שלא שינו: הצצה ייחודית ומרתקת למלבושים החסידיים • פרויקט חגיגי

המלבושים החסידיים הם תופעה שאין להם אח ורע בשום מגזר אחר. לבושים שונים אותם נוהגים בחצרות האדמו"רים ללבוש בימי חג ומועד ואפילו בימות החול, הינם בבחינת סוד, ומאחורי סוד לבישתם מסתתרים עניינים טמירים ונשגבים.

'די לבוש'. אם תשאלו פעם חסיד נדבורנה מדוע נשות משפחת המלוכה הולכות עם 'שפיצל', או אם תשאלו בבית ויז'ניץ מדוע נשות משפחת המלוכה הולכות עם 'פריזעט', או בבית ספינקא הולכות הרבנית והבנות עם 'שטערן טיכל', תשמעו את התשובה: 'די לבוש'. דהיינו, אלו הם הכללים והסנדרטים החברתיים שנקבעו לפני דורות ואין לנו רשות להרהר בהם.

לרגל חג הפסח, החג בו לא שינו ישראל שמם לשונם ולבושם, חדר 'בחדרי חרדים' לסוד הלבוש החסידי עם המילים שלא שמעתם אף פעם.

(הלבוש הליטאי והחסידי עם מלך זילברשלג)

בחלק נכבד מחצרות האדמו"רים, בעיקר בחצרות מבית רוסיה ואוקראינה, הולכים החסידים עם מכנסיים ארוכות, הם כמובן הולכים עם מכנסיים שחורות, אך בחצרות שמקורם מגליציה פולין הונגריה ורומניה הלכו עם מכנסיים קצרות ושרוכים, ושם יש כמה וכמה סוגים, בעוד הציבור ברובו נוהג להלך בגרביים שחורות, בחצרות האדמו"רים הולכים אחרת.

האדמו"רים מבעלזא, קרעטשניף, וצאצאי בית קאמרנא כמו ספינקא קאסאן וטאהש הולכים עם מכנסיים לבנות, בחצרות בית נדבורנה הולכים בני המלוכה עם גפעפעטע הויזן שזה מכנס משובץ בקוביות לבן ושחור, בבית ספינקא שהולכים עם לבן, הולכים בימות החול עם גפעפעטע, נדבורנה וקרעטשניף הולכים גם בימות החול עם לבן. בחצרות ויז'ניץ לא עם שחור ולא עם לבן וגם לא עם געפעפטע אלא עם שחור ופסים כחולים או אפורים.

בעולם החסידות הקפידו ברובן ככולן של החצרות לעטות 'וועסט'. לאחר מכן התמעטו האנשים שהלכו עם זה, אך בחצרות גליציה, אם תביטו בתמונות של לפני השואה לא תראו תמונה של 'חסידישער איד' בלי וועסטל, הוועסט של שבת והוועסטל של יום חול, אלו המקפידים ללכת עם וועסט בגלל המקור ההלכתי או המנהג ולא בגלל כי ככה הלבישו אותו המוכרים ברשת ההלבשה החסידית, מקפידים גם ביום השבת כשהבגד הפנימי את גופם עוטה.

'שבת'דיגע וועסט': לווסט השבתי יש כמה וכמה סגנונות. רוב הציבור לובש וועסט מבד חלק, כמו הבעקיטשע השחור, נכדי האדמו"רים, ברובם אלה שלובשים 'גיפעפעטע הויזן' עוטים וועסט פרחוני לבן, המהדרים יותר ילבשו ווסט שעליו דוגמת פרחים מזהב או מכסף וסגור עד למעלה.

ישנם אדמו"רים שהולכים כל השבוע עם וועסט פרחוני מזהב או מכסף. הכל תלוי בטעם הטוב של הזוכה התורן הקונה את בגדי הקודש לאדמו"ר.

בחצרות החסידים השתדלו שלא לנעול נעליים עם שרוכים, ולכן ישנם כמה סוגי נעליים, יש את נעל הסירה הרגילה, אותה נועלים ביום חול, ויש את נעלי השבת הנקראים 'פערטל שיך' - ובתרגום 'רבע נעל'. כשמה כן היא, הנעל אינה סוגרת על כל כף הרגל אלא רק על רבע ממנה.

