חובה: כיצד הרווחנו מהנפילה של הטייקונים

המנהלים בענף הבנקאות, גורסת הלצה אמריקאית ישנה, מקפידים לפעול תמיד לפי "חוק 3־6־3": הם אוספים פיקדונות (או לווים כספים מהבנק המרכזי) שעליהם הם משלמים ריבית של 3%, מלווים את הכספים האלה לציבור בריבית של 6%, וכך הם יכולים להיות בכל יום בשעה שלוש במגרש הגולף.

שיעורי הריבית השתנו מאז אמצע המאה הקודמת, וענף הבנקאות — לפחות בארה"ב — עבר גם תקופות של תחרות עזה יותר, שבהן לבנקאים לא היה פנאי רב למשחקי גולף. עם זאת, ההיגיון שבבסיס הבדיחה עודנו תקף.

חלק מרכזי בפעילותם של הבנקים בכל העולם ובישראל הוא מתן אשראי — הלוואה של כספים למי שזקוק להם. הפעילות הזאת היא ממקורות ההכנסה והרווחים העיקריים של הבנקים. הרווחים נובעים מהפער בין הריבית שמשלמים הבנקים על הפיקדונות שמפקיד הציבור אצלם לבין הריבית הגבוהה יותר שהבנקים גובים על ההלוואות שנתנו. לפיכך, אחת המשימות החשובות של מנהלי בנקים היא ניהול סיכוני אשראי. טעות בניהול האשראי עלולה להיות כואבת ולמחוק רווחים שהושגו בתקופה ארוכה.

הדו"חות הכספיים השנתיים שפירסמו הבנקים בסוף החודש שעבר מאפשרים מבט מעמיק על הביצועים בתיקי האשראי. הניתוח שלפניכם מציג את המגמות העיקריות בתיקי האשראי של חמשת הבנקים הגדולים — הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות והבינלאומי — בתקופה ארוכה יחסית של חמש שנים, מסוף 2011 עד סוף 2016.

מדובר בתקופה שלאחר המשבר שפקד את שוקי הפיננסיים ושבעקבותיו הדרישות הרגולטוריות על הבנקים הוחמרו מאוד. אלה היו שנים שבהן הבנקים פעלו בסביבת ריבית ברמת שפל היסטורית ואינפלציה נמוכה — פרמטרים הפוגעים בהכנסות המימון שלהם.

בסך הכל, מתן האשראי מהווה כ–60% מהמאזנים של הבנקים בישראל. היקפו צפוי לגדול עם יישומו של חוק שטרום שאושר באחרונה בכנסת, ולהשפיע בעיקר על האשראי הצרכני.

בעקבות הנחיות של בנק ישראל בשנתיים האחרונות, הבנקים נאלצים להציג את דו"חותיהם לפי מגזרי פעילות, אבל המיון של כל פעילות למגזרים נעשה לפי שתי גישות. כל אחת מהן מציגה מספרים שונים במקצת — הגישה הפיקוחית של בנק ישראל והגישה של הנהלות הבנקים. הפער בין השיטות והשוני בהצגת הנתונים מקשה על ביצוע ניתוח השוואתי מדויק, ולפיכך נדרשו התאמות וקירובים כדי לערוך את הניתוח שלהלן.

1. האשראי לעסקים הגדולים התכווץ

היקף האשראי לציבור נטו של חמשת הבנקים הגדולים היה נכון לסוף 2016 כ–923.3 מיליארד שקל. זו עלייה של כ–16.5% לעומת סוף 2011 — גידול של כ–3% בשנה.

כל הבנקים הגדילו בעשרות אחוזים את תיקי האשראי הקמעוני שלהם (לקוחות פרטיים, עסקים קטנים ומשכנתאות), שצמחו בשיעור של עד כ–70%. באשראי העסקי — המוענק ללווים גדולים עם הכנסות שנתיות של כ–300 מיליון שקל לפחות — בולטת ירידה חדה, במיוחד בשני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, בעוד בשלושת הבנקים האחרים נשמרה יציבות יחסית במגזר זה.

תיק האשראי העסקי בישראל של הפועלים, התיק הגדול במערכת, קטן בחמש השנים אחרונות בכ–26 מיליארד שקל (כ–30%) והיה נכון לסוף 2016, לפי גישת ההנהלה, כ–68 מיליארד שקל. לאומי, שהחל להקטין את החשיפה ללווים גדולים עוד לפני הפועלים ולפני 2011, הקטין את תיק האשראי העסקי שלו בישראל בחמש שנים האחרונות בכ–25 מיליארד שקל (כ–30%) והיקפו היה נכון לסוף 2016 כ–52 מיליארד שקל.

