יום השואה חילול השבת וכנס לב לאחים / מאמר

חיים של זכרון

בשבוע הבעל"ט תציין מדינת ישראל את "יום השואה" (בתאריך נדחה). עיתוי אומלל לאבל ממלכתי דווקא בחודש שהעם היהודי לא מספיד בו. מדינת ישראל קבעה יום אחד לדיכאון לאומי כדי לשרת את המדינה ואת צרכיה. כל ילד ישראלי זכה למנת שואה, כמו זריקה בטיפת חלב. היה חשוב להם להעצים את טרגדיית השואה, כדי להוכיח לעמים את מוכרחותה של מדינת ישראל.

"הזכרון שלהם הוא עצמו שואה רוחנית כי גם בזה צרפו את הגבורה כלומר כוחי ועוצם ידי ובמקום לזכור מה שמחייב זכרון זה, הם שקועים בשכחה של העיקר ונרדמים בתרדמה עמוקה בלי שום התעוררות רוחנית. ולא עוד, עצם קביעת ימי הזיכרון בחודש ניסן הוא נגד הדין והמנהג... ולעומת חילול כבוד התורה וחילול כבוד הקדושים שמתחלל כבוד התורה בזכרונם, מתעודד הרוח מהגדלת כבוד התורה ע"י העמל בה" (מרן הגר"י סרנא זצוק"ל דליות יחזקאל ח"ב ע' שנ"ה- מכתב שנכתב בניסן תשט"ז לר"י לומז'ה הגרי"מ גורדון זצוק"ל).

מדינת ישראל לא נושאת את זכרון השואה, כי לכבד את הנספים זה ללכת בדרכם, ולהמשיך את עולמם, לא להשתמש בזכרם. רק היהדות הנאמנה, בלי לייחד לכך ימים מיוחדים ולא בניסן, זוכרת את העולם ההוא, אבל בזכרון חי. היא בנתה כאן את מה שנחרב שם, אפילו באותם שמות: מיר, פוניבז', סלובודקה, גרודנא, גור, ויז'ניץ, בעלז וצאנז. בנדבכי עולם התורה יש יותר מקמצוץ אפר מהבית הגדול שחרב שם. הוא עשוי מחצרותיו, כתליו ובעיקר רוחם ופועלם של אנשיו. יהודים חרדים מתלבשים ומתנהגים כמו שם, כי הדם השפוך זורם בעורקיהם.

מי שמנסה להפריע לחיים האלה, מזלזל בזכר הקדושים גם אם הוא עומד בצפירה ומדליק משואה. מי שמערכת המשפט שלו קורעת את הדגל של העם היהודי – שבת קודש שעל אי חילולה יהודים מסרו נפש – כפשוטו תוך כדי גילויי גבורה בעיצומם של ימי השואה, מי שמתירים לחלל אותה בראש חוצות, מתעלל בזכר הניספים, מנתץ את "האנדרטה החיה" וקורע בבוז את צוואתם. מי שיהיה מוכן להשבית את כל המסחר בכל הארץ ובלבד שזה יהיה ביום ראשון – כמו בפריז וניו יורק – כי אז הוא ירגיש נאור, אך יתיר פתיחת בתי מסחר ביום השביעי כי אז זו שבתם של נרצחי השואה, ההם מהגטו, הולם בפטיש שופטים גס רוח על רוחם ונפשם ומפזר ברוח התקופה הסוערת את אפר הקדושים ד' יקום דמם וד' יקום זכרם. מי שמנסה לבולל את העם היהודי ולעקור את היהדות מחייו, מאיץ את התהליך שכמעט קרה שם: "ולא יזכר שם ישראל עוד". מי שמנסה להמיר ישראלי ביהודי, אומר בבוז לקדושי השואה: אנחנו לא רוצים להיות כמוכם! אנחנו מתביישים במה שהייתם, בצורה שנראיתם, באורח החיים שעל פיו חייתם. האם יש חילול זכרון גדול מזה? מי שמכניס למוסדות החינוך תכנים ברוח רפורמיסטית כדי לסלף בתודעת דור ההמשך את היהדות של דור הנספים, מי שמנסה ליצור דור ישראלי שאיננו יודע "שמע ישראל" במקום לבנות דור יהודי שדומה לאלה שעלו על המוקד על קדושת השם, הוא מכחיש שואה אמיתי שכופר בעובדה שששת המליונים נרצחו בגלל יהדותם ולא בגלל ישראליותם.

