קריעת ים סוף אישית לאישה קרייריסטית

לכל אחד יש את הקושי שלו, את ים סוף האימתני שעומד מולו: הפחדים, ההסתרות, הגלים והסערות.

העמידה הזו מול קיר אטום ומפחיד, מול צומת דרכים קשה שאין דרך אחורה - אבל הדרך קדימה נראית קשה ובלתי הגיונית.

איך מוצאים את האומץ לקפוץ למים סוערים?
איך מוצאים את הכוחות לשחות בתהומות הפחד?

כנשים חרדיות אנו עומדות לא פעם מול חלומות ענק שלא תמיד יכולות להגשים.
עומדות מול הקווים שהתחנכנו עליהם ומול הרצון לצעוק ולפרוץ ולהביע ולהגיד.

כאמהות לילדים, שחשות את מתיקות המשפחה, את רגעי העונג שהילדים סובבים אותנו, מנסות לשמור על שפיות ואיזון בין הקריירה למשפחה.

המחשבות שחונקות עם הרצון העז לפרוץ ולהתקדם ולתת את כולנו לעבודה על מנת להגשים עצמנו מבחינה אישית וכספית - עומד מולנו כים גועש ואימתני למול המשפחה המדהימה והערכים.

האם לשבת עד 12 בלילה מול מחשב / לקוחות / פגישות, זו המהות שלנו כאמא?

האם להקשיב למנטוריות חדשות שהכל בידייך ואת יכולה להצליח ואת מסוגלת, זה הנכון? איפה ההתבטלות שלנו מול הבורא? האם הגאווה והביטחון העצמי המוגזם לא נוגד את החינוך שלנו?
האם המגזר שלנו גם מתחיל לאבד את זה? האם יש תחרות סמויה (ומורגשת) מי מצליחנית יותר? מרוויחה יותר? עובדת עוצמתי יותר?

האם לא פספסנו את עצמנו בדרך?

האמת שאין לי לי תשובה ברורה וממשית. זה עדיין עומד מולי עם מלא סימני שאלה - בתפילה ענקית לקפוץ למים האלו ולהתחיל לשחות, לשמור על הרצוי וגם על המצוי. לנסות בכל מאודי להצליח בדרכי שלי עם מסר ברור שאדם צריך לעשות השתדלות וכל מה שבורא עולם ייעד לו בעולם - זה חלק מהדרך של ההבנות הגדולות הללו, ובטוחה שחלק מהדרך זה להבין את החשיבות האמיתית של אושר פנימי ויציב עם אמונה חזקה בלי לתת לספקות לחרוץ אותנו.

אז היום בערב,
בשירת הים,
אעמוד שם וארגיש את ליבי נמחץ - התשובה ברורה כל כך, והרצון שואף לשם. תן לי את הכוחות להגשים את עצמי מהמקום הקטן והפשוט למקום שייעדת לי.

קריעת ים סוף אישית לאישה קרייריסטית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!