פרק סיום: מתוך האפלה צומחת האמונה: "אף פעם לא ריחמתי על עצמי" • לצפייה

"אני אף פעם לא ריחמתי על עצמי", מעיד חגי לוי מירושלים, עיוור ובעל משפחה. "אני לא חושב שהיו לי ימים שישבתי עם ראש למטה, ואמרתי לעצמי: 'וואי וכו'. ממש לא. אני חושב שהיו לי קשיים ושאלות, אבל לא רחמים עצמיים. זו לא האישיות שלי, וזו גם לא התשדורת שקיבלתי בבית - לרחם על עצמי, גם כשיש לי קושי גם היום, ואני מדבר על אבא שמחנך ילדים".

"התחושה הזו מגיעה מהמקום של האמונה", אומר חגי. ככלל, האמונה היא חלק אינטגרלי מחייו, והיא זו שעוזרת לו לא פעם להתמודד עם הקושי. את האמונה, עליה עובד חגי יום יום, כמו כולנו, ינק מהבית. "גם אצל אמא שלי - היא לא האמינה שהקב"ה נתן לה פחות ממישהו, הוא לא נתן לה פחות כוח, והוא לא החליש אותה בגלל שהוא נתן לה ילד עיוור, אדרבה, אמא שלי הייתה אישה יותר חזקה, והדבר הזה עבר גם אלי: ההתמודדות, הרצון, האמונה גם בעצמך וביכולות שלך, ללמוד דברים חדשים שעוד לא עשית".

הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, גם כאב לילדים. "תקופה לאחר החתונה, מצאתי את עצמי בבית בשעות הלילה עם תינוק בן כמה חודשים, כשאני לבד בבית. בקבוקים, טיטולים, והכל צריך להיות בתפקוד של מאה אחוז. אין פה הנחות - להמתין עם החלפת הטיטול עד הבוקר כי אני עיוור? אין דבר כזה. מה פתאום".

האם נכון יהיה לומר שאדם עיוור השומר תורה ומצוות מתמודד טוב יותר עם העיוורון מאש אדם שאיננו דתי? "אני חושב שעיוור ששומר תורה ומצוות, מבחינה אמונית, הוא יודע מה הוא עושה כאן. נכון, לא יהיה נכון להכליל. הכרתי עיוורים דתיים שמתקשים לקבל את מנת חלקם, ומתלוננים "זה יותר מידי, קשה לי". אני משתדל לקחת את הדברים בצורה שונה". חגי מסייג את התשובה: "זה לא קשור בהכרח רק לשמירת תורה ומצוות, אלא לאמונה הברורה שמה שה' נתן לך הוא לא פחות ממישהו אחר".

תהליך ההפנמה לא נגמר לעולם, לתפיסת עולמו. "זה קורה כל יום ויום, וזה גם תלוי לא מעט באישיות. פעם אחת הלכתי בשעת בוקר מוקדמת לבית הכנסת, בשעה שכמעט ולא היה אדם ברחוב, והראש שלי נתקל קלות בענף. כתוצאה מכך עפה לי הכיפה ליד הרגליים, ולמרות שחיפשתי דקות ארוכות - לא הצלחתי למצוא אותה. הרמתי את עיניי לשמים ואמרתי: 'הקב"ה, אני רוצה ללכת לתפילת שחרית, אבל אני לא יכול ללכת בלי כיפה, תעזור לי'. זו נקודה אחת מיני רבות שאתה צריך לעבוד קשה על האמונה".

חגי חיפש את המלאך שיעזור לו למצוא אותה. "לפעמים זה קורה ולפעמים לא, ואז הושטתי את המקל לכיוון הכביש, עצר מישהו והסברתי לו העניין תוך כדי התנצלויות על ההטרחה. הוא, כאדם רואה, מצא את הכיפה מיד, הרים ומסר לי אותה, ואמר "תודה רבה שזיכיתי אותי". זה היה מדהים".

