך. המנכ"ל החדש משה דגן, משקיע זמן רב בנסיונות לשקם מחדש את המחלקה הרקובה.

הסיפור שיתואר כאן בשורות הבאות עשוי לעזור לו להמשיך במלאכת הניקוי ההכרחית. ומעשה שהיה כך היה. בחודש אב תשע"ו התקיים המבחן המרכזי לדיינות על חושן משפט חלק ג'. מדובר במבחן שמי שלא ירק דם שנתיים קודם לכן אין טעם בכלל שיגש אליו. שבעה חודשים לאחר מכן, באדר שנה זו החלו להגיע גל הציונים הראשון. הבוחנים בגל זה היו הרבנים הגאונים איגרא והייזלר. בראש חודש ניסן הגיע הגל השני שנבדק על ידי הרה"ג בן שמעון ורב נוסף ששמו שמור במערכת. המשך הסיפור ילמד מדוע.

אצל שני הבודקים הראשונים התוצאות תאמו לממוצע השנים הקודמות. כשבעים אחוז עברו, שלושים אחוז נכשלו. אצל הבודקים האחרים התוצאות היו קטסטרופליות. הרוב נכשלו ורק מתי מעט עברו. בין העוברים היה חתן של. בין המתנדנדים הזכאים לערעור ובדיקה חוזרת היה בן של. מטעמי צנעת הפרט לא יפורט.

כלום ידם של הבודקים בגל השני היה קשה יותר על ההדק לעומת הקודמים? כך חשבו תחילה ראשי הכוללים לדיינות שהופתעו למשמע התוצאות. ההפתעה הפכה לתדהמה כאשר בהחלפת מידע ביניהם התברר שמרבית הנכשלים קיבלו ציון זהה. חמישים וחמש נקודות בלבד. כבר בשלב זה מן הראוי לציין שלפני נהלי הרה"ר ניתן לערער על ציון רק משישים ואחד ומעלה כאשר ציון עובר הוא משבעים ומעלה.

מבחינה סטטיסטית ההסתברות ששלושים נבחנים יקבלו תוצאה זהה בנקודות היא באיזור האפס אפס פסיק אחד. פליאה נוספת: ראשי הכוללים יודעים הייטב מי מתלמידיהם הוא בליגה אלף ומי בליגה ב'. אבל בתוצאות המבחנים של צוות הבדיקה שמסר ציונים בניסן לא ניכר שוע בפני דל. גם המצטיינים נתקעו על החמישים וחמש נקודות. היה ברור שמשהו קרה כאן.

למרבה מזלם של הנכשלים דווקא הפסילה הסיטונאית עבדה לטובתם. ראשי הכוללים וכמה נבחנים נמרצים הקימו קול זעקה מרה וגדולה שהגיע עד לשכת מנכ"ל הרה"ר. ברבנות הריחו שערוריה נוספת ומיהרו לפעול. כל המבחנים של צוות הבדיקה השני הועברו לבדיקה נוספת של הרה"ג זבדיה כהן. תוך שבועיים הגיעו התוצאות והן היו שונות לחלוטין. מרבית הנבחנים עברו בתוצאות גבוהות בעשרות אחוזים. " אחד התלמידים שלי קיבל חמישים וחמשה אחוז בבדיקה הראשונה וזה אחד שידע את החומר ישר והפוך. בבדיקה החוזרת הוא עלה לשמונים וחמשה אחוז. היה ברור שמשהו לא היה כשר בבדיקה הראשונה " אומר לנו אחד מראשי הכוללים שהיה מעורב בפרשה.

אגב כך הוא מציין לקח נוסף מהפרשה: כשהרבנות רוצה באמת מבחנים יכולים להבדק תוך שבועיים. כשהיא נותנת למנגנון המערכת החורק לעבוד בקצב שלו זה לקח שבעה עד שמונה חודשים. מאב שנה שעברה עד אדר ניסן שנה זו.

מבירור נוסף שערכו ראשי הכוללים, בירור שנעזר במידע פנימי מתוך המערכת, עלו פרטים נוספים על צורת הבדיקה של צמד הבוחנים שהעבירו ציונים בחודש ניסן. אחד מהם נתן ציונים לפי רמת הנבחנים. השני, רב ישיש שכוחו כנראה לא עמד לו לבדיקה מעמיקה פסל כמעט את רובם. מרבית ציוניו היה לא עבר או מסופק. כדי למנוע ערעורים על הציונים נקבע בצוות זה שהציון הכללי יהיה חמישים וחמש. למה מספר זה ולא חמישים ותשע או ארבעים ושניים? לבודקים הפתרונים. מה שברור הוא שלרמתו של הנבחן לא היה כל קשר לתוצאות. והבדיקה הנוספת של הרה"ג זבדיה כהן תוכיח.

אפרופו בלאגן. אחד הנבדקים (קוד חמישים ושמונה) מבחנו אבד. המסכן קיבל פסילה על אתר. וזאת בניגוד לנוהל המקובל בכל מוסד המכבד את עצמו ולפיו נבחן שמבחנו אבד באשמת המערכת מקבל ציון עובר.

