היורש של מרדכי בן דוד: הזמר בערי וובר בראיון חגיגי

זו הפעם הראשונה שאני פוגש אותו. פרסמתי לא מעט אייטמים בהם הוא מככב במדור המוזיקה כאן ב'בחדרי חרדים', אבל לעולם לא יצא לי לפגוש אותו פנים אל מול פנים. כשזה כבר קרה, התחרטתי שזה לא קרה קודם. אחד האנשים הכי נחמדים בתעשיית המוזיקה החסידית, ואולי בכלל.

את הזמר בערי וובר אני פוגש בשעת ערב בירושלים ימים ספורים לפני חג הפסח. הוא הגיע לארץ לביקור בזק של פחות מיומיים: בבוקר הריאיון הוא נחת מארצות הברית, ומחר בערב ישים את פעמיו לאוקראינה, על מנת לשיר בחתונה יוצאת דופן במז'יבוז'. אנחנו מתיישבים למרגלות תחנת הרוח של מונטיפיורי בשכונת ימין משה, ובערי נרגש: "זה מה שנקרא 'עיני ה' אלוקיך בה', מול מקום המקדש. זה אדיר".

קשה להאמין שיש מישהו שלא שמע את שמו. בערי וובר רק בן 32, וכבר הוכתר על ידי רבים בתואר המחייב: היורש של מרדכי בן דוד. הוא עצמו לא מכחיש שהוא רואה בבן דוד מקור השראה, וגם לא מתנגד לכינוי 'היורש'. יחד עם זאת, חשוב לו להדגיש שיש לא מעט אנשים נוספים שהמוזיקה שלהם מדברת לנפשו, כמו הרב המזמר שלמה קרליבך, ועוד רבים טובים.

איש מאיר פנים הוא, בערי. קומתו תמירה, פאותיו המתגוללות להן על לחייו מתבדרות ברוח הירושלמית של עונת המעבר. קשה לתהות על קנקנו באבחה אחת: הוא ניחן בבשלות של אדם רב בשנים, אבל השטותניקיות - גם היא שם. איש מלא הומור עם חיוך כובש, והשיחה הנעימה, כולל הטעויות המתוקות בשפה העברית, רק גורמות לראיון הזה להיות עונג צרוף. אבל הזמן קצר, ואנחנו מתחילים לשוחח על הכל: הבית בו גדל, המוזיקה שלו, מקורות ההשראה ועל אינספור נקודות ציון דרך בחייו.

פאפא אאוט - ברסלב אין
הוא נולד לפני 32 שנה למשפחה חסידת פאפא במונסי, חסידות הונגרית שהייתה יבשה משהו עבור בערי. "כל חווית קיום המצוות והמתיקות של היהדות הגיעו אלי דרך מסך מאד קיצוני ונוקשה. אני אוהב את הדברים מתוקים יותר, וחיפשתי את הדבש. זה מקום מאד אותנטי וסיסטמתי. אתה נולד במקום שהחוקים מאד מאד ברורים: חיי התורה, עבודת ה', הלבוש, סגנון החיים ובעצם הכל. מה חסר? האמת. מכיוון שאני חסיד, אז חיפשתי מהי החסידות השורשית והאמיתית, והיא כמובן החסידות העתיקה של הבעל שם טוב".

אחרי לא מעט שיטוטים, מצא בערי בית חם בחסידות ברסלב. "אני אמן ויוצר, ועבורי כל דבר הוא מגוון וצבעוני. שחור ולבן זה לא בשבילי. בברסלב מצאתי את עצמי. דרכו של רבי נחמן נפחה בי נשמה חדשה, וסוף סוף הרגשתי שאני מתרגש באמת, ושזה מתאים לכיוון שאני רוצה בחיי". ברסלב עבורו זו דרך חיים, וכבר שש שנים שהוא פוקד את קברו של רבי נחמן באומן, שם הוא משמש כבעל תפילה במניין הכי גדול במתחם - המניין שייזם הנגיד אליעזר שיינר, ומשתתפים בו אלפים כבדרך קבע.

מוזיקה חסידית? ממש לא מה שרבים חושבים
"מוזיקה למעשה היא מנעד של צלילים שמגיעים מתוך תחושת הנשמה", מתפייט בערי. "מקום גבוה או מקום נמוך. על פי הספרים, שיר מגיע ממקום רוחני, מעורר את הנשמה, 'מתלבש' בתוך הרגש של האדם, ומשתנה בהתאם לאירועים שהאדם חווה. אם מתווסף קצב לצלילים, נפשו של האדם מורמת מעלה".

שישה אלבומים הוא הוצא עד היום, כשהאחרון שבהם - 'אגודה אחת', יצא בתחילת החורף. בניגוד לחמשת אלבומיו הקודמים, באלבום 'אגודה אחת' בערי היה מעורב הרבה יותר. "שמתי את הלב בפרויקט הזה. אני בן 32, שזה בגימטרייה 'לב', ודייקתי שהכל יהיה מושלם כמו שאני מרגיש ואוהב, ולא בהכרח לרצות את צרכי השוק".

אם להגדיר במשפט את 'אגודה אחת', מדובר באלבום של שירים חסידיים עם טאצ' עדכני. "אני לא חושש להתנתק מעט מהקיצוניות שהייתה לה מקום בדורות הקודמים. אני יודע שהדור היום מחפש סגנון אחר, ואין לי שום התנגדות לזרום עם זה. אני מתחבר לסגנון הזה, והוא משמח גם אותי. אני לא פוסל שום סגנון מוזיקאלי, כל מה שיכול לעשות את העבודה - בא בחשבון: קצב אלקטרוני, 'מילתא דשטותא', כל דבר. להעמיס, ולתת גז".

