יהודים, ואנחנו עוד שואלים היכן היה אלוקים בשואה?

היכן היה אלוקים בשואה, זו שאלה שנשאלת הרבה ולא רק ביום השואה.
אחת הבעיות הקשות מתחילה בכך שאנחנו בוחנים את המציאות באופן לא מציאותי עם שאלות לא נכונות - בהתאם לכך אנחנו מקבלים תשובות מוטעות.

השאלה היכן היה אלוקים בשואה היא שאלה ללא תשובה, אלא שאלה רטורית, שכלל אינה מחפשת תשובה. הרי מה זאת אומרת היכן היה אלוקים בשואה? אלוקים היה באותו מקום שהוא היה ביציאת מצרים, בנס חנוכה, בפורים, בכל אותם מקרים שלבסוף עם ישראל שרד, ניצח, ואף נהפך למציאות שמחה. שם היה נוכח אותו אלוקים.

אם כן השאלה היא לא היכן אלא מדוע? מדוע אותו אלוקים שעשה לנו את נס יציאת מצרים, שהפיל את המן הרשע שרצה לאבד ולהשמיד את כל היהודים ביום אחד ב-127 מדינות.

אם כן, מדוע הפעם בחר ה׳ לא לעשות לנו נס? מאז שחרב בית המקדש עד לעצם היום הזה - לא נבנה בית מקדש שלישי ובכל שנה שלא נבנה כאילו חרב מחדש. בית ראשון נחרב מפני שעברנו על שלוש עברות חמורות: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. ובסוף נבנה הבית שוב. ואילו בית שני חרב בשל שנאת חינם ועד היום לא נבנה, מדוע?

אכן, התשובה היא שנאת חינם. השנאה היא לא רק בן אדם לחברו, אלא השנאה שלנו את עצמנו!
לא פעם אני שומעת יהודים שאומרים אנחנו עם מתנשא, אנחנו עם שחושב את עצמו,
הנה עובדה, כתוב בתורה שאנחנו אור לגויים. אך למען אור לגויים אין בו התנשאות, אלא אחריות - מנורה כל מטרתה להאיר את החדר, אך כאשר אינה מחוברת לשקע, החדר מצוי במצב של חושך. וכן, העולם נמצא בחושך, העולם שלנו הפך להיות עצוב. אנחנו מובילים טכנולוגית אך מפגרים רגשית. יש לנו וואצפ ופייסבוק ומלא חברים ווירטואליים אבל אין לנו חיבור אמיתי לא עם חברנו, והגרוע מכל לא עם עצמנו ובוראנו.

למעשה, יש מי שחושב שאם יש תשובה לשאלה למה אלוקים לא עזר בשואה, חושב כאילו שבעצם התשובה יש הסבר והצדקה לכאב. אך למעשה התשובה מסתכמת במשל: נתאר לעצמנו זוג שקונה בית חדש, ואמו של האיש קונה לו מתנה, מגש יפיפה לעוגה עם סכין, כדי שייהנו ויכניסו אורחים בצורה מכובדת. לאחר כמה שנים לוקח האיש את הסכין ופוצע איתה את אשתו. האם נעלה על הדעת להאשים את האמא של החתן? הרי היא קנתה את הסכין. ודאי שלא. האיש בחר לפצוע את אשתו עם הסכין וזה חמור מאוד, ואחריות של אותו אדם.

בדיוק כך אלוקים. ברא לנו עולם נפלא אבל יש מי שדואג להרוס אותו. אלוקים נתן לעם ישראל תורה, ״תורת חיים״ שבאה לשמור עלינו בדרך נס מעל הטבע. כשאנחנו לא שומרים אותה כראוי ואף מתביישים בה – שלא נתפלא על כך שמי שנתן לנו אותה, לא שמר עלינו.

