פצצת זמן: הלוואות הענק שלוקחת מצרים עלולות לסכן את השלטון

קבלת הפנים החמה שקידמה השבוע את פניו של נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, בוושינגטון העבירה גלי חום בכלי התקשורת המצריים. החיוכים הרחבים, הטפיחה הטראמפית על כתפו של הנשיא המצרי, ההצהרות שמביעות תמיכה במנהיגותו יצרו את הרושם הנכון על פתיחת דף חדש ביחסים בין המדינות.

אחרי החמיצות ואפילו התעוב ההדדי ששררו בין א־סיסי לנשיא ארה"ב הקודם, ברק אובמה, שלא מיהר להעניק את ברכתו לתפיסת השלטון בידי הגנרל ב–2013, ודרש ממצרים להקפיד על זכויות האדם — הגיע משב הרוח הרענן שנחוץ כל כך למצרים.

אבל דברי השבח והעידוד, חשובים ככל שיהיו, אינם מספיקים. א־סיסי זקוק להרבה יותר. מצרים מקבלת מוושינגטון סיוע כספי שנאמד בכמיליארד וחצי דולר בשנה, סכום קטן מדי נוכח הר הצרכים הכלכליים של המדינה, וכמעט מעליב בהשוואה לסיוע שמצרים קיבלה בשלוש השנים האחרונות מסעודיה וממדינות המפרץ, שמוערך בכ–15 מיליארד דולר.

הידוק היחסים עם ארה"ב יועיל כמובן למצרים בבואה ללוות כספים ממוסדות מימון בינלאומיים, כפי שהדבר ניכר כבר בהלוואה שאישרה לה קרן המטבע הבינלאומית — 12 מיליארד דולר וכן בהלוואה מהבנק העולמי. אבל ההלוואות האלה מגיעות עם תג מחיר גבוה לחברה המצרית, ואולי אף ליציבות השלטון. כך למשל דורשת קרן המטבע הבינלאומית ממצרים להקטין באופן ניכר את סך הסובסידיות שהיא מעניקה למזון ולדלק — צעד שדומה להפעלת נפץ של פצצת זמן.

א־סיסי אמנם הוכיח כי הוא יכול לקצץ בסובסידיות לדלק, צעד שממנו נזהר הממשל המצרי במשך שנים מחשש לעימותים ולהפגנות של הציבור, כמו אלה שנראו בשנות ה–70. הוא גם הורה להכפיל את דמי הנסיעה במטרו, שבה משתמשים מיליוני אזרחים בקהיר, נייד את שער הדולר והביא להכפלת מחירו מול הלירה המצרית, מע"מ נהפך לחלק ממערכת המסים, והוא מתכוון להטיל אגרות חדשות שירפדו את קופת המדינה.

אבל קיצוץ בהוצאות אינו יכול להחליף את הצורך בהשקעות זרות, בפיתוח תשתיות עבור אותן השקעות ובחקיקה שתעודד משקיעים זרים להגיע למצרים. המדינה שזוכה למחמאות על הרפורמות שכבר ביצעה ועל הגידול המשמעותי ברזרבות המט"ח שלה שהיו במארס כ–28 מיליארד דולר (לעומת 26 מיליארד בחודש פברואר ו–16.5 מיליארד לפני כמה חודשים), מתנהלת בשני מישורים מקבילים.

מצד אחד היא פועלת כדי לספק את דרישותיהם של מוסדות המימון הבינלאומיים, ומנגד היא צריכה להרגיע את הציבור, שזעמו מבעבע נוכח עליית המחירים הדרמטית שחלה בחצי השנה אחרונה. מחירם של חלק מהמוצרים זינק ב–100%, כשממוצע העליות הוא 30%–50% — בעוד השכר לא רק שנותר נומינלית כפי שהיה, כוח הקנייה צנח בעקבות ניוד הדולר. הדברים תקפים לא רק לצרכנים הפרטיים, ניוד שער הדולר ובעיקר המחסור בדולרים, הביא לכרסום עמוק בהיקף הייצור וביכולת להתחרות במוצרי יבוא.

יותר ממחצית האוכלוסייה במצרים נמצאת מתחת לקו העוני — 1.9 דולר ליום. כ–70 מיליון בני אדם מתוך כ–95 מיליון האזרחים נשענים באופן קבוע על הקצבות של מוצרי יסוד במחיר מוזל, שאותם הם רוכשים באמצעות כרטיסים חכמים בחנויות מיועדות.

עבור השכבות החלשות האלה כל תוספת מחיר — ולו באחוזים בודדים — פירושה דחיקה עמוקה יותר לתהום העוני. השבוע החליטה הממשלה לאשר את חוק ביטוח הבריאות הכולל, שצפוי לסייע לכ–30 מיליון אזרחים שידם אינם משגת לשלם עבור טיפול רפואי כלשהו. לפי החוק המוצע, שיעבור בקרוב לאישור הפרלמנט, יוכל כל מי שיוכר נזקק לקבל טיפול רפואי ותרופות על חשבון המדינה. לכאורה, זה מהלך חשוב שעשוי למתן את השפעת עליית המחירים ולתרום לתוחלת החיים של האזרחים.

אבל עיון בטיוטת החוק מעלה כי הוא חסר חישובים אקטואריים, לא ברור כמה הוא יעלה לקופת המדינה — ובעיקר, יישום החוק צפוי להימשך בהדרגה 10–12 שנים. מהחוק לא מובן גם מי ייחשב לנזקק, אילו טיפולים ולאורך כמה זמן הוא יוכל לקבל אותם ללא תשלום. גם לא ברור כיצד חוק זה מתיישב עם תחזית טיוטת התקציב, שלפיה הגירעון השנה יהיה 9%.

הפרסום הרחב, והתמיכה שלה זוכה החוק בכלי התקשורת המצריים משרתים בינתיים את הצורך להרגיע את הציבור, שרותח בגלל עליות המחירים בשוק. מצרים מציגה גם חוק השקעות חדש, שבמסגרתו יוצעו פטורים ממסים ויוענקו קרקעות לבניית מפעלים, היא מחוקקת תקנות שעשויות להפחית את מסע התלאות הביורוקרטי, שאותו צריך לעבור כל משקיע. לפי חוק זה על רשות ההשקעות לספק אישור לפרויקט חדש בתוך 60 ימים (לעומת כשנה עד שנתיים במצב הנוכחי), משקיעים בפרויקטים מאושרים ישלמו רק עבור פיתוח הקרקע — אבל לא עבור הקרקע עצמה — ו–15% מערך הקרקע כדמי ניהול. עד כאן הכל נראה מבטיח. הבעיה, כרגיל, היא ביישום וביכולתה של הפקידות הכבדה והאטית לעמוד בדרישות החוק, וליצור את האווירה הנחוצה לעידוד משקיעים.

בכל אלה דרוש ניעור מערכות אדיר שיטלטל את המערכות הביורוקרטיות ששקועות בתרדמה זה דורות. זה מאמץ שמצריך ממשלה אקטיבית ושרים שאינם מסתפקים בהצהרות ובגזירת סרטים. גם הרצון הטוב של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אינו יוכל להחזיק ליד שולחן העבודה את הפקיד המצרי, שצריך לעבוד שלוש משמרות ביום כדי לשרוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!