בתוך חמש שנים — בין היתר באמצעות פירעונות של לקוחות, מכירת נתחים מתיקי אשראי לגופים מוסדיים, סגירת ברזים לחלק מהלקוחות, וצמצום מתן אשראי לעסקות מיזוגים ורכישות — יצאו ממאזני הפועלים ולאומי יותר מ–50 מיליארד שקל.

מול התכווצות האשראי מהבנקים הגדולים, המגזר העסקי, שהמשיך לצמוח, פנה בעיקר לשוק ההון. משקיעים זרים שעשו עסקות מיזוגים ורכישות הביאו לרוב את הכסף מהבית. כך המגזר העסקי נהנה בשנים אחרונות מגיוסי חוב באמצעות אג"ח והלוואות פרטיות בריביות נמוכות יותר ובתנאים טובים יותר מאלה שהבנקים הציעו.

ההסטה הדרמטית של תיקי האשראי של הפועלים ולאומי (ובמידה פחותה, באופן יחסי, בשאר הבנקים) מהאשראי העסקי המסוכן יותר אל האשראי הקמעוני המגוון ומפוזר יותר — שבו ההפרשות לחובות שמסתבכים נמוכות יותר, וגם אז מדובר בהסתבכויות בהיקפים קטנים יחסית, ואשר שבו מרווחי האשראי גבוהים יותר בשל היעדר תחרות — נבעו משורה של גורמים.

הבנקים למדו בדרך הקשה כי למרות היוקרה של מימון עסקות אמצעי שליטה של גופים כמו אי.די.בי, אפריקה ישראל או כלכלית ירושלים, וההילה שסביב הקשרים העסקיים עם לווים גדולים שפעם היו מהאנשים החזקים במשק, כמו אליעזר פישמן ונוחי דנקנר — אשראי כזה אינו תמיד משתלם. ברגע שקרו תקלות באשראי הקשור לחברות הענק ולבעליהן, הדבר הסב לבנקים מחיקות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים.

סיבה נוספת להסטה הגדולה של תיקי האשראי לתחומי הקמעונות היתה דרישות של בנק ישראל לעמוד ביעדי הלימות ההון. הפועלים ולאומי צריכים היו להגיע ליעדי הלימות הון הגבוהים בכ–1% יותר מהבנקים הבינוניים. בנק ישראל דרש בגין אשראי עסקי ריתוק הון גבוה יותר. בנוסף הגיעו הבנקים למגבלות החשיפה לענף הנדל"ן והתשתיות. סיבה נוספת לדרישה היא התחרות העזה בתחום האשראי העסקי מצד הגופים המוסדיים, שנהפכו לאחר רפורמת בכר לשחקנים גדולים מאוד בתחום האשראי העסקי. היקפו אצל הגופים המוסיים כבר עבר את רף 50% מתוך סך האשראי העסקי.

הדבר הביא לכך שתמהיל האשראי של הפועלים השתנה משמעותית והוא הפך לבנק מוטה קמעונות. כך, נכון לסוף 2011 כ–54% מתיק האשראי בישראל של הפועלים היה עסקי־מסחרי וכ–46% קמעוני, ואילו בסוף 2016 כ–58% מהתיק היה קמעוני וכ–42% עסקי־מסחרי. בלאומי בסוף 2011 כ–49% מתיק האשראי היה קמעוני ו–51% עסקי־מסחרי, — ובסוף 2016 חלקו הקמעוני הגיע לכ–62% והעסקי־מסחרי לכ–38% .

כיום מרווחי האשראי שהבנקים משיגים בגין מתן אשראי ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים הוא 3.5%–4.5% (מרווחים לעומת גיוס עלות הכסף לבנקים). כך, גם אם שיעור ההפרשות בתחום הלקוחות הפרטיים מתוך סך התיק עלה באחרונה והגיע ל–1% ויותר, עדיין מבחינת ההכנסות מדובר בעסקים משתלמים עבור הבנקים. ואולם מכיוון שהבנקים עדיין סובלים מחוסר יעילות המתבטאת בריבוי עובדים, שחלק לא מבוטל מהם מועסק בתחום הקמעונות, מרבית ההוצאות מועמסות על מגזר משקי הבית — דבר הפוגע בשורה התחתונה של מגזר זה.