בארה"ב מייצרים את ה'פערטל שיך' כמו במאתיים השנה האחרונות כשהנעל מסתיימת ברבע הרגל, אך בישראל מייצרים את 'נעל הרבע' עם סיומת המזכירה את הסיומת של שני לוחות הברית. אף אחד לא יודע מדוע ומי החל בעיצוב הזה, היו כאלה שחתכו אותה או קנו בארה"ב והיו שהשלימו עם המצב והלכו עם הנעל המעוצבת.

כך או כך, הצד השווה שבהן, שהן נעליים ממש לא נוחות, קשות להליכה, קשות לעמידה ארוכה על הפרנצע'ס וקשות לריקוד המצווה טאנץ, אך אין ספק שהן משתלבות היטב עם הגרביים הלבנות.

ה'פעלץ' - מעיל הפרווה המיוחד בו מתעטפים אדמו"רים ורבנים מדורי דורות ודבר לבישתו מעביר רטט בקרב חובבי החסידים. מדובר במעיל בו מתעטפים בעיקר אדמו"רים ורבנים בחדשי החורף הקרים בארה"ב. בטנת המעיל עשויה פרווה יוקרתית הגולשת לצווארון, דשי המעיל ןחפתי שרווליו. הפעלץ עולה הון תועפות ומחירו מתחיל בעשרים אלף דולר.

הפעלץ לבושו בימים הקרים ביותר, ומובטח לו למי שמלביש זאת שהינו מתחמם בתוך שניות ספורות. אכן ישנם חצרות בהן יש קפידה שלא לעטוף בו גם את כפות הידיים (סקווירא, ויזניץ וכו') אולם בחצרות סאטמר, בעלזא ובאבוב, הוא מכסה גם את כפות הידיים.

בשנים עברו, לפני השואה, שימש המלבוש כל אדם מכובד, החל מראש הקהל ועד לאדמו"רים גדולים וקטנים, אך כהיום הינו בעיקר לאדמו"רים.

ישנם חצרות שגם בני האדמו"רים מתכרבלים בו. בחצר סקווירא מתעטפים כל בני האדמו"ר בפעלץ, בבעלזא לובש את זה בן האדמו"ר - הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח רק כשהוא בחו"ל, בסטאמר לובש את זה הבן הגדול אב"ד ויליאמסבורג וכך גם היה אצל בני האדמו"ר הברך משה זצ"ל, בשנים הראשונות בימי אביהם הלך עם הפעלץ רק האדמו"ר מהר"א ובשנים האחרונות התחיל ללכת גם האדמו"ר מהרי"י.

בחצר ויז'ניץ נהגו גם בני האדמו"ר להתכרבל פעלץ, האדמו"ר מויז'ניץ קיבל במתנה מזקנו האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זצ"ל פעלץ בעת שהוכתר לרב בית המדרש 'אמרי חיים' והלך עימו עד לשנות הגלות.

בחצר באבוב - 45 לא הסכים האדמו"ר ללבוש את ה'פעלץ' ורק לאחר שקיבל בגורל הירושה את הפעלץ של חמיו האדמו"ר מהרנ"צ זצ"ל, התחיל ללכת עמו רק בעת שאיבת מים שלנו.

מספרים בצחות על האדמו"ר מויז'ניץ שכידוע בורח מהכבוד בכל אופן שהוא, ואינו נותן לחסידיו לעשות 'מאצעב' ממנו בשום אופן. שפעם לפני צאתו לאחד מחופת צאצאיו בארה"ב, ניסו המשב"קים להלבישו בלבוש זה על אף שבחוץ לא היה קר, אלא שכל גיסיו האדמו"רים לבשו כך, ולכן חשבו גם שילך כך, ואמרו לו שבחוץ קר מאוד, ענה להם בחכמה ש"אם אכן מאוד קר בחוץ, לבשו אתם את זה ואני אלך אחריכם ואעשה מאצעב גדול ממכם בקול תרועה"....

יש וורט נאה הנאמר באידיש עסיסית 'זיי נישט א צדיק אין פעלץ'! ובתרגום: אל תהיה צדיק מכורבל בפעלץ.

בחצרות החסידים בשנים קדמוניות הלכו כל האדמו"רים עם בעקיטשע'ס צבעוניים, או בעקיטשע בצבע לבן, גם בחצרות טשרנוביל - שהיום הולכים עם שחור - הלכו ברוסיה עם צבעוני, וכך גם בחצרות רוזין. כהיום הולכים עם בקיטשע צבעוני כל השבוע האדמו"רים מבית באבוב, חצרות נדבורנה, טאהש, ועוד. בשבת למעט צדיקי בית טשרנוביל, בעלזא, חלק מבית רוזי'ן הולכים עם צבעוני או לבן.