הסיפור המוזר הזועק חקירה מצד עצמו מעלה בשוליו שאלות נוספות על הליך הבחינות ברבנות הראשית. במוסדות האקדמיים מקובל שלכל נבחן, ובכל תוצאה, יש זכות ערעור. מקובל שנבחנים זכאים למה שנקרא פתיחת מחברות. כלומר: ערעור בנוכחות הנבחן הרואה את מבחנו לפניו ויכול להגיב. מקובל שיש מועד ב' המאפשר לנכשל לתקן את עצמו בתוך זמן סביר. במחלקת הבחינות של הרבנות הראשית שום דבר מזה לא קיים.

ובכלל. מה היה קורה אם צוות הבדיקה הנדון היה יותר מתוחכם ולא קובע ציון זהה לכל הנכשלים, מה שעורר מיד את החשד והקפיץ את ראשי הכוללים. במקרה זה עשרות נבחנים שעמלו שנים היו מוגדרים כנכשלים ומאבדים שנתיים יקרות מחייהם.

האם יש למערכת עניין להכשיל כמה שיותר נבחנים. לראשי הכוללים לדיינות יש חשד כזה כבר מזמן והסיפור הנוכחי רק מעמיק אותו. צריך לזכור, אומר לנו אחד מראשי הכוללים, שבניגוד לבחינות להוראה הנבדקים על ידי רבנים ואברכים, המבחנים בדיינות נבדקים רק על ידי דיינים מכהנים. יתכן, אומר לנו הנ"ל, שהבודק שפסל בסיטונאות את הנבחנים נמצא בניגוד עניינים. וזאת כי שניים מקרוביו קיבלו כבר כושר לדיינות וכל מקבל כושר נוסף יתמודד איתם על אחת המשרות הבודדות הפנויות. או שכן או שלא. מה שברור הוא שהמערכת צריכה ניקוי אורוות דחוף ויפה שעה אחת קודם.

תגובת מנכ"ל הרה"ר מר משה דגן:

הרבנות הראשית שמה לה למטרה להעניק לציבור בכלל ולנבחנים בפרט, שירות שוויוני מקצועי ואדיב. מזה שנים, שבחינות ההסמכה לרבנות ודיינות מתנהלות בכתב בלבד במתכונת אחידה שקופה ושוויונית ללא משוא פנים וע"פ קריטריונים, נהלים והנחיות ברורות.

מחלקת הבחינות ברה"ר עברה בשנים האחרונות שינוי מהותי לטובה ובמיוחד בשנה האחרונה – חלק מתהליך הבחינות הוצא למיקור חוץ כדי לעמוד ביעדי השירות לאלפי הנבחנים ובמקביל אנחנו פועלים במרץ וללא לאות להמשיך לשפר ולייעל את מערך הבחינות תוך כדי תנועה . כך לדוגמה, ציוני הבחינות מפורסמים בתוך 90 יום ב-3 אמצעים שונים- באזור האישי של הנבחן, באמצעות מערכת טלפונים חכמה ע"פ קוד אישי ובמכתב. כמו"כ הקמנו מערכת להחזרת אגרות בחינה לנבחנים שנרשמו ולא הגיעו לבחינה ואף אפשרנו החל מלפני חודשיים זכות ערעור, במקרים שנקבעו, על תוצאת המבחן. במועד האחרון ( לפני הפסח ) נגשו לבחינות מעל 3500 נבחנים למבחני רבנות ודיינות – נתון המייצג גידול של מעל % 40 בהיקף הנבחנים ביחס לשנים עברו – כחלק מהיערכות לגידול במס' הנבחנים שצפינו, נבחרו בהליך מכרזי 60 בודקי בחינות למבחני הרבנות – גידול של מעל 30% -כלל הבודקים שנבחרו במכרז ( החדשים והוותיקים ) עברו יום עיון מקצועי, במטרה להביא לתיאום ציפיות מלא.

בהתייחס לטענות העולות מהכתבה אבקש להבהיר כי מבחני הדיינות נבדקים פעמיים ע"י בודקים מנוסים ומקצועיים אך לצערנו נפל פגם בבדיקת כ- 30 בחינות ממועד אב כאמור, שע"פ החלטתי הועברו לבדיקה חוזרת תוך בקשה לבודק הבחינות שיסיים את בדיקת 30 המחברות לפני החג. אבקש להבהיר ששמות הנבחנים נותר חסוי בכל תהליך הבדיקה עד לפרסום הציון הסופי.

הרה"ר הפיקה לקחים מהאירוע והוצאו הנחיות ברורות כדי שמקרה כאמור לא יחזור על עצמו, כמו"כ אי"ה בחודש הקרוב הרה"ר תצא במכרז חדש בו ישולבו תנאי סף מעודכנים, לבחירת צוות בודקי בחינות לדיינות.

לגבי מחברת הבחינה שהלכה לאיבוד - הסוגיה המביכה עדיין בבדיקה ובניסיון לאתר את המחברת - בכל מקרה המענה יינתן לנבחן באופן אישי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!