בערי חולק על התפיסה שלמוזיקה חסידית צריכה להיות רק פרשנות אחת, כמו סגנון הלבוש או צורת הריקוד. "זה ממש לא מדויק. נכון ששירי החסידות האותנטית מלאים בהשתוקקות וגעגוע, אבל עלינו לזכור שיש להם פנים נוספים של רגש ותחושות, ועלינו לאסוף את כל אלה יחד לחבילה אחת".

היורש של מרדכי בן דוד
בשנים האחרונות הוצמד לבערי הכינוי כבד האחריות 'היורש של מרדכי בן דוד'. לרבים הוא מזכיר את גדול הזמר החסידי בסגנון השירה, באותנטיות ובאופן ההגשה שכולו נשמה חשופה לעיני כל.

"אני מסכים שהוא מקור ההשראה שלי, אבל לא רק. ספגתי לא מעט גם מר' שלמה קרליבך, כי אני מתחבר לכל סוג מוזיקה שנוגע בנשמה שלי. לשירים האלה יש את הכח להרים את האדם למעלה, ולהוציא אותו מהמקומות הקשים שהוא נמצא בהם".

"אני מאמין שאדם שעושה מוזיקה חייב לחיות אותה, ואלה דברים שהצלחתי לזהות בשירה של מרדכי בן דוד ור' שלמה קרליבך, ולשם אני חותר להגיע", הוא מסכם.

מה השיר הכי אהוב על בערי וובר?
כשאני מבקש ממנו לסמן את אחד השירים שלו כשיר הכי אהוב עליו, הוא לוקח נשימה ארוכה, משחרר את החיוך המפורסם שלו, ואומר: "תלוי מתי". אני מקשה עליו: "עכשיו?", ובערי מתחיל לזמזם בקול רך כמשי: 'השקיפה ממעון קדשך, מן השמים'.

"שאני יושב מול מקום המקדש", הוא מסביר. "זה באמת תלוי מתי. כשאני במקום של שמחה אני שר את ניגון ה'צמח צדק', וכשאני במירון אני אשיר את 'ר' שמעון', הכל תלוי באווירה, במקום ובזמן". כשהוא נכנס ל'מוד' של מוזיקה, הוא פשוט שם. בלי מעצורים. ואז הוא מתחיל לזמזם ניגון נוסף. "זה נקרא 'ניגון משיח', שהולחן על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד, ומרגש אותי כל פעם מחדש".

אין אחד שלא מכיר את ניגון ה'צמח צדק', הניגון העתיק שזוכה לעדנה בשנים האחרונות, ומושר בכל סוגי האירועים, מזמן חצה את גבולות המגזר החב"די: צ'אלמערס, חסידים, ליטאים ודתיים לאומיים שרים אותו בגרון ניחר. בהנחה שלא שהיתם במעצר בית בשנים האחרונות - פשוט אין מצב של נחשפתם אליו. מה שאתם לא יודעים זה שמי שחתום על הבאתו מחדש לפלייליסט של המוזיקה החסידית הוא לא פחות מבערי וובר. והדרך שהניגון הגיע אליו? מרתק לא פחות.

"ישתבח הבורא", אומר בערי בהברה מזרחית ומרים את עיניו לשמים. "הייתה לי את הזכות. שבועיים לפני שהוצאתי אלבום, היה חסר לי שיר אחד. מישהו השמיע לי את הניגון המיוחד הזה, מיד התחברתי, והשאר זה היסטוריה". מה גרם לו לקחת את ההימור שבשנת תשע"ז הוא יצליח להכניס להיט כה עתיק? "אנשים אוהבים אותנטיות", הוא נותן אבחנה פסיכולוגית - חברתית. וזה שיר אמיתי".

האבחנה הדקה הזו, שהוכיחה את עצמה, משמשת עבור בערי לאנלוגיה פוליטית: "אנשים לא אוהבים פייק (זיוף), 'פייק ניוז'. את זה אמר נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ. אני קורא לו 'המלך אחשוורוש' כי יש ביניהם דמיון. הוא מלך טיפש, וגם אמיתי, אני חייב להגיד. הוא אומר את מה שיש לו בראש".

למרות שבערי רחוק מפוליטיקה שנות אור, שבועות ספורים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, בחר בערי לנקוט במפתיע בעמדה פוליטית ברורה. "הצביעו לטראמפ", הוא קרה למעריציו. היום הוא מסביר את הצעד הזה: "מאד שנאתי את השקר שהולך בממשלה שם, והרגשתי שטראמפ יותר כנה ואמיתי. פשוט אומר את מה שהוא חושב, בניגוד לאחרים".

עליה לארץ ישראל: אני מתפלל על זה כל יום
אני חותם את הריאיון המרתק הזה עם שאלה בלתי נמנעת: מתי נראה את בערי עושה עלייה לישראל, ואם כבר - אז גם לגור בירושלים. "אני חושב כל יום לעשות עלייה לארץ ישראל", הוא אומר בתשוקה. "אני מאד מקווה ומתפלל אפילו עכשיו לקב"ה: אנחנו נמצאים במקום ש'עיני ה' אלוקיך בה'".

"זו ארץ האמונה", הוא חותם, "ואני מאמין שהוא מקשיב למה שאני מבקש עכשיו. אני מבקש: הלוואי שתהיה לי את הזכות לגור בארץ ישראל, ולחיות פה, שירושלים תהיה גם מקום המגורים וגם במחשבה. הלוואי שגם אני אזכה וגם כל כלל ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!