אחי העובדים, השבוע זה הזמן ללמוד תורה

במשך ימות השנה מצוי ליד מוחם ולבבם של רבים מחברי העובדים, ולבבם ההומה אל ימי החרות הקרובים ובאים עלינו לטובה בהם ישובו איש איש אל אחוזתו, משפחתו, בניו ונכדיו אשר חנן אותם אלוקים להירגע משטף החיים, ולחוג בדיצה את ימי המועדים.

אכן דווקא כאנשים הרגילים להפיק את המקסימום ולהגיע למיצו עצמי גבוה בכל תחום, עלינו גם כן להפיק את מובנה של ה"חרות" לבל תצטמצם בשחרור מכבלי העבודה ופריקת העול היומי לטובת הבילוי והנעימות על הסובבים, אלא משנה לא זזה ממקומה - "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חרות, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

הלא כולנו בני איש אחד נחנו, בוגרי הישיבות הקדושות היודעים נאמנה כי הנפש לא תימלא אלא בחיים שיש בהם אהבת תורה ושמחה בה, ועל אף כי ההכרח לא יגונה, והצורך לפרנס תחם את המשבצת היומיומית בסביבה שונה ואחרת והצריך להצטמצם בקביעות עיתים לתורה גרידא, אך בבוא חג החרות נוציאה ממסגר אסיר בעבותות העבודה, לימים המחברים אותנו להווייתנו האמתית לצלול בים הבלתי נדלה של שיעורי התורה הנפלאים בכל קהילה וקהילה, לתת עין ולב לצאצאינו היקרים בני הישיבות והכוללים, לתענוג העילאי של הלימוד עימם בצוותא, להציף את הגעגועים לחיים האמתיים של לגיונו של מלך שזוכים לעמול בתורה כל חייהם ועליהם העולם עומד.

צריך לדעת שהחובה ללמוד תורה היא מן החובות היסודיות ביותר בעולמה של היהדות, עד כי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה קובע: "תחילת דינו של אדם, אינו נידון אלא על התלמוד, ואחר כך על שאר מעשיו". לימוד התורה אינו בא רק כדי לדעת אותה, אלא מצוות הלימוד היא תכלית בפני עצמה, והיא גם תכלית בריאת האדם, כדברי המשנה באבות "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת". מצוות תלמוד תורה היא חובה מוחלטת, החובקת את כל זמנו של האדם בלי שיעור: בשכבו ובקומו, ביום ובלילה, בבחרות האדם ובזקנותו, בעוני ובעושר, בבריאות ובחולי, בכל עת ובכל מצב.

הדברים מגיעים לידי חובה מוחלטת עד שנאמר במסכת יומא - "אמר רבא: השח שיחת חולין - עובר בעשה, שנאמר 'ודברת בם' (דברים כו, ז). בם - ולא בדברים אחרים". על האדם להיות נכון גם להקריב את צרכיו הבסיסיים ביותר על מזבח חובתו להגות בתורה בכל עת, כדברי המשנה: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל". הקשיים שהאדם נתקל בהם במהלך חייו אינם יכולים להיות תירוץ לפטור אותו מחובתו ללמוד תורה, הגמרא במסכת יומא לה ע"ב: אומרת - "עני עשיר ורשע באים לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותיי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?... עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסיי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?". מכאן שהתנאים הכלכליים אינם עילה שלא לעסוק בתורה בכל עת.

לכן הפרוש במילה חרות זו חרות עולם היא, כי אין משמעותה רק לשבעת ימים אלו, כי היא מציפה בנו את ההרגשה האמתית למקור הווייתנו וצור חוצבנו, ומקשרת אותנו בעבותות אהבה לעונג האמיתי של נשמה יהודית חלק אלוק ממעל. את משמעות לימוד התורה, התורה עצמה מנסה להסביר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" אומרת התורה, והפרוש - כמו אדם שנסחף בגלי הים, נאבק בזרמים השונים ואז, כשהוא מרגיש שכוחותיו הולכים ואוזלים ומותו כבר ממש בפתח, הוא רואה לנגד עיניו בול עץ התפוס היטב במעמקי הים ואם קצת יתאמץ יוכל להיאחז בו עד שייחלשו הרוחות, ייפסקו הגלים והוא יוכל לשחות חזרה אל החוף. העץ הזה עבורו הוא ''עץ חיים''. מאמצי העל שהוא יקדיש כדי שלא תישמט ממנו ידו יהיו מעל ומעבר לכוחותיו, והמחשבה היחידה שתעבור בראשו היא לאחוז ולאחוז בעץ... כך לימוד התורה וזוהי המשמעות של לימוד התורה.

מעבר לכל הישג, לכל ידע או הבנה, לכל התקדמות או שימוש מעשי בידע התורני שעלינו לצבור, שגם הם מצווה נפלאה וגדולה שאי אפשר לשער את גודל שכרה, נמצא לימוד התורה כעץ החיים שלנו, העץ שמספק לנו את האפשרות לחיות בעולם, מספק לנו את היכולת לא לטבוע בחומריות ולהמשיך לנסות ולחיות חיי אמת בעולם. ההיצמדות וההיאחזות בלימוד התורה מבטיחים לנו את החיים. לכן היחס שלנו ללימוד התורה אינו כמו לכל לימוד אחר שמטרתו היא השימוש אותו נעשה בתוצאות הלמידה, אלא כלימוד שהלימוד עצמו וההיאחזות העיקשת והעקבית בו מהווים את מטרת העל הממקדת את כל מחשבתנו.

מעשה בילד שניגש לגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ושאל. מה הכוונה במשנה, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, הרי אם הקב"ה אוהב אותנו מדוע לא המעיט במצוות כדי להקל עלינו? בדרכו האופיינית השיב ראש הישיבה בשאלה - "האם אפשר לנעול נעליים בשתי הרגלים בבת אחת? ודאי שלא. צריכים לנעול קודם רגל אחת, ואחר כך את השנייה. אם כך, הקב"ה, שאוהב אותנו מאוד, רצה לתת לנו שכר על דבר שבין כה וכה אנו עושים "הוא אמר לנו תכניסו תחילה רגל ימין, בגלל שהד' רוצה, וכן תזכו למצווה. זוהי כוונת המשנה 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל' לכן הרבה להם מצוות, בדבר שבין כה וכה עושים". הרב הוסיף ואמר - "ראה את חסד ד', אנו נועלים והם נועלים, אנו נועלים ומקבלים שכר, והם נועלים ואינם מקבלים שכר, כמה עלינו להודות לבוראנו שמזכה אותנו במצווה ובשכר נפלא על כל פעולה, שאנחנו אכן יכולים לשבת וללמוד".

על מנוחה זו ניתן להמליץ ולומר - מנוחת אהבה ונדבה, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. בתפילה כי נזכה שישיאנו האלוקים את ברכת המועדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!