בת לניצול שואה במכתב מרגש: "אבא, מתי הבנת שאתה יתום"

יום אחד של כאב - יום של זיכרון

אז שוב אני שומעת את הצפירה,
ושוב הדמעות מתחילות לרדת.
ושוב אני נלחמת עם ריקי הפנימית שלא לפרוץ החוצה.
אבל זהו יום השואה... היא צועקת ולא מוותרת!

כאילו קיבלתי אישור לכאוב את הכאב,
כאילו הוא לא נמצא שם כל השנה / החיים.

לא יודעת אם זה הכאב של אבא או שלי,
לא יודעת אם אני מרחמת על עצמי או עליך.
לא יודעת אם לכאוב את שלך קודם לשלי,
כי שלי זה כתוצאה מהכאב שלך.

כל השנה, בעצם השנים, הכל נעול בקופסא קטנה עם מנעול ענק.
כל השנה אני מחייכת וצוחקת ולבושה,
מתנהלת כרגיל.
כל השנה אני מנסה לברוח רחוק רחוק,
לעלות אליך מידי פעם ושם לכאוב את הכאב.
ואז ברגע שאני מסיימת את הביקור,
שוב אני שמה את המסכה - מסכת הכל כרגיל.

אני מתחילה את הבוקר בתחושה של כבדות נוראית.
יודעת שהיום אין לאן לברוח.
שהיום אתה מצפה ממני לנורא מכל,
שאני מצפה מעצמי להתמודד מול השואה.
להתמודד איתך ומולך!

אבא,
רק לפני שנה נודע לי שהיית באשוויץ.
רק לפני שנה עליתי אליכם הביתה ושאלתי בקול שקט 'איפה היית אז...'
'מתי לקחו את אמא שלך... את אחיות שלך...'
'מתי הבנת שאתה יתום!!!'

אבא,
התיאור שלך היה מזעזע.
אני כנראה לא בשלה מספיק.
ההבעה והקול שלך היו בהתחלה חלולים,
ואט אט הרגשתי שאתה מתחיל להרגיש –
אבל צמצמת את זה למינימום,
לא רצית להכאיב אלא למסור לי מידע,
מידע יקר שלא יאבד .
הבנתי אבא, שלא אצליח להכיל את הכאב שלך,
ולעולם לא אהיה גם מסוגלת.

אבא,
למה תמיד שיחקת חזק וקשוח? כאילו הכל עובר לידך!
כאילו גיא המוות לא נמצא איתך כל יום?
הזיכרונות שלא מרפים ממך, הכאב העמוק שחותך אותך .
אבא שנלחם כמו אריה פצוע אחרי שנות המלחמה.
עולה לבד משאול המוות ומנסה לחיות את החיים בהסתרה.
הסתרה עמוקה של עשרות שנים . מיליוני דקות וים אינסופי של תחושות .


עוד שנה חלפה,
עוד יום הזיכרון בפתח,
עוד צפירה רמה תישמע...
ואתה פחות ופחות איתנו
הולך ומתכנס לעצמך,
הולך ושותק בימים וצועק בלילות.

אין לי כמעט את מי לשאול ולדובב,
יש לי רק לנסות שוב לקחת נשימה ורק לבוא, לשבת בשקט, לדמוע, לתת לך כוח ותקווה.
עכשיו אני זו שצריכה להיות חזקה עבורך,
אני זו שצריכה לשתוק לצדך.
לא לספר לך מלא דברים,
לא לספר לך על מהות היום כדי לא להכאיב.

למדתי מהטוב ביותר לשתוק.
למדתי מהחזק ביותר לשרוד.
למדתי להעמיד פנים ולחייך כלפי חוץ.
למדתי להודות תמיד ולהסתכל על העתיד.

הגיע תורי אבא לתת לך כח ולשתוק!!!

הנצחת השתיקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!