די לשיסוי ולרדידות • עורך 'העין השביעית' תוקף

מאמר המערכת של 'הארץ' בשבוע שעבר, שהוקדש בכלל למינוי מפכ"ל חדש, מסתיים בהערה ארסית נגד החרדים: הממשלה צריכה להכריע אם שלום האזרחים כולם חשוב לה, או רק צרכיו של מגזר מסוים.

בקריקטורה הצמודה, של עמוס בידרמן, נראה נתניהו כשהוא מבצע להטוט קסמים מזויף: מנסר חרדי לשניים. "איך אומרים חילוני ביידיש? פראייר", פותח נחמיה שטרסלר את טורו באותו עמוד. המשך הטור טובל גם הוא ברוח של ניסור חרדים.

חבל שאלו הפנים המכוערות שבוחר 'הארץ' להבליט, במיוחד משום שהוא מציע, לצד ההשתלחויות הטיפשיות וסרות הטעם, את הסיקור הטוב ביותר של הסוגיה החרדית (בדגש על הפן הכלכלי שלה, כמו שקורה כיום עם נושאים רבים בעיתונות, שהחלק הכלכלי שלה הוא החזק והמתוחכם ביותר) - החל בטורים מאירי עיניים כמו זה של מרב מיכאלי היום במדור הדעות ("שנים של מלחמות האגו והאתוס בין הממסדים הרבניים והממסדים החילוניים מאפשרות רק שתי אופציות: למות בעד ארצנו או להמית עצמו באוהלה של תורה. בעניין זה הם משתפים פעולה"), וכלה בסיקור ב'דה-מרקר', שמספק את התמונה הרחבה ביותר, כזו שיש בה גוונים והיא אינה צבועה רק בשחור מונוטוני.

גם היום ממשיכים העיתונים לטפל בחוק האברכים, או כל שם אחר שניתן לו על-ידי הקופירייטרים בממשלה או במערכות העיתונים. הסיקור עומד בסימן תגובת "החרדים": "אנחנו חרדים מדי, שונאים אותנו", מצטטת כותרת על שער "ידיעות אחרונות" את השר אריאל אטיאס מש"ס "בביקורת חסרת תקדים" (החרדי הטוב); "ישי: די להסתה נגד החרדים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום" (החרדי הרע).

מנחם גשייד מציע בטור ב'ידיעות אחרונות' טריק ידוע, שניסינו גם כאן לא אחת כלפי דיווחים תקשורתיים: להחליף את המלים "חרדים" ב"ערבים" ולקרוא כך מחדש כמה מהטורים והידיעות שנכתבים על החרדים בעיתונים (גשייד מציע לנסות זאת על הצהרות של חברי הממשלה).

הצמרמורת - למי ששנאה ותיעוב לציבור שלם עושים לו צמרמורת - מובטחת (אגב, מי שאוהב להצטמרר, שיצרוך קצת תקשורת חרדית. בלי הפילטרים הליברליים של העיתונות הכללית, השנאה שם עולה על גדותיה).

אם כן, הפרק הנוכחי של הסיקור הושלם: אתמול תקפו העיתונים את החרדים על היותם פרזיטים שמוצצים כסף מהמדינה ואת ממשלת ישראל שמסייעת להם בכך, והיום נותנים פתחון פה מסוים לאותם חרדים - שיתקפו חזרה או יכו על חטא. זוהי לא זכות התגובה, זהו המשך ישיר לשיסוי. בכך הושלם הפרק הנוכחי של הסיקור, נסגר מעגל הרדידות והיצרים.

צריך לומר: העיתונים, שזה היום השני שהם מאשימים את נתניהו בספין, נפלו כמעט כולם קורבן לספין הזה. חוץ מ"דה-מרקר", כל העיתונים דשו שוב ושוב, עוד ועוד, בסעיף הבטחת ההכנסה לאברכים, בעוד שזה רק חלק קטן מאוד (כ-130 מיליון שקל) מהתקציב המועבר לישיבות (כ-2 מיליארד שקל). האם כל הכתבים והעורכים המחוכמים, שיצרו עוד ועוד אינפוגרפיקות מתוחכמות, לא שאלו את עצמם כיצד יכול אדם להתקיים מהסכומים המגוחכים של 1,000 שקל או כמה מאות שקלים לחודש, שתמורתם הוא צריך להתחייב שלא לעבוד כלל, לא להחזיק מכונית, ושגם אשתו לא תכניס כמעט כסף?

רמת הדיון בעיתונים הכלכליים אמנם עולה עשרת מונים על ההתלהמות חסרת השכל של העיתונים הכלליים, אבל גם הם מעדיפים, מסיבות של קוצר זמן, יד או מקום, להתייחס לפעמים לסוגיה החרדית דרך החור של גרוש שמזמן יצא מהמחזור; לתפוס את הנושא הספציפי והמצומצם שעולה במקרה על הפרק ולדון בו במנותק מהסוגיה בכללותה, על כל היבטיה - למשל מנגנון התרומות הענק שמחיה את עולם הישיבות (או הבטלנים, תלוי את מי שואלים), למשל הממדים העצומים של כלכלתה השחורה, ובעיקר הבדלי המנטליות, האמונות והדעות, ולא רק בנושאי דת ואמונה.

* שוקי טאוסיג, העורך הראשי של 'העין השביעית'

קישורים:
אתר העין השביעית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!