2. ירידה בהפרשות ובחובות פגומים

הטיוב המתמשך של תיקי האשראי איפשר לבנקים לשפר מאוד את איכות התיקים. היקף החובות הבעייתיים של הפועלים (חובות פגומים, נחותים ובהשגחה מיוחדת) ירד מסוף 2013 עד סוף 2016 בכ–50%. בסוף 2016 הוא היה כ–9.2 מיליארד שקל.

גם היחס שבין החובות הפגומים (כאלה שאינם מניבים הכנסה) לסך החובות השתפר מאוד בהפועלים וירד מ–2.98% בסוף 2012 ל–1.27% בסוף 2016. הפועלים צמצם מאוד גם את ריכוזיות תיק את האשראי והחשיפה לקבוצת לווים, שמהווה לפחות 15% מההון העצמי של הבנק.

נכון לסוף 2013 החשיפה של הפועלים לשלושה קבוצות לווים — דנקנר־אי.די.בי, עופר וקבוצה נוספת — היתה כ–49.1%, בעוד נכון לסוף 2016 לא נותרה להפועלים אף קבוצה שהחשיפה האשראית אליה מהווה 15% או יותר מההון של הבנק. מדובר במהלך שלאומי הוביל והיה הראשון שהוריד את החשיפה ללווים הגדולים.

בלאומי, שנחשב בעשר השנים האחרונות לשמרני יותר מהפועלים בניהול תיק האשראי, היקף החובות הבעייתיים ירד בשנים האחרונות במיליארדי שקלים והגיע נכון לסוף 2016 לכ–7.6 מיליארד שקל. היחס שבין החובות הפגומים לסך החובות ירד מ–2.8% בסוף 2012 ל–1.2% בסוף 2016. ללאומי אין חשיפה לקבוצת לווים המהווה לפחות 15% מההון של הבנק זה שנים רבות.

השינוי בתמהיל תיקי האשראי של הבנקים קרה בתקופה כלכלית טובה שבאה לידי ביטוי בגידול בצריכה הפרטית, באבטלה נמוכה ובמחירי נדל"ן גבוהים. גורמים אלה ואחרים סייעו לבנקים לדלג על ההפרשות הגדולות שבוצעו בגין הלווים שהסתבכו ולהציג בשנים אחרונות הפרשות נמוכות מאוד ברמה היסטורית. אלה נבעו בלא מעט מקרים מריקברי (הכנסות בגין גביית חובות שנמחקו בעבר). זאת מכיוון שההחלטה על ביצוע ההפרשות היא עניין שבו להנהלות הבנקים יש גמישות לגבי העיתוי.

לאומי רשם בארבע השנים האחרונות הכנסה פרטנית מצטברת בגין גביית חובות — הנובעת מביטול הפרשות בגין חובות של לקוחות וחברות שנמחקו בעבר — בהיקף משמעותי של כ–1.09 מיליארד שקל. מתוך זה 757 מיליון שקל נרשמו ב–2016.

צעד זה סייע ללאומי להיות הבנק היחיד שהציג בשנה שעברה דווקא הכנסות, בהיקף של 125 מיליון שקל, בסעיף הפסדי אשראי (0.05% מתיק האשראי). אף שמגבלות ההון לא איפשרו לחטיבה העסקית של לאומי לצמוח, היא הציגה רווחים נאים בזכות הגבייה וייצרה בשנים האחרונות תשואה להון ממוצעת גבוהה של יותר מ–10% .

לעומת לאומי, הפועלים רשם בארבע שנים אחרונות הכנסה פרטנית מצטברת בגין גביית חובות של 28 מיליון שקל בלבד, וב–2016 הוצאותיו בגין הפסדי אשראי הסתכמו ב–269 מיליון שקל. גם בהפועלים החטיבה העסקית תרמה תרומה נכבדה — תשואה להון ממוצעת של כ-9% וכ–30%–50% מרווחי הבנק. גם בבנקים הבינוניים נרשמה ירידה בשיעורי האשראי הפגום. נכון לסוף 2016, שיעורו במזרחי טפחות היה 0.4% ובבינלאומי 0.7%.

בדיסקונט נרשם שיפור לעומת שנים עברו, אך הבנק הציג את שיעור האשראי הפגום הגבוה במערכת, 2.1%. ב–2016 דיסקונט רשם את הצמיחה החדה ביותר במערכת בתיק האשראי, של כ–10.6%, ואת ההוצאות הגבוהות ביותר להפסדי אשראי של 469 מיליון שקל — קפיצה של כ–151% לעומת 2015. ההוצאות היו 0.34% מתוך סך תיק האשראי לעומת 0.15% ב–2015.

