ליבי חוגגת יום מיוחד: יום הולדת לעצמה, וחמש למח העצם
ליבי גולדשטיין קיבלה את החיים במתנה ופתאום יום ההולדת שלה הופך למשמעותי הרבה יותר: יום אחד שבו נולדה והיום שבו נולדה מחדש • טור מרגש
- ליבי גולדשטיין
- כ"ג ניסן התשע"ז
- 2 תגובות
"היום שבו נולדת, הוא היום שבו החליט הקב"ה שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיך".
אמרה יפה זו מיוחסת לרבי נחמן מברסלב. ואני, שמציינת היום חמש שנים לאירוע משמעותי, תוהה לעצמי מה היה רבי נחמן אומר על משמעות הקיום של מי שזכה להיוולד מחדש באמצע החיים?
קוראים לי ליבי גולדשטיין, נשואה ואמא לשתי מתוקות. לפני כשש שנים, בהיותי אמא צעירה בהריון שני, אחות בית חולים, מלאת אנרגיה ועשייה, חלומות, מטרות ומסלול חיים ברור - אובחנתי בסרטן.
לאחר כחצי שנה של טיפולים שבמהלכם ברוך ה'(!!!) ילדתי תינוקת בריאה, קיבלתי את הבשורה שאני נקייה. אך, לא עברו שישה שבועות והתברר לנו שהמצב הוא קצת שונה. באותו רגע הבנתי שאני, הקטנה, לא "ניצחתי" את הסרטן (כמו שרבים בירכו אותי), אלא יש אך ורק מנצח אחד שמנצח על העולם כולו.
כשהתאשפזתי בחול המועד פסח לפני חמש שנים במחלקה להשתלת מח עצם, בעלי היקר (שיהיה בריא!) העוסק במחשבים, הסביר לחבריו לעבודה שאשתו עוברת כעת "התקנה מחדש". סוג של restart למערכות הגוף. היום אני יודעת שמשהו הרבה יותר עמוק קרה שם - שדרוג ללוח הבקרה במוח ולא רק במח.
אז למרות שההשתלה לא היתה הסוף לתלאותיי, יום זה הוא יום מיוחד עבורי. יום שבו נולדתי מחדש וקיבלתי על עצמי לראות כל יום, קשה או מאתגר ככל שיהיה, כמתנה.
בכל יום הולדת מוצאת אני את עצמי בוחנת את חיי בניסיון לדייק את שליחותי בעולם. את הייחודיות שלי שלשמה נשלחתי ולשמה נשארתי בעולם הזה. העובדה שהעולם כבר פעמיים "אינו יכול להתקיים בלעדיי" מחמיאה ומצד שני יש בה אחריות כבדה ורבה. אחריות של ה"הזדמנות השנייה". הזדמנות לעשות הפעם דברים קצת אחרת (עם עוד מיליון טעויות בדרך כמובן...) ולנסות להפוך כמה מסימני השאלה הרבים לסימני קריאה שמחים.
אני לא אשקר, יש ימים בהם אני חלשה, קטנה, מתאבלת, מרירה. מתעסקת במחשבות קטנוניות על מה שאבד, על ה"אין" במקום על ה"יש", בחרטות על מה שהיה יכול להיות אילו הסרטן... ויש ימים טובים בהם אני מאושרת וקלילה, ועם עצמי אני מחוברת, בסובלנות ובהכלה.
אני עדיין מרגישה היטב את הסטירה שקיבלו חיי. ויחד עם כל הכאב שהתלווה אל הסרטן, לא הייתי משנה מאומה בחיי. אני מאחלת לעצמי שעד 120 בע"ה הסטירה הזאת עוד תצלצל אצלי בחוזקה. תזכיר לי מי אני ומה באמת חשוב בחיים, תעיר אותי לפרופורציות הנכונות ותכוון אותי בבהירות, בבריאות ובשמחה להיות הכי הכי מדויקת עם עצמי.
כי זה הדבר הכי חשוב, בעצם - יומולדת חמש שמח למח-עצם!ליבי גולדשטיין - "מיומנה של מחלימה"
אמרה יפה זו מיוחסת לרבי נחמן מברסלב. ואני, שמציינת היום חמש שנים לאירוע משמעותי, תוהה לעצמי מה היה רבי נחמן אומר על משמעות הקיום של מי שזכה להיוולד מחדש באמצע החיים?
קוראים לי ליבי גולדשטיין, נשואה ואמא לשתי מתוקות. לפני כשש שנים, בהיותי אמא צעירה בהריון שני, אחות בית חולים, מלאת אנרגיה ועשייה, חלומות, מטרות ומסלול חיים ברור - אובחנתי בסרטן.
לאחר כחצי שנה של טיפולים שבמהלכם ברוך ה'(!!!) ילדתי תינוקת בריאה, קיבלתי את הבשורה שאני נקייה. אך, לא עברו שישה שבועות והתברר לנו שהמצב הוא קצת שונה. באותו רגע הבנתי שאני, הקטנה, לא "ניצחתי" את הסרטן (כמו שרבים בירכו אותי), אלא יש אך ורק מנצח אחד שמנצח על העולם כולו.
כשהתאשפזתי בחול המועד פסח לפני חמש שנים במחלקה להשתלת מח עצם, בעלי היקר (שיהיה בריא!) העוסק במחשבים, הסביר לחבריו לעבודה שאשתו עוברת כעת "התקנה מחדש". סוג של restart למערכות הגוף. היום אני יודעת שמשהו הרבה יותר עמוק קרה שם - שדרוג ללוח הבקרה במוח ולא רק במח.
אז למרות שההשתלה לא היתה הסוף לתלאותיי, יום זה הוא יום מיוחד עבורי. יום שבו נולדתי מחדש וקיבלתי על עצמי לראות כל יום, קשה או מאתגר ככל שיהיה, כמתנה.
בכל יום הולדת מוצאת אני את עצמי בוחנת את חיי בניסיון לדייק את שליחותי בעולם. את הייחודיות שלי שלשמה נשלחתי ולשמה נשארתי בעולם הזה. העובדה שהעולם כבר פעמיים "אינו יכול להתקיים בלעדיי" מחמיאה ומצד שני יש בה אחריות כבדה ורבה. אחריות של ה"הזדמנות השנייה". הזדמנות לעשות הפעם דברים קצת אחרת (עם עוד מיליון טעויות בדרך כמובן...) ולנסות להפוך כמה מסימני השאלה הרבים לסימני קריאה שמחים.
אני לא אשקר, יש ימים בהם אני חלשה, קטנה, מתאבלת, מרירה. מתעסקת במחשבות קטנוניות על מה שאבד, על ה"אין" במקום על ה"יש", בחרטות על מה שהיה יכול להיות אילו הסרטן... ויש ימים טובים בהם אני מאושרת וקלילה, ועם עצמי אני מחוברת, בסובלנות ובהכלה.
אני עדיין מרגישה היטב את הסטירה שקיבלו חיי. ויחד עם כל הכאב שהתלווה אל הסרטן, לא הייתי משנה מאומה בחיי. אני מאחלת לעצמי שעד 120 בע"ה הסטירה הזאת עוד תצלצל אצלי בחוזקה. תזכיר לי מי אני ומה באמת חשוב בחיים, תעיר אותי לפרופורציות הנכונות ותכוון אותי בבהירות, בבריאות ובשמחה להיות הכי הכי מדויקת עם עצמי.
כי זה הדבר הכי חשוב, בעצם - יומולדת חמש שמח למח-עצם!ליבי גולדשטיין - "מיומנה של מחלימה"
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות