שביעי של פסח: האחדות מתוך המצוקה

המוני בני ישראל מתכוננים לסיום החג. חג שנחגג בשמחה במקהלות ורוב עם, בסימן איש איש על משפחתו.

המדרש מביא (ילקוט מעם לועז) שבקריעת ים סוף נקרעו 12 שבילים עבור 12 שבטים. השאלה למה היה צורך בכך, למה לא הספיק שביל אחד רחב? ועוד קשה, היכן הלכו הערב רב, באם כל שבט הלך בשבילו?

חז״ל מכבירים בגדולתו ומיוחדותו של נס קריעת ים-סוף, יותר מכל נס אחר. השפ״א אומר שאילולא בנ״י לא היו הולכים בחרבה, והיו מתלכלכים בקצת בוץ, גודל הנס היה מתמעט! למה? ולשיטתו עונה שנס מחוץ לדרכי הטבע חייב להיות מושלם, קצת בוץ מפריע להפיכת המים למוצק.

מאידך, לא נאמר שבני ישראל יצאו ממצרים כשבטים, בנפרד. היציאה הייתה בחיפזון, כגוש אחד, ביחד. מדוע דווקא לפני ים סוף, נחלק עם ישראל שוב לשבטים? ואולם: בני ישראל אכן יצאו ממצרים ביחד, כאיש אחד בלב אחד. לפני ים סוף הם נקלעו למצוקה. ים-סוף לפניהם ומצרים מאחוריהם, ״סגר עליהם המדבר״.

בעת מצוקה, היחיד מחפש את משפחתו, הקרובים אליו, שבטו. רק כאן ועכשיו נחלק הגוש הגדול לשבטים, רק מחמת המצוקה שפקדה אותם.

לכן ים-סוף נקרע עבורם ל-12 שבילים. בפועל, כשהמצוקה חלפה, כל אחד יכל לעבור בכל שביל ולבחור לעצמו מגדנות, מהקירות שהקיפום כדברי המדרש. זה היה הנס הגדול של ים סוף, שלמרות שכבר נחלקו לשבטים. שוב התאחדו לגוש אחד.

בשולי הדברים, לכן קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף: באים חלוקים כשני גופים, והופכים לאחד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!