3. האשראי לעסקים קטנים גדל ב–50%

במקביל לקיטון באשראי העסקי, הבנקים הגדילו את האשראי ללקוחות פרטיים, שצמח מסוף 2011 עד סוף 2016 ביותר מ–40% וחצה את רף 150 מיליארד שקל.

גידול חד נרשם גם בתיק האשראי הצרכני של שלוש חברות כרטיסי האשראי, שבשליטת הבנקים. האשראי שהן מעניקות הוכפל ויותר, וחצה את רף 10 מיליארד שקל. היקפו צפוי לגדול עם הפרדתן של ישראכרט ולאומי קארד מהבנקים השולטים בהן, הפועלים ולאומי, בהתאמה.

גם בשוק האשראי הצרכני החוץ בנקאי, שבינתיים אינו מוסדר מבחינה רגולטורית, נרשמו בשנים אחרונות עליות חדות במתן האשראי. הגידול באשראי ללקוחות פרטיים בבנקים הביא עמו עלייה בהיקף ההפרשות.

פעילות האשראי גדלה לא רק ללקוחות פרטיים, אלא גם למגזר העסקים הקטנים, שבו נהנו הבנקים מעלייה בהכנסות וברווחים. מגזר זה הוא ממנועי הצמיחה העיקריים במשק. לפי נתוני משרד הכלכלה, עסקים קטנים ובינוניים אחראים לכ–50% מהתוצר העסקי ולכ–45% מהמועסקים במשק — אבל מדי שנה נסגרים עשרות אלפי עסקים קטנים.

עד 2015 הבנקים סיווגו (לפי גישת ההנהלות) את העסקים הקטנים כעסקים שהמכירות השנתיות שלהם הם פחות מ–30 מיליון שקל. מ-2015 הבנקים מסווגים, בהתאם לגישה הפיקוחית של בנק ישראל, את העסקים הקטנים והזעירים יחד כעסקים שמכירותיהם נמוכות מ–50 מיליון שקל בשנה.

ב–2011–2016 ובהתאם לגישת ההנהלה (לפי הסיווג הישן), תיק האשראי לעסקים קטנים של הבנקים גדל בכ–50% והוערך נכון לסוף 2016 בכ–90 מיליארד שקל. לפי הגישה הפיקוחית הם עברו כבר את רף 120 מיליארד שקל. מזרחי טפחות רשם בשנים הללו את הצמיחה החדה ביותר של כ–70%, אך התיק קטן ומוערך ב–10 מיליארד שקל.

לפי גישת ההנהלה, שיעור האשראי לעסקים קטנים בבנקים הוא כ–10% מסך תיקי אשראי. נכון לסוף 2016, לפי גישת ההנהלה, ללאומי היה תיק האשראי לעסקים קטנים הגדול במערכת של כ–28.5 מיליארד שקל — צמיחה של כ–9% לעומת סוף 2015.

לאומי הגדיל מאוד בשנה האחרונה את הפעילות בתחום העסקים הקטנים, לאחר שבתחילת השנה גבר בין השאר על הפועלים, וזכה עם מנורה מבטחים במכרז של משרד האוצר להקמת קרן חדשה למימון עסקים קטנים ובינוניים בערבות המדינה. במסגרת פעילות הקרן יעניק לאומי הלוואות לעסקים בהיקף כולל של כמיליארד שקל מדי שנה במשך ארבע שנים לפחות.

ההפרשות בגין הלוואות לעסקים קטנים (לפי גישת ההנהלה), שבהן מקבלים הבנקים מהלווים ביטחונות, נמוכות יותר לעומת אלה של לקוחות פרטיים והן 0.5%–1% מתיקי האשראי לעסקים קטנים.

לפי הערכות, הריביות שמשלמים עסקים קטנים לבנקים הן סביב ריבית פריים (כיום 1.5% מעל ריבית בנק ישראל, שנמצאת ברמת שפל היסטורית של 0.1%) בתוספת 5%–6%. כך הבנקים מצליחים ליצור מרווחי אשראי של 3.5%–4% ולהציג רווחים נאים בגין פעילות זו, שנהפכה בשנים האחרונות לרווחית יותר ולמסוכנת פחות ממתן אשראי לעסקים גדולים, שבהם מרווחי האשראי כיום הם כ–2%.

