כשיראי החטא בריונים: מכתב לאליהו הנביא // רוני תשובה מרק

כמידי שנה, גם הערב כולנו נחכה לך מסביב לשולחן ליל הסדר. בבתים ברי המזל האמא עורכת בחיוך רחב את השולחן, ומכינה את הכוס המהודרת שתחכה לך ורק לך, האבא מוציא את הקיטל מהארון, בו יתעטף עוד שעות מספר. בבתים רבים מדי לצערנו הילד הקטן יתכווץ בכאב של געגוע על ימים עברו בהם היו גם לו שני הורים. לצערנו יחכו לך גם בבתים בהם יש ילדים שחגים במעגל של טרור ואימה, בין ההורה המאיים וההורה המבועת.

אליהו הנביא, אליהו התשבי, השנה אנחנו מחכים לא רק לך, השנה אנחנו זקוקים נואשות שתביא אחריך עוד אורח – את משיח בן דוד. מה נאמר, ומה נתוודה אליהו....דומה כי אנחנו כבר על סף תהום ואם לא יבוא גואל מהר, לא בטוח שיישאר מה להציל.

אנחנו נתחיל לספור ספירת העומר למחרת הפסח ולהתחזק באהבת חינם, אותה אהבת חינם שאמורה להביא את משיח צדקנו. האם אתה מגחך לעצמך כשאתה קורא שורות אלו לאור המצב השורר בעם בימים אלו? באמת התרחקנו מכל אהבת החינם לאחרונה.

יראי חטא כבר הרבה זמן לא היו כל כך מאוסים על הציבור החילוני: סאטירות על תנאים קדושי עליון, השפלות רבנים דווקא בעיתונים הליברליים ביותר, מריבות על הכותל המקודש, הפגנות נגדיות. הוי אליהו, מתי זה כבר יגמר?

יש להודות כי ההגדרה "יראי חטא", גורמת לאחרונה גם בתוך הציבור פנימה להרמת גבות. במיוחד כשיש מי שלא מסוגלים לחיות בשלום עם מחלוקות ודעות שונות. אי לכך הם בחרו לצאת מבתי המדרש ולהלום בבריונות בכל מי שמעז לחשוב אחרת או בכל מי שמעז לשרת את עמו בדרך שונה. כמובן שאבוי למי שינסה להציב מראה למולם ולהראות להם לאיזו רמה נוראה של שנאת חינם הם מובילים את כלל החברה היהודית – דתיים, מסורתיים וחילוניים, כי מי שינסה להציב מראה יזכה גם הוא לטיפול מיוחד....

מתי כבר תבוא עם הגואל? מתי כבר יבוא היום ההוא שבו יהיה השם אחד ושמו אחד? או אז, כל המנהגים השונים וכל המחלוקות יתבטלו, כולם ייעשו אגודה אחת וכולם ידעו מהו רצונו האמיתי של השם יתברך ודרך אחת ברורה ויציבה תהיה לכולנו. כל מי שרוצה את האבא הגדול של כולנו יוכל לבוא ולהתקבל בברכה בביתו, בלי שום מונע ולא תהיה עוד גלות.

בינתיים בעוונות העם צדיקים קדושים מסתלקים מהעולם כדי לכפר עליו, ונשמות טהורות עולות השמיימה ומשאירות עוד יתומים ואלמנות/ אלמנים שיאלצו להצטרף למעגל הכאב הנורא כל כך.

הוי אליהו, אם אנחנו לא זכאים, רחם לפחות על היתומים הרכים. הם כל כך מחכים ומייחלים שתבוא עם המשיח. אבל לפני בניית בית המקדש, הם מחכים לא פחות ואולי אף יותר, לתחיית המתים. הם כל כך רוצים את הבית האוהב והמוגן שלהם בחזרה. יותר מדי רגליים קטנטנות רוצות לחזור לרוץ בשמחה בבתי כנסיות הלוך ושוב לעזרת הנשים ולעזרת הגברים, מתוך ידיעה ברורה ושמחה שיש פנים אוהבות ויד מחבקת בשתי העזרות.

גם הם רוצים לצאת כמו פעם החוצה אחרי הסיבוב הכפול, בחדווה ילדותית, להשתובב בחצר עם חבריהם ולסלק את היגון מעל פניהם שרכות מדי בשביל להתעטף בכל כך הרבה צער וכאב.

אם לא למעננו, עשה למענם – תינוקות טהורים של בית רבן שלא טעמו טעם חטא, אמור לצרותינו די והבא לנו את הגואל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!