"פאר וואס האט די רוב אויפגעשטאנען פאר די פרענק"

זהות קולקטיבית

שלום לך, ידידי הפרופסור הסוציולוג ע.א.

אתה תוהה נוכח 'מגמת ההסתה' שכמעט הפכה ל'אינרציית ההסתה' בעת האחרונה, האם יש אמת בטיעונים המועלים תכופות, לפיהם לא כל הצעירים החרדיים מסוגלים לשמור על יכולת למידה אינטנסיבית יומיומית של 'אברך', והמספרים העצומים של אותם הרשומים תחת קטגורית 'תורתו אומנותו' מוכיחים כי הצעיר החרדי הינו נרפה, עצל וחסר מוטיבציה, שמתקשה למצא מקום עבודה מסודר ומבכר תחת זאת ליטול את כספה של המדינה.

ובכן, אפתיע אותך ואקבע כי במקרים רבים צדקת בדבריך, אם כי לא על בסיס התיאוריה הנגטיבית שהעלית.

כפי שאתה בוודאי יודע, כמומחה לסוציולוגיה, 'מושג העצמי' של כל אדם מורכב משתי מערכות: הזהות האישית, והזהות החברתית. לזהות החברתית מקום מרכזי בדימויו העצמי של האדם, שכן השתייכותו של אדם לקבוצה והתנהגותו על פי הנורמות השליטות בה מספקות את צרכיו, מעניקים לו תחושת האדרה עצמית כתוצאה מההאדרה הקבוצתית, שייכות , מונעות ממנו תחושות של 'עמימות' וכן הלאה גישות המצויות בתחום הפסיכו - חברתי המכונה 'הזדהות עם קבוצות'.

צעירים חרדים רבים, כחלק מ'הזהות הקבוצתית' שלהם לא רוצים ואולי גם לא מסוגלים להיטמע במהירות באיזשהו שוק של עבודה, אך לאו דווקא כפונקציה של עצלות. הם פשוט לא רואים את עצמם קמים יום לאחר נישואיהם ועובדים בעבודה סיזיפית כל שהי.

במוחם לא מצטיירת תמונה של עצמם מסדרים מדפים ברשת המרכול בר-כל החרדית למשל. זו לא תופעה חברתית שולטת [עדיין] והפרט החרדי לא חפץ להיות דווקא זה שפורץ את גבולות הנורמה החברתית. ובעצמי פגשתי, במחסנאי חרדי ברשת מזון המתגורר במודיעין עילית אך עובד באחד מסניפי הרשת שבירושלים הטוען כי על אף מקום העבודה המרוחק והנסיעות המתישות, מעדיף הוא לעבוד הרחק מהבית מאחר שבאזור מגוריו נחשב הוא עדיין ל'אברך' והוא חושש ש'סודו' יתגלה.

מה עושים בכל זאת? רבים מן הצעירים פונים ללימודים אקדמיים, תופעה שהפכה כמעט לקונוונציה, אלא שגם ערוץ זה לא הולם את כולם, בטח לא את רובם שעדיין מתקשים בפתרון תרגילים בעלי משוואה אחת.

ספרות

השבוע קראתי שוב את הספר המצויין של הרב בן ציון פירר – סעדיה ויסמן. "מעשה סעדיה שבספר זה – בדוי מן הלב, חוץ מגרעין אחד בו שהוא אמת. גרעין אחד – אבל מי יכול לעמוד על שיעור גודלו", פותח הרב פירר ז"ל רב ואיש הגות את היצירה המופלאה הזו.

בשפה כמעט 'עגנונית' עם אלמנט אישי נוגע הרב פירר בסוגיית היעלמות ילדי תימן ובסיפורו של אחד מהם - סעדיה שהיה ברבות הימים לסעדיה ויסמן. מלבד סיפור העלילה המרתק אי אפשר שלא להתענג על השפה ה'פיררית' הבאה לידי ביטוי גם בשאר ספריו.

המחבר מתאר את השתלשלות הארועים בגוף שלישי נוכח בגוף הנרטיב ולא בלתי מצוי למצא שם משפט כמו "היא הליטה את פניה בידיה כדי להסתיר את דמעות עיניה מעינינו. אותה שעה יצאנו משם כדי שהיא תוכל לתנות את צערה בינה לבין עצמה". כמה יפה.

מעתיקים, נמאסתם

בכיר עיתונאי ידיעות האחרונות, הפרסונה הנערצת, הסופר בעל המוניטין, וחתן פרס ישראל, נחום ברנע, יצא שוב, שלא במפתיע, בקריאות בוז לנתניהו וממשלתו, ותחת הכותרת 'נכנעים נמאסתם' קרא לראש הממשלה להתנתק משותפותיו הקואליציוניות בשל 'השתלטותם הדמוגרפית של החרדים'.

אלא שמלבד האובססיה שפיתח ברנע כנגד נתניהו [ספרו המפורסם של ברנע שפורסם לפני 11 שנים נקרא "ימי נתניהו"] נדמה שקצת קשה לקבל מוסר ממי שרק השבוע עמד במרכזה של חשיפה כי הוא נוהג 'להעתיק' ידיעות עיתונאיות מעיתונאים אחרים ולייחס אותם לעצמו. הידיעה הבלתי מרשימה הזו הופיעה בבלוג הקבוע של העיתונאי רביב דרוקר מערוץ 10 שסיפר כיצד, פעם אחר פעם, נוהג ברנע ועיתונאים נוספים מ'ידיעות' 'לגרור' כתבות שכבר פורסמו בכלי תקשורת אחרים כשבמקרה האחרון המדובר היה ב'עשיקת' כתבה מוקדמת של עיתונאי בשם נדב פרי.

הנה דרוקר: "כשהתחילה הפארסה הקטנונית הזאת הנחתי שברנע פשוט לא ראה את הכתבה של פרי. יש לי לא מעט ביקורת על ברנע, אבל לא האמנתי שעיתונאי בכיר ומנוסה, יריב על קרדיט כל כך מטופש".

אנחנו דווקא האמנו כן.

הפרענק הזה

עיצומה של סעודה שלישית, שעת רעווא דרעווין, ובביתו של הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, מתקבצים כמידי שבת גדולי ומאורי התלמידי חכמים שבירושלים. היו שם הגאונים הרב אויערבך, הרב שבדרון, הרב זלזניק, הרב יוסף כהן ועוד. בני החבורה המופלאה הזו היו מפלפלים בדברי תורה ומשתעשעים בהגיונה של סוגיא.

אגב, חלק גדול מן הדברים קובצו מאוחר יותר בסדרה המפורסמת 'מקראי קודש'.

רחוק מן השולחן עמד בחור ספרדי צעיר בשם עובדיה יוסף. הוא היה מגיע כמידי שבת לשמוע את דברי התורה ולהתחמם מאורם של הגדולים. מדי פעם, כשהוויכוח היה מתלהט, גם הרב יוסף הצעיר היה תורם את דעתו סביב הנידון המדובר להנאתם הרבה של הרבנים ושל הרב פראנק עצמו שאף קירב אותו והושיבו על ידו.

באחת השבתות איחר מעט הרב יוסף ונכנס לאחר שהרב פראנק כבר ישב על מקומו. באותה שעה קם הרב פראנק הישיש מלא קומתו נוכח האברך הצעיר.

אחד הנוכחים רטן: "פאר וואס איז דער הויך גשעצטער רב אויף גשטענען פאר דער פרענק", ובתרגום חופשי: מדוע כבודו קם לפני הפרענק הזה?

"הפרענק הזה", השיב הרב פרנק, "יהיה ה'משיב' של הדור הבא".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!