מתן אשראי לעסקים קטנים יצר לבנקים תשואות להון שנתיות של 10%–20%, והרווח השנתי המוערך בגין פעילות זו (לפי גישת ההנהלה) בהפועלים ולאומי הוא כ–300 מיליון שקל בשנה. לפי הגישה הפיקוחית הסכומים אף גבוהים יותר.

בשנים האחרונות אמנם החלו לפעול כמה קרנות לעסקים קטנים לצד גופים חוץ בנקאיים, לדוגמה מימון ישיר. גם הגופים המוסדיים וחברות כרטיסי האשראי עשויים להגדיל את הפעילות בתחום זה, הסובל מעודף ביקוש לאשראי של עשרות מיליארדי שקלים. ואולם הבנקים, שמחזיקים בידע ובמאגרי לקוחות עודפים לעומת מתחריהם ונהנים מחוסר תחרות, צפויים בשנים הקרובות להגדיל את היקף הפעילות בתחום, שבו הם מחזיקים בנתח שוק של כ–95%.

4. המשכנתא צפויה להמשיך להתייקר

הבנקים הגדילו בחמש שנים אחרונות את האשראי לדיור בכ–50%. נכון לסוף 2016 תיק המשכנתאות של חמשת הבנקים הגדולים היה כ–310 מיליארד שקל — עלייה של כ–5% לעומת סוף 2015.

עם זאת במהלך השנה וחצי האחרונות שינו חלק מהבנקים את האסטרטגיה שלהם, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהמשכנתאות החדשות שסיפקו הבנקים הגדולים ב–2016 הסתכמו בכ–57 מיליארד שקל — ירידה של כ–12.6% לעומת 2016.

בלט במיוחד בנק לאומי, שהיה לאורך שנים השחקן שני בענף, עם נתח שוק של כ–25% מהיקף המשכנתאות החדשות שניתנו מדי שנה. לאומי הקטין את סך משכנתאות החדשות שהעניק בכ–41% לכ–9.8 מיליארד שקל ובכך נתח השוק שלו ירד לכ–18%, והוא צפוי להשאר ברמות האלה בתקופה הקרובה לפחות.

ההחלטה של לאומי להקטין את נוכחותו בשוק המשכנתאות נבעה מהצורך לטפל בבעיית הון (בעבור משכנתאות נדרש לרתק הון גבוה יותר) ומההחלטה כי הבנק מסוגל להניב רווחיות גבוהה יותר במגזרים כמו לקוחות פרטיים ועסקים קטנים. במסגרת הצעדים הללו לאומי גם הקים מיזם משותף עם הראל ביטוח להעמדת משכנתאות חדשות של עד כ–8 מיליארד שקל ב–2016–2017 וכן מכר נתח מתיק המשכנתאות של כ–1.6 מיליארד שקל למנורה מבטחים.

משיקולים דומים גם הפועלים הקטין ב–2016 את מתן ההלוואות החדשות לדיור בכ–21% לכ–12 מיליארד שקל. מי שניצל את צמצום הנוכחות של שני הבנקים הגדולים היה דיסקונט, שהעניק ב–2016 משכנתאות חדשות של כ–7 מיליארד שקל — קפיצה של כ–54%.

צמצום הפעילות של לאומי והפועלים לצד המשך ביקושים מצד רוכשי הדירות והדרישות מהבנקים להגדיל את ההון בגין אשראי לדיור, הביאו לעליית הריביות על המשכנתאות. המרווחים על המשכנתאות (בין הריבית שמשלמים הלווים לעלות גיוס המקורות לבנקים) התרחבו ב–2016 בכ–1.5%. הדבר הביא לכך שהכנסות הריבית נטו מהמשכנתאות עלו בחמשת הבנקים ב–2016 בכ–15.4% לכ–2.57 מיליארד שקל והרווח הנקי המצרפי צמח בכ–180 מיליון שקל לכ–1.1 מיליארד שקל — עלייה של כ–21% לעומת 2015 .

מזרחי טפחות, השחקן הגדול בשוק המשכנתאות, המשיך לשווק ב–2016 משכנתאות באופן אגרסיבי. היקף המשכנתאות שנתן ב–2016 היה כ–24 מיליארד שקל וחלקו במשכנתאות החדשות הגיע לשיא של 38.4% — לעומת 35.4% ב–2015. פעילות המשכנתאות תרמה לרווחי הבנק 474 מיליון שקל — 37% מהרווח הנקי. מזרחי מחזיק בתיק משכנתאות של כ–114 מיליארד שקל, המהווה כ–70% מסך תיק האשראי שלו. כל עוד שוק המשכנתאות והנדל"ן לא יתרסק והמשק לא ייקלע לאבטלה, מזרחי צפוי להמשיך להציג תוצאות חזקות ואת הרווחיות הגבוהה במערכת.