בשואה אולי לא נראתה השגחה כללית – אם כי היתה השגחה פרטים ליחידים. ועם כל האסון הנורא והגדול, כן התקיים לנו נס גדול. ולא רק ששרדנו ונשארנו, חזרנו לארצנו אחרי 2000 שנות גלות. לא גנבנו, לא כבשנו, חזרנו הביתה! כשאנו מקיימים את התורה אנו שמים על עצמנו שכפ"צ שבאופן טבעי אם הוא לא מונח עלינו - סביר להניח שמפעם אחת ‏שהאקדח יורה מתים, בדיוק כפי שהשכפ"צ אמור לפעול מעבר למציאות הטבעית, כך היחסים שלנו עם ה׳. כשאנו שמים עלינו את ההגנה שלו שנקראת תורה, היא שומרת עלינו. כשאנחנו מורדים, גם השמירה שלו יורדת, אם כך האחריות היא עלינו.

זה שהנאצים ימ"ח שמם רצחו אותנו, אלוקים ישלם להם, הם לקחו את הסכין ושחטו בנו, אך אם היינו שמים עלינו את השכפ"צ, הסכין לא היתה פוגעת בנו, אנחנו העם היחיד שכאשר משהו רע קורה לו, הוא מבין שעליו לעשות חשבון נפש.

40 שנה לפני פרוץ השואה קראו רבנים להעיר את הקהילות באירופה, אך ככל שהגויים פתחו את השערים להשתלבות היהודים, במקום שנשמר את תורתנו, פתאום רצינו להתאים את עצמינו ולעשות מקובלים. התבוללנו, התנתקנו כדי להתקבל כשופטים מן המניין, ועוד, הקהילה הרפורמית בברלין הגדילה לעשות כאשר ביקשה להשמיט מן הסידור את הפסוק״ ותחזינה עינינו לציון״ ושינתה אותו, לתחזינה עינינו לברלין. היו רבנים שזעקו שמידה כנגד מידה עתידה להגיע אם לא יחזרו בהם אותה בני קהילה,
ואכן כשם שציפו לברלין, מברלין חזו לשמוע על הכרזת השמדת היהודים.

ארבע דורות היתה התבוללות, והיטלר ימ"ש שמו ביקש לחזור ליהודים ארבע דורות אחורה. מספיק שהיה יהודי אחד במשפחה לפני ארבע דורות ואתה מת.
יש ששואלים אם כך, מה אשמים היהודים ששומרים מצוות, מדוע הם נרצחו? אך כאן עם כל הכאב, שוב אנו נוכחים לדעת שעם ישראל ערבים זה לזה. מספיק שאחד עושה חור באוניה, כולם טובעים בים ורק בודדים ניצלים.

גם בימים אלו האוניה של עם ישראל נטרפת בלב ים. יש מי שמוסר נפש, שם על עצמו מצופים, יש מי שקושר עצמו לאבינו שבשמים, ויש מי שבוחר לשאול שאלות רק כדי לתרץ לעצמו איך אפשר להמשיך לא לקיים את התורה, ולחגוג את חיי החול וההבל.

יש הרבה חורים באוניה של עם ישראל, אך גם יש סירות הצלה. השאלה באיזה חלק אנחנו בוחרים להיות: מאלו שיוצרים את החורים או מאלו שסותמים אותם, כדי למנוע את השואה הבאה ולהפוך אותה לפורים, לחנוכה, או לכל חג שאירע בו נס מעל הטבע, כפי שעשה ה׳ לפני השואה וגם אחריה, אך לצערי לא שומעים אנשים שואלים היכן היה אלוקים במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור, בחנוכה ובפסח ובשריפה האחרונה בחיפה.

האין זה מובן מאליו שאלוקים שומר עלינו? הרי הוא חייב לנו את זה! אז זהו שלא. הוא לא חייב לנו כלום. והוא ממש לא עובד אצלנו! ולהבדיל מכל עם אחר שבאופן רגיל עובר מלחמות, רק לנו נתנה הבטחה שאם נשמור את תורתו, הוא ישמור אותנו! וכן, זה אכן לא מציאותי לצרפתים, לאנגלים, ולאמריקאים, אך לנו זו המציאות. אנחנו הבנים של ה׳, אך גם עבדים שלו. יש דין ויש רחמים - ואין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!