מי שאינו ממשיך את החיים של קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, מחלל את זכר הקדושים. מי שמתבייש ב"גלותיותם" של דור השואה, מי שדמותו של הסבא שלו ואורח חייו הם עבורו רק כתם לידה, מי שתולש את הפיאות של סבא שלו מפניהם של ילדיו, מי שתולש את כיסוי הראש מראשם של הדורות שיבואו - מזלזל ופוגע בזכר הקדושים ושום עמידת דום לא תכפר על זה. מי שפועל ועושה ככל שביכולתו בגלוי ובסתר לכניסתם של זרמים וכתות מייצרות ההתבוללות ומנסה לייבא אותם מאמריקה לישראל, מחולל "שואה" רוחנית שמסוכנת לעם ישראל לא פחות משואה פיזית ר"ל. אי אפשר לתבוע "אחרי מות קדושים אמור", בלי להפנים ש"בחיותם, קדושים אמור".

באותו יום ב' הבעל"ט, תתכנס הכנסייה הגדולה של 'לב לאחים' בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, כדי לקרוא להצלת הילדים המנותקים האלה. בראשות עיני העדה מבעירי משואת הדורות, יתכנסו ממשיכי דרכם של הניספים כדי לשפוך שמן ללפיד נשמתם של הילדים שמערכת החינוך הישראלית תלשה אותם  מרצף הדורות, ולהעביר אותו לדורות הבאים. אלפים יבואו כדי להבעיר ולהעביר את האש מהסנה שאיננו אכל, לא להדליק משואה חדשה! המוני ילדים רוצים להיות ממשיכים של מה שנגדע, והם מחכים בצמא אדיר למי שיבעיר את ניצוצם שלא כבה. מהכנסייה הגדולה הזו תבקע הקריאה לכולם "בואו ונפיח רוח חיים בעצמות שטרם יבשו".

בכנס של "לב לאחים" (טבת תשנ"ז, ירושלים), קרא רשכבה"ג מרן ראש הישיבה שליט"א לכו-לם להחלץ למשימת ההצלה: "הגמ' בסנהדרין מביאה על מה שנאמר במעשה דשיטים: ויחל העם וגו', ויאמר ד' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לד' נגד השמש. שואלת הגמ' אם העם חטאו, ראשי העם מה חטאו? אמר רב יהודה אמר רב: אמר לו הקב"ה למשה: חלק להם בתי דינין, פי' שעשה הרבה בתי דינין לשפוט את אלו שעבדו לפעור, ולא ישפטו בבית דין אחד. שואלת הגמ': מ"ט, אילימא משום שאין דנין שנים למיתה ביום אחד, והא אמר רב חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין, אלא כדי שישוב חרון אף מישראל, ופירש"י: כשהקב"ה רואה שכולם עסוקים בדבר ומקנאין לכבודו".

נמצא שאפילו אם מעט אנשים היו יכולים לעסוק בקירוב ולהחזיר רבים בתשובה, בכל זאת יש עניין שרבים יתעסקו בזה, היות שיש חרון אף - וכל אחד מוכרח להודות שיש כעת מצב של חרון אף בעולם, הן מצד אומות העולם שמתכוננים להרע לישראל, והן מבפנים יש שונאי דת שמחפשים כל מיני אופנים האיך להדיח את  ישראל מאביהם שבשמים, ויש מזה חילול השם גדול מאד! כדי להשיב את החרון אף, לא מספיק אם אחד יעשה את הכל, אפילו אם יצויר שבכוחו לעשות זאת. כדי להסיר את חרון האף צריך שכולם יתעסקו בכך, כמו שכתב רש"י שצריך הרבה בתי דינין אפילו שבי"ד אחד יכול לעשות זאת, בכל זאת צריך שכולם יתעסקו, דעי"ז שזה עושה וזה עושה – יש קידוש שם שמים. ולכן לא מספיק מה שיש כמה אנשים שעוסקים בהחזרת ישראל לאביהם שבשמים, אלא כמה שיותר אנשים יתעסקו בזה – זה גורם שישוב חרון האף". כך גם זוכרים את העבר בזכרון חי כדי להמשיכו.

והוסיף מרן שליט"א: "והעסק בזה הוא ג"כ כשיהודי יושב ללמוד כי גם זה פועל לקרב הלבבות להקב"ה, אך צריך ג"כ פעולות יותר ישירות, לתת להם הכלים בפועל שיוכלו לשוב וזה צריך כל אחד לכל הפחות קצת מהזמן להקדיש לזה" ואכן, יום אחרי בראש חודש יחזרו גם לומדי התורה, אלה שחיים "חיים של זכרון", להיכלי הישיבות - זמן קיץ מתחיל. המוני צורבים חוזרים אל הסטנדר והאש הגדולה שתבער בכבשן הישיבות - ה"ברען" העצום של השוקעים בהוויות אביי ורבא, בחידודו של רבינו חיים הלוי ונצרפים באישן של הקושיות של רבי עקיבא אייגר - היא "כבשני החיים", הבוערים כנר נשמה לעיירה הבוערת ויושביה שאינם שם אך חיים כאן. לא יום זכרון, חיים של זכרון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!