לפי הערכות בענף, היקף משכנתאות חדשות שניתנו על ידי הבנקים במארס 2017 היה כ–4.3 מיליארד שקל — ירידה של כ–20% לעומת מארס 2016 וירידה של כ–10% לעומת הממוצע ב-12 החודשים האחרונים. בענף המשכנתאות מעריכים שקצב הביקושים למשכנתאות חדשות יימשך ברמה חודשית של כ–4.3 מיליארד שקל כל עוד לא תתבהר תמונת המצב בשוק.

מנתוני בנק ישראל עולה כי ריבית המשכנתאות חזרה לעלות בפברואר, לאחר שבינואר נרשם קיפאון בתום שנה וחצי של עליות. במסלול השקלי בריבית קבועה היתה הריבית הממוצעת 4.46% לעומת 4.44% בינואר. הריבית הקבועה במסלול הצמוד רשמה עלייה חדה יותר — מ–3.85% בינואר ל–3.92% בפברואר, רמת שיא ב–12 החודשים האחרונים.

בכירים בבנקים מעריכים כי מחירי המשכנתאות, שעלו בשנה האחרונה בעשרות אחוזים, צפויים להמשיך לעלות אם לא תיושב המחלוקת בין הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר, לבין המפקחת על הבנקים, חדוה בר. באחרונה סירבה סלינגר לאפשר למוסדיים לרכוש מהבנקים משכנתאות מסוכנות בשיעור מימון (LTV — היחס בין גובה המשכנתא לשווי הדירה) של יותר מ–60%, ובעקבות זאת בר הגבילה את יכולתם של הבנקים למכור למוסדיים יותר מ–6% מתיק המשכנתאות. בשל המחלוקת, אומרים במערכת הבנקאות, עלול לחדול להתקיים בתוך כשנה שוק העסקות של מיזמים משותפים להעמדת משכנתאות על ידי הבנקים והגופים המוסדיים, וכן לא יתבצעו עסקות למכירת נתחים מתיקי משכנתאות של הבנקים למוסדיים. לדבריהם, בעקבות זאת עלולה לחול עוד התייקרות של המשכנתאות.

מקורות במערכת הבנקאות מביעים פליאה מהתנהלות שר האוצר, משה כחלון, ושל הרגולטורים ומציינים: "מצד אחד, שר האוצר מעודד את הבנקים לתת מימון בשיעור של 90% לפרויקטי מחיר למשתכן לרכישת דירות מוזלות, ומצד אחר הממונה על שוק ההון מגבילה את המוסדיים ברכישת משכנתאות עם שיעורי מימון של יותר מ–60%".

5. עלייה בהפרשות ברבעון הרביעי

השיעור הממוצע של ההפרשות להפסדי אשראי בבנקים ברבעון הרביעי עלה לעומת הרבעונים הקודמים והיה כ–0.35% מתוך סך תיקי האשראי. פרט ללאומי, שהמשיך להציג הפרשות נמוכות, בבנקים האחרים בהובלת הפועלים (0.67% מהתיק) ודיסקונט (0.66%) נרשם גידול. הדבר נבע בין היתר מגידול בהפרשות קבוצתיות ופרטניות באשראי ללקוחות פרטיים.

את 2016 כולה סיימו הבנקים עם שיעור ממוצע נמוך מאוד של הפרשות להפסדי אשראי של כ–0.12% מתיקי האשראי שלהם. אנליסטים המסקרים את ענף הבנקאות מעריכים שהסיכונים באשראי ללקוחות פרטיים ועסקים קטנים עלו עם גידול בהיקף הפעילות, ולכן ההפרשות אינן צפויות להישאר נמוכות. גם החזרה של הפועלים ולאומי לגזרת האשראי העסקי עשויה להביא לגידול עתידי בהפרשות. עוד מציינים האנליסטים כי הבנקים יתקשו להמשיך להציג ביטולי הפרשות כה גבוהים כפי שהיה בשנים האחרונות — כך שההפרשות צפויות לגדול. עם זאת, כל עוד המצב הכלכלי ימשיך להיות טוב, הגידול לא יהיה דרמטי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!