על הבעקיטשע הצבעוני יש כאלה שהולכים עם 'סטראקעס' - רצועות קטיפה, לאורך כל דש הבעקיטשע כמו בבאבוב, ויש כאלו שאינם הולכים עם סטראקעס, כמו סאטמאר, וישנם כאלה שהולכים עם רצועות הקטיפה בבעקיטשע רק למעלה, כמו בסאדיגורה.

בחצרות טשרונביל מקפידים להתפלל עם בעקיטשע שחור שבו אין משתמשים במשך כל היום לצרכים אחרים. ישנם גם אדמו"רים שהולכים עם בעקיטשע מבד משי, שהינו בד עדין ויקר מאד, ולכן ממעטים להשתמש בו.

חלק גדול מהאדמו"רים הולכים בחופה ובמצווה טאנץ עם בעקיטשע כמו בתפילה, ומאחר שגם ההולכים עם פרחוני צבעוני בשבת בתפילה מתפללים עם סטראקעס שחור, ולכן אפשר לראות אדמו"רים שבחופה ובמצוה טאנץ הולכים עם שחור וסטראקעס, ובסעודה עם פרחוני.

הבדחן האגדי ר' יענק'ל מילר הלך פעם באחד החתונות עם בעקיטשע פרחוני, ולפני המצווה טאנץ יצא להחליף בעקיטשע, הציבור חשב שהוא קנה לעצמו בעקיטשע עם סטראקעס אך מהר מאד התגלגלו המשתתפים מצחוק כאשר קלטו שתפר לעצמו בעקיטשע מאותו בד כ שמלת אשתו...

החסידים חוגרים ב'גארטל לבן' בעיקר ביום כיפור. בחצרות בית נדבורנה חוגר בו האדמו"ר כל השנה. יש הנוהגים לחגור בעת ריקוד ה'מצווה טאנץ' בגארטל לבן. אצל חסידי לעלוב ישנם שהולכים כל שבת וחג עם גארטל לבן.

רבים הם השטריימל'ך, אך הבולטים שבהם שמורים רק לאדמו"רי בית רוז'ין אשר כיאה לבני מלוכה חובשים שטריימל עם שפיץ מיוחד בראשו. ברוזי'ן נהגו לחבוש שטריימל עם שפיץ משום שהגויים נהגו לחבוש מצנפת דומה ונוצר צורך לעשות הבדל בין הגויים ליהודים. לעומת השפיץ הגבוה היה גם את האדמו"ר בעל ה'חלקת יהושע' מביאלא זצ"ל שהלך עם כיפה לבנה בשטריימל, או האדמו"ר מבאלזוב שהקפיד לחבוש שטריימל נמוך מאד שהכיפה תבלוט מאד.

כהיום גם השפיצים ברוז'ין לא כל כל בולטים, עקב השיער הגבוה של 'הכתרים' בשטריימל'ך החסידים, מה שאגב מאד לא מוצא חן בעיני האדמו"ר מבאבוב שמקצץ את הכתרים בשטריימל שלו ושל צאצאיו.

ה'קולפיק' הינו כובע פרווה גבוה, שחבישתו הייתה נפוצה בפולין. אך הוא אומץ במהלך השנים על ידי אדמו"רים שמוצאם מגליציה והונגריה. הקולפיק צר יותר מהשטריימל ובהיר יותר מהספודיק. צבעו חום והוא עטור בפסים בהירים. את הקולפיק לובשים בדרך כלל האדמו"רים בימי חול מיוחדים, הנקראים 'יומא דפגרא' כראש חודש, או כדוגמת טיש ט"ו בשבט, והטיש בל"ג בעומר. כך גם ביום הילולא וטיש-יארצייט לאדמו"ר מהחצר שהלך לעולמו.

בחלק מהחצרות חובשים את הכובע המיוחד גם צאצאי האדמו"ר, בחורים מגיל בר מצווה בשבתות וחגים. בכך הם מצויינים כמי שמשתייכים למשפחת האדמו"ר. מנהג זה רווח בחצרות בעלזא, ויז'ניץ וסקווירא. האדמו"ר מבעלזא חבש בעבר את ה'קולפיק' בתפילת מנחה ומעריב וכן בסידור קידושין ובטישים לרגל ימי יארצייט. אך לפני מספר שנים פסק והחל ללבוש 'ספודיק'.

