מיומנה של חוגגת בגולה: חני מלול משתפת ברגשות של ערב פסח

הרגשות מעורבים, הלב הופך יותר ויותר כבד עם החג המתקרב. חיפשתי, ואני עדיין מחפשת את המילים לתחושות הללו.

אז ביקשתי בקבוצת הפייסבוק שלי המיועדת רק לנשים חרדיות/דתיות החיות בחו״ל, שיגידו לי כל מה שעולה להן לראש בקשר לחגיגת החגים בגולה, רוב הפעמים רחוק עשרות אלפי קילומטרים מהמשפחה.

התשובות שקיבלתי הן מגוונות ומרתקות, כאילו מערבולת וסחרחורת הרגשות מתומצתת לכמה סיבות ועובדות.

הקושי העיקרי שהיה בולט במגוון התגובות היה חגיגת החג פעמיים. ליל הסדר פעמיים, על אמת! כאילו עוד לא חטפתי סכרת מארבע כוסות של מיץ ענבים, או שכרון חושים במקרה של שתיית יין - עכשיו תעשי את הכל כפליים. האיש שלי תמיד אומר לי שהתחושות בחג כל כך טובות שכיף שיש את ההזדמנות לחגוג כפול, אבל כנראה שהרגל של חיים שלמים הוא הרגל שקשה לשנות, והתרוממות הרוח לאחד יכולה להיות סבל לאחר.

הנקודה השנייה שדקרה לי את הלב עם חץ חד של הזדהות, היא אווירת החג. הניקיון היסודי החוצה מגזרים, ההכנות, המיונים, ואפילו המים שנשפכים לי מהחלון של השכנים, רק להרגיש את זה. ה-״זה״ הזה, אפשר לקרוא לו אווירה, הריח באוויר, או המשהו הזה שבעצם קשה ואולי גם לא צריך להסביר.

געגועים למשפחה הרחוקה, הילדים לא יכירו ויראו את המנהגים של סבא וסבתא, מאכלים מיוחדים של הארץ, ושוב, האווירה. כל אלו הם רק חלק קטן ממה שמרגישה חוגגת בגולה.

אין מריבות אצל מי חוגגים, הופכים למשפחה את החברים - הן הוסיפו לי קצת נחמה לגעגועים הגואים.

כשהגעתי לארץ בביקוריי הקודמים, שלפעמים הובילו גם לפוסטים מתוסכלים, קיבלתי לא מעט הערות וביקורת על העזות שלי להתלונן על הארץ ועל אנשיה, ואפילו השוואה לדיבת המרגלים. אני לא מתנצלת שקשה שם לפעמים, אבל להתלונן רק כשקשה זה לא פייר ולא יפה, כי יש אינספור דברים חיוביים ויפים שלנו, כנשים שחיות בגולה, כל כך חסרים ומשמעותיים.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה מקבל אצלי השנה משמעות חדשה והרבה יותר חזקה.

חג פסח כשר ושמח לכולן!

הכותבת היא חני מלול, בעלת הבלוג Globalitte.com

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!