תהליך ההתבגרות כאדם עיוור משפיעה בהכרח גם על התפיסה של האמונה, שמשתנה עם השנים. "כל דבר שאדם עובר בחיים, כמו גידול ילדים וחינוכם, הוא דבר שאדם לומד כל יום למד לעבוד על עצמו, לדבר עם עצמו בענייני חיזוק ואמונה, ולומר לקב"ה: "כן, אני יודע שאתה איתי ואתה תעזור לי, אתה תביא אותי למקום הנכון ובסופו של דבר - תנחית אותי על הרגליים".

"אני קיבלתי על עצמי, להעביר את 120 שנותיי בצורה מאמינה. אני חושב שזה יותר בונה, נותן את הדרך הנכונה לחיות, נותן יותר שמחה. הרבה פעמים אני רואה אנשים שבזמן שעובר עליהם משבר גדול, הם מסתגרים בתוך עצמם, מלנכוליים, עצובים. אז נכון, הם יקבלו עזרה בהתחלה, אבל בהמשך - החברה תתרחק מהם והם יישארו בודדים עם הכאב שלהם. לעומת זאת, כשאדם שמח בחלקו, זה מסר חיובי שעובר גם לסביבה, שמצידה - תרצה לעזור לו".

את תפיסת העולם המדהימה הזו מלמד חגי גם בהרצאותיו הרבות, שם הוא פוגם אנשים מכל הצבעים והגילאים, שרואים בו מנטור לחיים וכמקור השראה, ומפנים אליו שאלות שונות. "אני שומע לא פעם מאנשים את המשפטים 'חיזקת אותי', 'נתת לי עיניים להסתכל נכון, 'הנחת לי משקפיים על הפנים', 'אני מאמין היום יותר', אני מבין שהעיוורון זה לא סוף העולם', 'קיבלתי על עצמי להתמודד עם הקושי שלי ולא לקטר', ומשפטים נוספים שונים".

האנשים שמוצאים את עצמם מחוזקים מסיפור חייו של חגי יהיו גם אנשים שסובלים ממוגבלות כזו או אחרת, או אנשים בריאים ורגילים שחווים קושי מסוים בשלב זה של חייהם. "התקשר אלי פעם מורה, ואמרה לי שהיא עוברת משבר ענק עם אחיה החולה, ועם הזמן הקושי מתעצם בגלל המחלה הקשה. המורה ביקשה ממני לעזור לה ליישם את האמונה כתפיסת עולם - גם בחייה היא, על מנת לקחת את הכוח הזה. לעיתים לא מדובר רק בקשוי פיזי, אלא קשיים מסוגים שונים שאנשים מנסים להתמודד איתם".

לחגי חשוב להעביר מסר לכם, גולשי האתר 'בחדרי חרדים': "אני חושב שכדאי שנסתכל במשקפיים נכונות על כל אחד מאתנו, לא רק על החזות החיצונית, לא לשפוט רק לפי מראה עיניים - חזותו של האדם, איך הוא לבוש, איזו כיפה הוא חובש או מה הוא עושה בחיים, אלא באמת באמת נזכה לראות ראיה נכונה, ראייה כזו שהקב"ה ישמח בנו, ישמח שאנחנו מסתכלים קודם על הפנימיות של האנשים, ולא על החיצוניות שלהם שלא תמיד משקפת את האמת, אלא פעמים רבות יוצרת מחשבות לא נכונות, או הסתכלות מוטעית. הלוואי שכל קושי שיש לנו בחיים ניקח למקום של אמונה כמו שיהודי צריך לחשוב - שהוא יכול להתמודד, שיש מי שיעזור לו, שהקב"ה מלווה אותו ביום יום. להאמין, לרצות, לעשות, לשאוף ולקבל על עצמינו. ברגע שנעשה את כל זה - אנחנו ניצור עולם, ואני חושב שהקב"ה ישמח בנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!