את השינוי אימץ לאחר שמצא בכתבי אביו המהר"ם מבילגרייא זצ"ל, שבבעלזא לא חבשו 'קולפיק'. גם לנכדיו הורה לחבוש קולפיק רק בחגים או שבתות מיוחדים, כגון שבת חנוכה, שבת שירה וכדומה. בין החסידויות בהן נהוג כיום ללבוש קולפיק: ויז'ניץ, סקווירא, טשרנוביל, סקולען, קאמרנא ואדמו"רי בית רוזי'ן. אלה חובשים אותו בחנוכה, בסעודות יארצייט ובאמירת התשליך. לפני השואה היה מנהג חבישת הקולפיק נפוץ בעוד חצרות כגון חצר חסידות באבוב, אך המנהג פסק.

ומה מחירו של ה'קולפיק'? מתברר שהוא יקר יותר מהשטריימל ומהספודיק. מחיר קולפיק משובח המתאים לאדמו"רים הינו לא פחות מ-4000 דולר. קולפיק משובח פחות, אותו חובשים הבנש"קים נע בין 2500 דולר ל-3000 דולר.

יצרן 'שטריימלך' מסביר ל'בחדרי חרדים' מדוע הקולפיק הינו כה יקר: "את הקולפיק עושים מכמה פרוות שלימות של בעל חיים, לא רק מזנב. לכן קשה למצוא צבע אחיד המתאים ל'קולפיק'.

"כדי להכין קולפיק", הוא מוסיף, "דרושה הזמנה מראש של לפחות כמה חודשים. אי אפשר לבוא לחנות ולקנות במקום קולפיק".

סטראקעס, אלו פסי הקטיפה שיש על דשי הבעקיטשע, צד אחד מגיע עד למטה, וצד אחד עד האמצע, בסטראקעס עניינים מאוד גבוהים ושמות וחשבונות, כמו למשל, הבגד עליו הם תפורים נרכס עם 26 קרסים, כנגד שם הויה, סטראקעס הם כמו התפילין ולכן הולכים עם זה בשבת כשאין לפניו תפילין.

רק שתדעו, בעקיטשע עם סטראקעס עולה בסביבות אלף דולר. ישנם אדמו"רים שקשה להם ללבוש את הבגד עקב הקושי לסגור את כל הקרסים, מוסיפים גם כפתורים או רוכסן.

"ריפס" בציבור הרחב, הוא שמו של דוגמת החליפה והמכנסיים, אך אצל החסידים מדובר בחליפת יום חול אותה לובשים בני משפחות אדמו"רים וגם רבנים ואישי ציבור חסידיים. גזרת הריפס דומה לבעקיטשע השבתי, ועם כיסים כמו בבעיקטשע הנקראים בשפה החסידית 'שיפע קעשענעס'.

בעבר כשרצו להמחיש על בן אדם שחי בגאוותנות ובלי חשבון אמרו יש לו 'שיפע קישענעס'. הריפס המקורי הולך עם פסים לרוחב, ריפס הינה בגד יקר יחסית ועולה כשלוש מאות דולר. ישנם היום חיקויים בגזרה עם בגד שחור חלק וזול יותר שמחירם כחמש מאות שקל.

את ה'הויזן זאקן' - גרבי המכנסיים, גורבים בכל חצרות החסידים. ישנם כמה סוגי 'הויזען זוקען'. בחסידות גור, בה נוהגים ללכת עם מכנסיים המורמות במרחק קצר יותר מסוף הרגל, מצמידים את המכנס לרגל בעזרת גומי. בכל שאר החסידויות הולכים מכנס לו תפורים חוטים או אפילו סקוטש המחובר למכנס. ברבות מהחסידויות נהוג ללכת עם ה'הויזן זאקן' בשבתות וחגים. חסידי גור, אדמו"רים ובנש"קים גורבים את הגרביים המיוחדות גם ביום חול.

'רעז' המכונה בחביבות 'רעז'וולקע', הינה קפוטה מיוחדת אותה לובשים החסידים על הבקיטשע השבתי. את הרעז'וולקע נוהגים ללבוש כל האדמו"רים ביום שבת וחג ובימים מיוחדים, את הרעז'וולקע לובשים גם חסידים רבים. צווארון הראז'וולקע של האדמו"רים והבנש"קים מחופה בקטיפה.

בבעלזא הולכים עם הרעז'וולקע שהצווארון מחובר בשונה מהבעקיטשע, והוא נטול כפתורים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!